הכרך החסר – פרק ט"ו

לפרק הקודם:

האוסף החסר – פרק י”ד.

—

-היום השביעי, שעה לא ידועה, שום מקום-

דלת הבית המוזר נפתחה בקול חריקה צורם לאוזן.
מהבית יצאה אישה מבוגרת עם קמטים בפניה, בעלת שיער כסוף וגב עקום מעט.
היא הביטה בהם בפרצוף מוזר "למה אתם מפריעים לשינה של אישה מבוגרת בשעה מאוחרת?! תתביישו לכם".
"אני מתנצלת, גברת," אמרה מיקה. "הלכנו לאיבוד".
"ומאוד קר לנו" הוסיף סמי וניסה לחמם את גופו.
"טוב, היכנסו אם אתם כבר כאן. שלא תמותו לי בחצר…".
השניים נכנסו והביטו בהשתאות בפאר הבית. הם לא יכלו לעצור את קולות ההתפעלות.
"וואו! כל הבית מלא בממתקים, בעוגות ובמאפים, איזה כיף לך!" אמרה מיקה בזמן שהיא וספי התיישבו על ספה נוחה.
"כן, תמיד יש לי הרבה אורחים" אמרה האישה, ונתנה להם שוקו חם עם עוגה תפוחה.
"הלוואי שהייתי גר כאן," הביע סמי משאלה. "כבר לא כיף בבית".
מיקה הנהנה בהסכמה.
"אתם יודעים, משאלות של ילדים תמיד מתגשמות" חייכה האישה.
השניים הביטו בה בבלבול ואז נפלו מתוך עילפון על הספה.
"אפשר לצאת!" קרה האישה.
דמות יצאה מחדר סגור וקדה לפני הזקנה "קראת לי?".
"כן, אשמח לעזרתך לקחת את המתוקים האלה לביתם, טוב?".
הדמות חייכה ומחאה כפיים "בשמחה!".
הזקנה והדמות נשאו את הילדים אל ג'יפ שעמד בחנייה.
הם שמו את הילדים בתא המטען – ונסעו משם במהירות.
'עכשיו הגיע התור שלהם' חשבה הזקנה.
—

–היום השביעי, 11:00, חניית משטרת קנדה–

ג'ייק, ווורן וטרייסי יצאו כמה שיותר במהירות מחדר המתים, אחרי שווידאו שבאמת היו אלה גופותיהם של טרי ורוז ששכבו על שולחנות הניתוח-לאחר-המוות.
טרייסי הקיאה את ארוחת הבוקר.
היא אף פעם לא ראתה מקרוב גופה שנראית כל כך חרוכה ומזוויעה.
אולי רק בטלוויזיה.
ג'ייק בהה בשמים ומלמל לעצמו בלחש.
ואילו וורן, שלא הייתה זאת הפעם הראשונה שלו בחדר המתים, חיכה בסבלנות.
"אז מה נעשה עכשיו?" שאלה טרייסי. "חזרה הבייתה?".
"לא," אמר ג'ייק, עדיין בוהה באוויר. "ניסע למקום התאונה וננסה לחקור מה קרה בדיוק".
הם שאלו רכב מהתחנה ונסעו למקום הפגיעה.
ג'ייק התקשר לביתו, המזכירה האלקטרונית ענתה "היי שולה. אאחר בכמה ימים. אני מצטער".
"חבל שלי אין מישהי שמחכה לי" ניסה וורן להעביר נושא והביט בטרייסי שישבה מאחור.
"אל תתחיל לחשוב על זה, מר דאגר" אמרה. "אתה לא הטיפוס שלי".
ג'ייק התנהג כאילו לא נמצא שם. הוא נהג לפי הוראות הסלולרי ללא השמעת קול.
'זאת אשמתי. רק אשמתי' היה בטוח.
—

–היום השביעי, 11:10, דירה של ספי–

ספי ישב בשקט על הרצפה ובהה באוויר.
הוא לא דיבר מאז יציאתה של אודרי בסערה.
קים עמדה, נתמכה על הקיר לידו וניגבה דמעה 'אני עם הרגשות הטיפשיים שלי הרסתי את החיים של ספי'.
הטלפון הביתי של ספי צלצל.
הוא לא הגיב.
קים הביטה בצג – המספר של רב-פקד פרינס.
בטח הוא מתקשר לברר על פשר האיחור.
"היי צ'יף" ענתה.
"קים, מה את עושה שם, לעזאזל?".
"ספי הציע לי לסייע לו בחשיבה על התיק," זה היה חלק מהאמת. "זה מותר לי, לא?!".
"בסדר. רק תמסרי לו שהוא מאחר".
"אני מגיע!" קרא ספי.
קים הביטה בו. לא נראה שיש לו כוח ליום עבודה.
"הוא יוצא עכשיו".
"טוב מאוד".
קים סגרה את השפופרת וספי סיים להתלבש, לקח צרור המפתחות של מכוניתו ופתח את הדלת בלי להביט בה.
כשיצא מהמפתן וירד במדרגות קרא לאחור "תשאירי לא נעול, נתראה בהמשך".
כשנעלם מעיניה של קים היא התנשמה ולבסוף סידרה את נשימתה.
'אני חייבת לסדר את מה שעשיתי…'
היא אספה את בגדיה והתלבשה, החזירה את החולצה שלבשה קודם לארון הבגדים, ויצאה במהירות למכוניתה.
—

–היום השביעי. שעה לא ידועה, שום מקום–

"אקו, יש לי רעיון נהדר!" אמרה ונדי בהתלהבות בזמן שאקו הברישה לה את שיערה."אני יודעת ה-מון על הטבע. אולי תרצו שנצא קבוצה יחדיו לטיול?".
אקו נראתה מרוצה "מזמן לא היינו בטיול!".
"באמת?!" התעניינה ונדי. "מתי הייתה הפעם האחרונה?".
"בערך לפני שלוש או ארבע שנים," סיפרה אקו וחייכה. "כשאמא סאשה הייתה בריאה".
"אמא סאשה?" תהתה ונדי.
'הגיעה הזדמנות להתחיל בחקירה, מה באמת הולך פה?2
"מי זאת אמא סאשה?".
"כנראה המחלה שלך גרמה לך לשכוח, אמא".
"כנראה… יכולה להזכיר לי, מתוקה?".
"אמא סאשה באה לפני כמה שנים לדאוג לנו. אבל אחרי כמה שנים השתגעה".
"איך היא התנהגה?".
"לא יודעת, אבל לפי הרופא – לא היה טוב שהיא תהיה איתנו עד שהיא תבריא, ולכן לקחו אותה לבית חולים".
"ומאז לא ראיתם אותה?".
אקו הפסיקה להבריש את השיער והביטה ברצפה בעצב. "לפני כמעט שנה הודיעו שהיא ברחה מבית החולים, וכנראה נעלמה".
'יש דרך לצאת מכאן'.
"אז טיול יהיה רעיון טוב, לא?" הציעה ונדי שוב.
"רעיון מצויין!" אמרה אקו. "אדבר עם הרופא".
"תודה אקו".
—

–11:50. תחנה מבצעית–

"אני מצטער על האיחור, ציף" אמר ספי. "לא הבחנתי בשעה".
"קים סיפרה לי על רידל, מקווה שעליתם על משהו".
'לא בדיוק' חשב ספי ונאנח.
"נשלחה הודעת איום על חייה של ונדי," אמר הרב-פקד. "אנחנו משחררים את מי שניסה להרוג את נייג'ל, כתחליף".
"אסור לנו לשחרר אותו, הוא הקצה חוט היחידי שיש לנו".
"אני פתוח להצעות".
"תן לי עשר דקות לדבר איתו, רק עשר דקות" אמר ספי.
"כרצונך, בהצלחה" אמר הרב-פקד.
בדיוק כשדמותו של ספי נעלמה מעיניו של הרב-פקד, הסלולרי שלו צלצל.
"כאן רב-פקד פרינס".
"רב-פקד," נשמע קול מהקו השני. "כאן מחלקת 'מגדל שמירה'. סיימנו לעבוד על הסלולרי של העצור".
"נהדר! ו…?".
התשובה שקיבל הבהילה אותו כל-כך, עד שנאחז בשולחן צדדי כדי לא להתעלף.

המשך יבוא…