אני ממש מקווה שתאהבו את הסיפור שלי... אשמח ממש לתגובות☺

הכח במראה- פרק 1

06/02/2019 145 צפיות אין תגובות
אני ממש מקווה שתאהבו את הסיפור שלי... אשמח ממש לתגובות☺

“אני חייבת להיות במקום המיותר הזה?”
“אין לך ברירה כל כך… יהיה טוב!”
“אתה בטוח?”
“אל תדאגי מותק! אני מבטיח לך שתהני שם!”
“טוב… תודה אבא”
“בי מיתרי! אנחנו נבוא לבקר”
היא נשמה נשימה עמוקה אחת ועברה מתחת לשער הכניסה לפנימית “אילינוי”.
-זהו. אני בפנים. הכל יהיה טוב. למרות שאני כבר לא ממש בטוחה…-
היא נכנסה לחדר. ארבע מיטות מוצעות חיכו לה שם. היא בחרה את הזאת שצמודה לחלון.
-למה אבא ואמא היו צריכים להקשיב לחבר השקרן הזה שלהם? עאלק פנימיה מיוחדת… מה אני בכלל עושה פה?! למה בכלל הסכמתי?!-
“הי אני אלי”
היא הפנתה את גבה.
-רק זה היה חסר לי עכשיו. בלונדינית טיפשה ומפונקת. מתאימה בדיוק לאופי המפגר של הפנימיה הזאת…-
“מיתר” היא ענתה בחוסר רצון.
“את לא מבינה כמה אני שמחה להיות פה! הכל פה פשוט מושלם! קודם כל…”
“אם לא אכפת לך… אני בדיוק באמצע פה אז…” מיתר קטעה אותה.
“אה, אויש. אני נורא מצטערת. אני לא אפריע…”
-יופי-
“בסדר. אולי נדבר אחר כך…”
-שקר. למה היא כל כך נטפלת אליי?! אני גם בכלל לא מבינה מה אני עושה פה… באלי בית! קשה לי עם המקום הזה… למה אבא ואמא היו חייבים לשלוח אותי לכאן? למה אני לא יכולה להשאר בבית? עם שלג… אני מתגעגעת לשלג…-
“איך אמרת שקוראים לך?”
-מתי את הגעת?-
“מיתר”
” אני שי. את באה לעשות סיבוב במקום?”
“האמת שאני קצת גרה רחוק, ואני עייפה מהדרך… אולי מאוחר יותר…”
“טוב… אלי, את רוצה לבוא איתי?”
“האמת שממש נשמע לי מגניב!!”
הן יצאו מהחדר.
“אז מה, גם את פה בלית ברירה?” מיתר הסתובבה.
-היא דווקא נראית בסדר יחסית לאחרות-
“האמת שזה ממש ככה… תזכירי לי איך קוראים לך?”
“אדל… ואת… מיתר?”
“יפה… לא רע…”
“האמת היא שפשוט כתוב לך על התיק… זה לא שזכרתי או משו, כן?”
שתיהן צחקו.
-סוף סוף אחת נורמאלית… לא כמו האלי הזאת…-
“תני לנחש, את חושבת עכשיו על אלי, נכון?”
“איך את יודעת?!”
“סתם… ניחשתי… מוזרה קצת, נכון?”
-קצת??-
“למען האמת גם אני לא בדיוק מחבבת אותה…”
“אז את באה להסתובב קצת ולבחון את המקום ההזוי הזה?”
“מי אני שאסרב?”
הלילה ירד. מיתר ישבה על המיטה והביטה לבחוץ. כוכבים זרחו בשמים. היא חשבה על כל מה שקרה באותו היום.
-מה אני בכלל עושה פה?!-
“מה, לא נרדמת?”
“סוג של…”
אדל באה והתישבה לידה.
“מתגעגעת?”
מיתר הנהנה.
“זה בסדר. גם אני…”
“מה, גם אתן ערות?”
“שי?”
“כן?”
“סתם, פשוט הפתעת אותי…”
“מצטערת… מה איתך מיתר?”
“לא משו…”
“בואי, שבי…”
שי התישבה לידן. מיתר שברה את השתיקה.
“שי?”
“מה?”
“אבל תעני לי באמת בכנות…”
“טוב…”
“מה דעתך על אלי?”
“אני חושבת שהיא לא לגמרי איתנו…” ושלושתן פרצו בצחוק.
“אז חברות?” שאלה אדל.
“חברות” אישרה מיתר.

הכח במראה- פרק 1
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך