הזכרון שנעלם

קלואי 09/06/2013 501 צפיות 5 תגובות

אני פוקח עיניים.
חושך, השמיים כהים.
איפה אני? אני שוכב בגבי אל הקרקע. מרגיש בין כפות ידיי את העשב הלח. מעליי פרושים השמיים הכהים, נגלים אליי בין ענפיו העבים של עץ. העץ גבוה מאוד וענפיו מסתעפים לכל עבר, נראים כמו זרועות גדולות הקוראות לעזרה בשתיקה אילמת.
שקט! רק עכשיו אני מבחין בו. הכל כל-כך שקט שאני לא שומע שום דבר, ממש כלום.
אפילו לא את אוושת העלים המתנוענעים ברוח הקלה. איך הגעתי לפה?
אני מנסה לאמץ את מוחי, לסחוט ממנו כל שבב של מידע. מה אני עושה פה?
אני שוכב בגבי אל הקרקע ומנסה להיזכר איך הגעתי לכאן, אבל נראה כי מוחי ממאן לשתף פעולה עם רצונותיי. אין לי שום זיכרון. כלום.
אני אפילו לא יודע מי אני.

הזכרון שנעלם
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (5)

ואווו.. אהבתי…
זה בהמשכים? כתיבה טובה <:

09/06/2013 12:36

התיאורים מדהימים! את כותבת כל כך יפה!
מקווה שיהיה המשך, זה מתחיל ממש טוב ונשמע מעניין! (:

09/06/2013 13:00

את כותבת מדהים! משום מה קשה לי לכתוב בצורה כל כך מפורטת… את ממש סוקרת את התמונה מכל כיוון

09/07/2013 03:57

וואו! יפה! כתיבה יפה מאד וזה מושך לקרוא!
שיהיה לך המון הצלחה!
(קראתי את זה ב”תן לי סיפור אקראי”. אני ממש מתחילה לאהוב את הדבר הזה. ככה יש סיכוי לסיפור שבחיים לא קראו, למרות שהוא יכול להיות מאד יפה, שיקראו אותו. אולי גם מישהו יקרא סיפורים שלי…

25/04/2014 11:02

תודה רבה!

01/05/2014 00:58
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך