הגבולות השמורים
פרק 1-
כריס עמדה בפה פעור מול כרזות המבוקשים בעיר, המצוירים בדקדוק על ידי אמן הצבא 'כאילו שאמן זה בכלל תפקיד צבאי..' חשבה לעצמה על הכרזה היה מצויר אביה ועליו עשו איקס גדול ואדום. היא הייתה עטופה בגלימה ארוכה וחומה ראשה היה מכוסה בברדס חום גם הוא כריס לא הייתה טיפוס בכייני במיוחד להפך היא יכלה להסתדר בלי דמעות אבל עכשיו הרגישה כי הדמעות יצאו למסדר לילה ועברו בקושי את החומה המגנה על הרגש מהעיניים לפרוץ החוצה, אבא לא היה טיפוס מיוחד… איכר פשוט אבל כשנורלאנדו המלך של הממלכה הרחוקה רוצה אותו הוא יהיה חייב להרוג אותו! למה?! ככה!! כי ככה הוא רוצה!
מישהו יצא החוצה 'מה הוא עושה בשעה כזאת בחוץ?! כבר הרבה אחרי חצות!!' חשבה לעצמה כריס השפילה את מבטה היא ידעה שאם היא תרים את העיינים הוא יזהה אותה שילוב מוזר בין ירוק לאפור ולכחול שיוו לעיניים שלה גוון מוזר ויפיפה כאחד כולם יוכלו לזהות אותה.
"היי אתה בחור מה אתה עושה בשעה כ"כ מאוחרת של הלילה?"
'אוף רק זה מה שחסר לי שאיזה זקן תמהוני יתחיל להפיץ שמועות על איזה נער מסתורי שמסתובב בחוצות בשתיים בלילה….' היא הסתובבה ופנתה לאחור עם הפנים לאדמה כשהזקן בעקבותיה,
"יש לך נדודי שינה?!" שאל הזקן כריס לא ענתה הזקן המשיך בשאלות מטומטמות וכריס התחילה להגביר מהירות,
"היי בחור צעיר תזכור אני לא כ"כ חסון כמו שאני נראה אולי טעת קצת את הקצב? אתה לא חושב שזה יהיה יותר מנומס?!" 'אוף למה הוא לא מתייאש?!' חשבה לעצמה כריס והתחילה לרוץ לכיוון היער האיש הזקן זרק לה עוד כמה משפטים אבל היא לא יכלה לשמוע כי הרוח שרקה באוזניה בעט שרצה מה שעיוות את מילותיו של הזקן השער היה נעול כשהגיעה אליו, היא שונאת לטפס! ועוד על החומה הגדולה של המלך מה הוא חושב שאם הוא יבנה חומה כזאת גדולה האנשים עדיין לא יצליחו לעקוף אותה?! איזה שטויות נו באמת..' כריס התחילה לטפס פתאום שמעה קול מאחוריה "היי בחור צעיר מה אתה עושה?" זה היה אותו זקן מופרך ומציק כריס לא ענתה "תסתובב אלי בחורי, שאוכל לראות את פנייך" אמר הזקן, 'איזה עלוקה' חשבה לעצמה אבל מרוב סיבוך המחשבות היא פספסה את האבן ונפלה ארצה בחבטה הזקן התקרב ובחן אותה 'זהו הלך עלי…' אבל הזקן דווקא נראה משועשע "הו בחורי מובן שלא רצית שהראה את פניך הרי את בחורה חה!" צחק הזקן "מה שלומך כריסטל?" 'כריסטל?! שנים שלא קראו לה ככה מאז שאמא נעלמה גם כן עם השם המפגר הזה, זה אפילו לא קריסטל זה כריסטל יופי גם עילגת וגם נופלת מחומות.. זהו אין כבר מה להסתיר…' כריס הורידה את הברדס משערה החום גווני הבלונדיני שנצרבו בשערה נראו עכשיו שחורים "הו -הו עלמתי את עינייך מזהים מרחוק עדיף שתנקטי אמצעי זהירות יותר טובים.." אמר הזקן בחיוך "מה אתה מציע לשים חתיכת בד על עייני?!" שאלה כריס בלגלוג "אולי זו יכלה להיות אופציה משעשעת כיוון שלא יכלת לראות לאן את הולכת אבל אם זהו רעיונך היחיד אז…" הזקן נראה מתוסכל במקצת וכריס העבירה בראשה מחשבות של לעג על הליצן שעמד מולה "התכוונת לטפס על החומה כריסטל?!" שאל הזקן "זה כריס…" אמרה "אממ?!" הזקן הטה את אוזנו מעט "זה כריס, השם..הוא כריס" אמרה "הו לא אני זוכר בבירור את היום בו נולדת כולם התפעלו מיופי העיניים שלך עלמתי זה היה כריסטל כשם עינייך אבל אם אני לא תועה זה כריסטל עם "כ" הלא כן?!" שאל הזקן "אכן אכן…" אמרה כריס חבשה לראשה את הברדס וסובבה אליו את גבה "אין זה מנומס ילדתי להפנות גב למי שהינך מדבר איתו" אמר הזקן אבל לפני שכריס הספיקה להגיב הם שמעו קול "סבא!! הו הנה אתה איפה היית!? חיפשתי אותך בכל מקום אתה יודע שאמא לא מרשה שתצא החוצה כך כל פעם היום אני אומר לך היא תתעצבן" אמר הנער "הו ילדי אימך יכולה להתעצבן כמה שהיא רוצה מצידי" אמר הזקן בחיוך וליטף את ראש הנער "עכשיו אתה בוודאי מכיר את בן אחייני הלא כן??!" והצביע על כריס כירס הורידה במהירות את ראשה מעטה "לא אינני מכיר" אמר הנער "טוב אין זה חשוב עכשיו את האמת שהוא רוצה לצאת מחר בבוקר מוקדם מן העיר הוא בא רק לנמנם מעט מן מסעו הארוך הוא הגיע מלירדשיק.." אמר הזקן 'למה הזקן המטומטם הזה מסבך אותי בצרות?!' חשבה "לירדשיק?! ארץ האנשים האבודים?!" שאל הנער ועיניו נצצו לעברה של כריס "בדיוק נערי אבל חוששני שאת סיפורו של קודה על הארץ ממנו בא תצטרך לשמוע בפעם אחרת הפעם קודה ממהר מאד…" אמר הזקן "קודה?! כך קוראים לך?!" שאל הנער "כן" ענתה כריס וניסתה בכל כוחה לעשות קול גברי אבל מה שבלתי אפשרי ביד האדם לעשות אין הוא יכול לעשות כריס היית בת ולא היית בת כאחד היא שנאה את השמלות ובאופן מפתיעה נראתה נשית מאין ליידי מוזרה כזאת " או קודה בבקשה תספר לי על לירדשיק אף אחד לא יודע איך זה שם בגלל זה קוראים לזה ארץ האנשים האבודים..כי אף אחד לא מכיר אותם…"אמר הנער "הו בחורי קודה עייף מאד מן מסעו אתה תצטרך לחכות לשובו בפעם אחרת לך הביתה תכין מצעים ולך היישר למיטה!" פקד הזקן והנער עשה כמצוותו אחרי שהנער הלך כריס הרימה את ראשה מן הקרקע "זה היה הכרחי?!" שאלה את הזקן "הו כן ילדתי אינך יכולה לצאת עכשיו כ"כ מאוחר תקומי מוקדם ואז תצאי אבל עכשיו לא" הזקן התחיל ללכת וכריס בעקבותיו לא היה לה כוח שהוא יתחיל לדבר שוב אז לא הוציאה הגה מפייה "חכי כאן" אמר הזקן כשעמדו מול דלת עץ חומה הוא ניכנס פנימה אחרי 3 דקות יצא שוב החוצה "זה בסדר היכנסי.." אמר הזקן הוא הוביל אותה בחושך והוא כנראה לא ראה כלום למרות שהיא ראתה היא שמעה אנקת כאב חנוקה אחרי שרגלו פגעה ברהיט שעמד משמאלם הם הגיעו לחדר קטן ומחניק בתוך החדר לא היה יותר ממיטה וכיסא על המיטה הוצעו מצעים ברישול גמור "זה לא הרבה, אבל זה מה יש.." אמר הזקן ופנה על אחוריו כריס הסתכלה סביבה החדר היה לא יותר גדול ממטר וחצי הזקן יצא מהחדר והיא נפלה על המיטה היא ניסתה להתנגד אבל עיניה דיברו מעצמם והם נעצמו הבוקר היה קר כ״כ השעה הייתה חמש וכריס התעוררה היא קמה מהר על יד המיטה היה מונחת גיגית מלאה מים ולידה כד וממחטה לצידה היה תרמיל גדול כריס אף פעם לא אהבה מתנות אבל ידעה שהיא תזדקק לזה. היא שתפה את פניה במהרה היא כ״כ רצתה להתקלח אבל חששה לבזבז זמן חשוב ׳רק שהזקן המעצבן לא יתעורר׳ חשבה היא מיהרה לצאת מהבית היא לקחה את התיק והתגנבה בשקט לשער ״בלי פתק תודה עלמתי״ גיחח הזקן ״אופייני… להתראות״ קרא מאחוריה כריס פתחה את השער ונעלמה בצללים של הבוקר "בחור מוזר סבא״ התקרב הנער לסבו הזקן ״לא תאמין כמה הוא דומה לאימו…בוא בחורי שאימך לא תחשוב שגררתי אותך לטיולים שלי…״ אמר הזקן וסגר מאחוריו את הדלת
תגובות (2)
תקשיבי, רואים שיש כישרון. זה סיפור טוב מאוד ויכול להיות אפילו מעולה. הבעיה היחידה היא סימני הפיסוק והנקודות- את לא התמשת בהם בכלל וזה קצת הרס כי זה גורם לקורא לקרוא משפט פעמיים לפעמים כדי למצוא את המקום הנכון לשים אותם (כאילו לעצור בזמן הקריאה).
הייתי רוצה לקרוא עוד סיפורים שלך ולהבא, להשתמש בסימנים.
בוקר טוב (=
תודה רבה.
אני אשים לב בפעם הבאה :)