תיקנתי את הסיפור.. מקווה שעכשיו הוא יותר מובן

החיים שלי די מסובכים – פרק 3

13/10/2013 796 צפיות 4 תגובות
תיקנתי את הסיפור.. מקווה שעכשיו הוא יותר מובן

השעה הייתה עשרה ל-11. רק עכשיו יצאתי מהאמבטיה. שלחתי למאי הודעה-"בואי מהר עוד לא התחלתי להתארגן אני צריכה שתעזרי לי לבחור מה ללבוש". דפקו בדלת. ורצתי לפתוח אותה. זאת הייתה מאי, היא ראתה שאני לא מאורגנת. ודחפה אותי מהר לחדר להתלבש. היא פתחה לי את הארון והתחילה לזרוק שמלות וג'ינסים על המיטה. עד שהיא ראתה את השמלה הכחולה החדשה שלי. היא מגיעה לאמצע הירכיים, למעלה היא צמודה ולמטה יותר משוחררת.
פתאום חבר של מאי-יואב התקשר אליה- "הי אהוב שלי, מה קורה?" "חיים שלי הכול בסדר, אני בא לאסוף אותך עוד 5 דקות. את מאורגנת?" "מאורגנת?" היא שאלה מבולבלת "קבענו שנצא היום. מזמן לא היינו שנינו לבד…" ראיתי אותה מסתכלת עלי במבט סלחני ועוד לפני שהיא הספיקה לשאול אותי אם זה בסדר שהיא תלך איתו עניתי מיד-"ברור לכי מזמן לא ראיתם אחד את השנייה מגיע לכם קצת להינות!". "תבוא לאסוף אותי מהבית של גל". היא ענתה לו. וניתקה. היא נתנה לי חיבוק גדול. "אל תעשי שטויות.." "טוב אמא…" עניתי בחיוך וצחקתי.
התלבשתי והתאפרתי מהר השעה הייתה כבר 11 ועשרים, מאי הייתה צריכה להסיע אותי אבל היא הלכה עם יואב אז הלכתי ברגל.
דפקתי בדלת ורון פתח לי אותה. (הוא היה נראה מהמם. הוא לבש ג'ינס כחול כהה וטישרט לבנה ומעל חולצה פתוחה משובצת בצבעי כחול עדינים). הוא נתן לי חיבוק ונשיקה על הלחי. הוא התחיל להתקדם לתוך הבית ואני מאחוריו . "הבאת חברה?" הוא המשיך להתקדם במסדרון לכיוון הסלון. "היא יצאה עם חבר שלה ברגע האחרון אז באתי לבד". מהצד ראיתי שהוא חייך ולא הבנתי למה. נכנסנו לסלון.
כשנכנסנו ראיתי הרבה ילדים אבל לא הכרתי אותם. עצרתי את רון "אל תעזוב אותי" אמרתי בלחש מחזיקה לו את היד.
"אל תדאגי אני לא ישאיר אותך שנייה אחת לבד". וחיוך גדול התפרס על פניו. הוא נתן לי יד והוביל אותי לשבת בתוך הסלון ששם ישבו כולם. באותו הרגע קיבלתי פשוט צמרמורות בכל הגוף. היד שלו הייתה חמימה ורכה. "אני חייבת להיות בפוקוס ולא לעשות לעצמי פדיחות" אמרתי לעצמי בלב כדי שף אחד לא ישמע שאני מדבר לעצמי.
רון הציג אותי לכולם "זאת גל ידידה שלי, תתנהגו אליה יפה". "שלום" כולם ענו בחזרה. ישבנו אם כולם והם התחילו להעביר צחוקים על המורים שלהם, חיקויים, וגם רון חיכה את המורים שלנו בכיתה ואני לא הפסקתי לצחוק.
רון הלך להביא לשתות "רוצה גם?" הוא שאל "כן.. תודה" החזרתי בחיוך אחרי שהוא הלך באה לידי ידידה של רון – סתיו (היא פשוט מהממת-יש לה שיער שטני ארוך ועיניים ירוקות בהירות וחיוך מהמם) מסתבר שהם מכירים עוד שהם היו קטנים.
"אתם ביחד?" היא שאלה אותי. "לא אנחנו רק ידידים…" "חבל.." "למה חבל?" "שמתי לב שרון מסתכל עלייך אם מבט מוקסם ולא מפסיק לחייך שהוא רואה אותך" הסתכלתי עלייה מופתעת "מה לא שמת לב לזה?" היא שאלה מופתעת "לא" עניתי העברתי את מבטי אל עבר רון שמזג לנו שתייה והוא היה נראה באמת מאושר נורא. העברתי את מבטי חזרה אל סתיו והיא פשוט חייכה ואמרה- "כדי לך לשים לב לזה, לברר אם זה נכון.." רון חזר אם השתייה ואם חיוך גדול. הוא ראה שסתיו דיברה איתי ושאל בחצי חיוך- "היא חפרה לך?" "לא היא ממש חמודה". אני וסתיו התחלנו לצחוק. "מה כל כך מצחיק?!" הוא שאל וסתיו לחשה לי באוזן-"אמרתי לך.."
פתאום למישהו עלה רעיון לשחק אמת או חובה- נוסטלגיה. "אני לא משחקת" אמרתי מיד. רון התיישב לידי ושם את היד שלו על המותן שלי ברכות. "היא משחקת!" הוא קבע והודיע בקול לכולם.
התחלנו לשחק ואז הגיע התור שלי- "אמת" התחילו צעקות של בוז. רון ישר הרגיע את כולם. אחד מהחברים של רון-עומר שאל אותי "אתם ביחד?" והסתכל לכיוון של רון, הוא גם היה מופתע. הסתכלתי על סתיו במבט של הפתעה. היא חייכה- היא שמה את היד על הפה כמו שאומרים סוד ואמרה לי באוויר-"כולם רואים שרון עם מבט מוקסם ומהופנט כשהוא לידך". הפנטי את מבטי חזרה אל עומר שהסתכל עלי וחיכה לתשובה.
"לא אנחנו לא ביחד". עניתי. הסתכלתי לראות את התגובה של רון, הוא היה נראה כאילו זה לא עשה לו כלום אבל ראיתי שהחיוך שלו נהיה יותר קטן ממקודם.
המשכנו לשחק זה הגיע כבר לשעות הקטנות של הלילה. כולם עשו דברים מצחיקים כמו-אחד היה צריך לשתות 3 כוסות מים בזמן שהוא קופץ בחבל, אחת הייתה צריכה הסתובב בבית עם קוביות קרח בחולצה ולהישאר איתם עליה 3 דקות. ועוד כל מיני דברים משוגעים. כולנו התחלנו לצחוק בקול למראה הדברים המצחיקים שקרו.
הגיע שוב תורי – "חובה". אחרי שהכרתי את החברים של רון שהם ממש נחמדים. החלטתי שגם אני אהיה אמיצה ויענה חובה. ותנחשו של מי היה התור לתת לי את המשימה? זה היה תורה של סתיו.. ראיתי אותה זוממת משהו. החיוך שלה היה פשוט ענקי שלא יכולתי לא לפספס אותו.
"את צריכה ללכת לחדר של רון ביחד איתו.." חשבתי שזהו אבל ידעתי שיש לזה המשך.. היא הוסיפה-"לכבות את האור ולהישאר בחדר ביחד 10 דקות אם דלת סגורה ואור מכובה". אוי לא! מה עשיתי לא הייתי צריכה לענות חובה! הסתכלתי על רון והוא הסתכל עלי" לא חייבים". הוא אמר. אחר כך הסתכלתי על סתיו שהחיוך עדיין לא ירד לה מהפנים.
היא אמרה לי באוויר בלי שאף אחד שם לב- "זאת ההזדמנות שלך לברר אם זה נכון". קמתי מהמקום הסתכלתי על רון "אנחנו נעשה את זה". הוא קם אחרי. נכנסנו לחדר שלו סגרנו את הדלת וכבנו את האור.


תגובות (4)

את מהטלפון או שאת פשוט כותבת את הסיפור בלי גרשיים? ( " )
ותמשיכי!!!
שיתנשקו ^^

13/10/2013 05:32

אהבתי את הרעיון של הסיפור אבל הכתיבה שלך לא כזאת מובנת … זה נראה כאילו את כותבת לחברה שלך בווטסאפ משהו שקרה (קחי את זה כביקורת בונה) .. נגיד פסיקים , נקודות , סימניי קריאה , שאלה או אם נגיד רון אומר משהו אז תעשי מרחאות (״) ….
תקראי סיפורים של כותבות מוכרות באתר ותראי איך הם כותבות , לא שאני אומרת לחכות את הכתיבה שלהם אבל יש להם ניסיון בכתיבה ואני בטוחה שתוכלי להפיק מה כמה דברים ….
אני מקווה שלא לקחת את זה כמשהו פוגע כי הסיפור באמת יפה ואני אוהבת אותו פשוט על הכתיבה לפי דעתי יכולה להיות יותר ברמה ..
תמשיכייי , שבוע טוב ❤️❤️

13/10/2013 06:21

תמשיכייייייי פליזוש

13/10/2013 07:05

מהמם תמשיכייי!
♥♥♥לין

13/10/2013 11:00
60 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך