NoAdar
החלטתי לחלק את הפרק לשני חלקים, חלק שני יצא בקרוב לא לדאוג

החיים בקולג’-שנה 1-הנערה במסיכה השחורה-פרק 7:ארוחה-חלק א’

NoAdar 28/09/2014 628 צפיות אין תגובות
החלטתי לחלק את הפרק לשני חלקים, חלק שני יצא בקרוב לא לדאוג

הנסיעה למרכז הייתה קצת יותר ארוכה ממה שחשבתי אבל המרצה שלנו נדבק בצינון של הבת שלו ולא הודיעו שיש מורה מחליף אז עד השעה שתיים בצהריים אני פנוי להסתובב בעיר, אולי לקנות משהו ליום ההולדת של אחותי.
“מה אתה שומע?” שאלה ג’וליה מעבר לאוזניות שלי קולה היה די עמום וכמעט לא שמתי לב שדיברה, עצרתי את המוזיקה והוצאתי את האוזנייה הימנית מאוזני.
“סליחה, לא שמעתי כל כך מה שאלת?” אמרתי והוא רק אספה את השיער המתולתל שלה במעין צמה מרושלת שנפלה על כתפה השמאלית
“שאלתי מה אתה שומע, מכיוון שאתה מזמזם את המוזיקה ורוקע ברגל שלך כל כך חזק” היא אמרה בטיפה רוגז והאוטובוס עצר בתחנה כלשהי, כמה מהנוסעים ירדו וכמה נוסעים עלו זה לא היה משנה כל כך כי האוטובוס היה חצי ריק ממילא
“אהה, זאת להקה קוריאנית. טוב סוג של קוריאנית היא מורכבת משתי קבוצות אחת שרה בקוריאנית השנייה במנדרינית” אמרתי והבאתי לה את אחת האוזניות.
“זה יופי שאתה אומר אבל מה השם של הלהקה?” היא שאלה והעברתי לשיר האהוב עליי
“EXO זה השיר שאני הכי אוהב Growl” אמרתי ולחצתי פליי, המוזיקה התחילה וג’וליה עצמה את עיניה והקשיבה למנגינה בהתחלה, כשהם התיחלו לשיר היא פקחה את עיניה והתיישרה בכיסא
“אתה בכלל מבין מה הם אומרים?” היא שאלה והוציאה את האוזנייה מניחה אותה בידי וקמה בזהירות לוחצת על כפתור העצור כמה שניות לפני שהגענו לתחנה שלנו
“האמת שלא, אבל המנגינה ממש טובה ותמיד אפשר למצוא תרגומים באינטרנט” אמרתי וקמתי מכבה את המוזיקה ומוציא את האוזניות שם אותן בתיק וסוגר את המעיל שלי. ג’וליה פירקה את הצמה שלה ושמה אוזניות נגד הקור שאפילו לא שמתי לב אליהן לפני זה, טוב זה לא פרט שצריך לזכור אז למה לי. ירדנו מהאוטובוס והיא תפסה את היד שלי גוררת אותי במהירות לכיוון המסעדה החדשה, היה שלט ענקי בכניסה
“הימים הראשונים, שתייה קלה חינם בכל ארוחה” ניענתי את ראשי כלא מאמין וג’וליה עצרה בפתאומיות, ניסיתי לעצור בחוסר הצלחה וניתקלתי בה
“היי, תנסה להיות פחות מסוכן לסביבה” היא אמרה ודחפה אותי ממנה מנגבת אדים ממשקפיה ומרכיבה אותם מחדש. היא שמה את ידיה בכיסי מעילה והתחילה ללכת לכיוון המסעדה ואני נשרכתי אחריה מסתכל סביב והמקום היה כמעט מלא למרות שהשעה הייתה רק שתיים עשרה בצהריים או משהו כזה. נעמדנו בכניסה ויכולתי להרגיש את החום של המזגן בפנים
“ברוכים הבאים לגן הלוטוס, הזמנתם מקום מראש?” נעמדה מלפנינו בחורה בערך בגילנו שיערה הבלונדיני היה עסוף במעין צמה שהזכירה לי זנב של דג, ומשום מה היא נראתה לי ממש מוכרת
“שאנון?” שאלתי מביט בה בצורה בוחנת יותר והיא הביטה בי במבט שואל, היא היטתה את ראשה ועיניה נצצו לשניה, והיא חייכה קלות
“סאם. נכון?” היא שאלה והביטה בי במבט שמח, הינהנתי והיא גיחחה
“נעים לראות אותך פה, אני משערת שבאתם בלי הזמנה” היא אמרה ושלחה את ידה ללחיצת יד, לחצתי את ידה ובידי השנייה גירדתי את עורפי
“כן, עם חיי הלימודים של סטודנט כל זה היה בהתראה די קצרה” אמרתי וג’וליה כיחכחה בגרונה, ושאנון הביטה בה נראת קצת חשדנית אבל מיד שמה חיוך על פניה
“אני אבדוק אם יש לנו שולחנות פנויים לשניים” היא אמרה והלכה לעמדת המארח, היא תיקתקה כמה דברים במחשב וחייכה קלות
“בדיוק התפנה שולחן לשניים באזור האש, אם לא אכפת לכם” היא אמרה והובילה אותנו לתוך המסעדה.
כשנכנסנו אני וג’וליה הורדנו את המעילים והצעיפים מניחים אותם על משענות הכיסא ומתיישבים, כל המסעדה הסתובבה סביב מוטיב היסודות ארבעה אזורים מים, אוויר, אדמה ואש, כל אחד מעוצב לפי היסוד, התאורה באזור האש הייתה אדומה ועל הקירות צוירו להבות שנראו כל כך מציאותיות שפחדתי לגעת בהן.
“אני אסביר לכם איך להשתמש באזור האינטראקטיבי” אמרה שאנון ושמה את ידה מעל השולחן שלנו, רק עכשיו שמתי לב שמתחת לשולחן הזכוכית היה מעין משטח שהקרין תמונות ומעלינו היה מכשיר שדומה למצלמה. כששאנון העבירה את ידה על אחד הכפתורים נפתח תפריט אופציות.
“על תניחו יד על המשטח זה לא טאבלט זה קינקט הוא קולט את התנועות של היד שלכם,יש לכם אופציות של תפריט, הזמנת מונית, הזמנת חשבון ומשחקים אם אתם רוצים פתוח משהו פשוט תשאירו את היד שלכם מעל הכפתור והוא יפתח אוטומטית אחרי כמה שניות” היא אמרה והראתה לנו איך להזמין ולראות את המרכיבים של המנה
“תודה, נקרא לך אם נצטרך משהו” ג’וליה אמרה והתחילה לצפות בתפריט, אני הזמנתי לעצמי כבר קולה וצפיתי במנות ווק
“מה אתה חושב להזמין?” שאלה ג’וליה לא מרימה את המבט שלה מהשולחן, הבטתי בה ואז על התפריט, ליד כל מנה הופיעה תמונה שלה אז החלטתי ללכת על משהו קטן כי בכל זאת יש לנו רק שעתיים עד שאני צריך לחזור לפחות
“חשבתי על להזמין איטריות ברוטב טוב, יש לך משהו להציע?” שאלתי והבטתי בכל מנות הנודלס
“הייתי ממליצה לך על עשן ירוק, נודלס ביצים עם חתיכות חזה אווז וירקות ירוקים, קצת פיקנטי אבל לא כל כך. אני הולכת על סושי אז תיקח מה שבראש שלך” היא אמרה והזמינה משהו לשתות
“תודה על העזרה, בדיוק מה שחיפשתי” אמרתי בסרקסטיות והמשכתי להביט בתפריט
“אתה לא צריך להיות כל כך גס רוח, אתה זה שרצית לבוא יכולת באותה קלות ללכת לפיצריה ממול” היא אמרה בקול קצת רם וכמה ראשים הופנו לכיווננו, נשמתי נשימה עמוקה והרמתי את מבטי אליה והיא הביטה בי
“אני פה לא? רק רציתי את הדעה שלך ואת באדישות מוחלטת עונה בלי לשאול את הטעם שלי באוכל” אמרתי בקול רגוע מנסה לא להתפרץ עליה מול כולם. לפעמים היא יכולה להיות כל כך מרתיחה שאני יכול לצרוח באמצע שיעור רק כדי שהיא תפסיק, היא הביטה בי במבט מופתע ושיפשפה את רקותיה, עוצמת את עיניה ומוציאה מראה קטנה מהתיק שלה
“אני מצטערת, לא התכוונתי, אני רגילה לטעם האוכל של אחותך חשבתי אולי יש לכם אותו טעם באוכל” היא אמרה וסידרה את השיער שלה מביטה על עצמה במראה הקטנה ומכניסה אותה חזרה לתיק
“תזמין אתה לא רוצה לאחר לקורס שלך נכון?” היא המשיכה והזמינה סושי כלשהו, לא מתחבר לכל הקטע של לאכול דג לא מבושל. הזמנתי את העשן הירוק שהיא אמרה, אם יש משהו במשותף עם אחותי זה האהבה שלנו למדע בידיוני, אנימה ואוכל.

החיים בקולג’-שנה 1-הנערה במסיכה השחורה-פרק 7:ארוחה-חלק א’
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך