הכרך החסר – פרק כ’

01/12/2019 35 צפיות אין תגובות

לפרק הקודם

הכרך החסר – פרק י”ט


–היום התשיעי. 8:20. ביתו של ג’ייק–

רב-פקד ג’וש פרינס פגש את שולה שפירא רק פעם אחת בעבר. במסיבה של חנוכת משרדי תחנה-מבצעית.
מאז שמע רק סיפורים עליה מג’ייק, ולג’ייק לא היו תמונות שלה בסלולרי.
‘מה אני אמור לומר לה? שלום שולה! סוף-סוף אנחנו נפגשים שוב, מה נשמע? סתם כדי שתדעי – בעלך עצור בחוץ לארץ. אשמח אם תעידי בעדו’.
רב-פקד פרינס שנא את הרגעים בהם צריך לבשר למשפחות על מה שקרה לקרובים שלהם. במיוחד לאנשים שהיו תחת פיקודו.
עוד לפני שנייג’ל הסביר לו שטרייסי היא החפרפרת, האמין הרב-פקד ללא כל ספק שג’ייק נקי מכל אשמה.
ג’ייק הוא אחד האנשים הכי ישרים שהוא מכיר.
החוקר מארק ריפין לא מסכים לדבר איתו בכלל. מעצבן!
רב-פקד פרינס הגיע לשכונה בה ביתו של ג’ייק וראה בבירור את גדר ביתו. היא לא הייתה נטושה.
הוא בלם באמצע הדרך. מה שראה הפתיע אותו.
שני דמויות מוכרות היו ליד דלת הכניסה.
הראשונה הייתה בעלת הבית, אשתו של ג’ייק – שולה שפירא. והיא שוחחה עם טי-ג’יי סאנד, המציל בזירת הרצח בחוף הוואי.
השיחה לא נראתה כשיחה משמחת. הרב-פקד התרגז שלא למד קריאת שפתיים.
חשיבתו הופרעה לשמע “פופ” קטן.
גופתו של טי-ג’יי סאנד נפלה על פניה על סף דלת הבית.
שולה משכה את הגופה לתוך הבית וסגרה את הדלת.
הרב-פקד נכנס למכוניתו וצילצל בסלולרי.
“הלו?” נשמע קולו של נייג’ל.
“שלח ניידות לבית משפחת שפירא”.
“לבית של ג’ייק?”.
“עכשיו נייג’ל!” גער הרב-פקד.
“בסדר בוס” אמר נייג’ל וניתק.
הרב פקד בדק שהאקדח שלו טעון, חזר להשקיף על החצר, וצפה בשולה מנקה במהירות וביסודיות את הדם שנצבר.
תוך שלוש דקות לא היה סימן לכך שאירוע כזה קרה, למעט מכוניתו של טי-ג’יי שחנתה רחוק.
‘חכמה’.
הרב-פקד חיכה עוד בערך רבע שעה לאחר כניסתה של שולה לביתה ואז הלך לבית וצלצל בפעמון, שם את ידו קרובה לאקדח.
שולה פתחה את הדלת “כן?” ואז זיהתה אותו וחייכה “מר פרינס! מה שלומך? מזמן לא התראינו. בוא! היכנס!”.
הרב-פקד נכנס לפנים הבית אבל נזהר ששולה תמיד תישאר בטווח ראייתו.
הוא הביט סביב – שום זכר לטי-ג’יי.
‘היא טובה!’.
“מה שלום ג’ייקוב שלי?”.
“מצטער לבשר לך את זה, שולה,” נאנח הרב-פקד. “ג’ייק עצור בתחנת משטרת קנדה עד להודעה חדשה”.
“הוא מה?” נחרדה שולה.
“מה שאמרתי”.
“מה אתם הולכים לעשות? איך תשחררו אותו?”.
“אני עדיין לא יודע,” אמר. “אולי כדאי קודם כל שנרגע קצת ואז מחשבתנו תהיה צלולה יותר יותר”.
“אתה צודק,” אמרה שולה ופנתה למטבח. “תרצה לשתות משהו?”.
“אני אשמח לשתות קצת טי-ג’יי סאנד, אם יש לך” אמר הרב-פקד והביט בה בדריכות.
שולה הביעה לרגע מבט מבולבל ואז נאנחה “טוב, למה לטרוח…”.
היא התכופפה במהירות והוציאה רובה צלפים שהיה מתחת לשולחן המטבח, טענה אותו וכיוונה לרב פקד.
אבל הוא כבר היה מוכן עם אקדח שלוף.
“שולה, לא כדאי לך להרוג גם אותי,” אמר הרב-פקד. “המשטרה מגיעה בכל רגע, ואם יבינו שהרגת אותי – תסבלי מזה רק יותר. היכנעי”.
“ג’ייק יחלץ אותי,” אמרה. “הוא לא יאמין לשום מילה שלך”.
“עכשיו אחרי שאני גם מבין איך השיחות שלך מהאיש שעצרנו הגיעו אל זיכרון הסלולרי של ג’ייק – נראה לך שהוא באמת יאמין לך?”.
הדלת נפתחה בחבטה ושלושה שוטרים נכנסו פנימה באקדחים שלופים.
“תזרקי את הרובה ותרימי את הידיים” הורה הרב-פקד.
שולה נאנחה ועשתה כמצוותו. שוטר אחד איזק אותה ולקח אותה משם לניידת.
הרב פקד פנה לשוטר אחר “חפשו בבית כלי נשק, גופות, וכל דבר אחר שנראה לא שייך – ודווחו לי כשתסיימו”.
“כן המפקד”.
‘סוף-סוף התקדמות’.
הרב פקד נכנס למכוניתו והתחיל להתניע, אבל אז הטלפון שלו צלצל.
“הלו?”.
“רב-פקד פרינס?” שמע קול נשי שנשמע מוכר.
“מדבר”.
“זאת אודרי איינג’ל,” ואז הוסיפה “פרודתו של ספי”.
“כן גברת איינג’ל, במה אוכל לעזור?”.
“הילדה שלי – אפריל נעדרת זמן רב. היא יצאה מחברה שלשום ומאז לא ראו אותה. אתה יכול לשאול את ספי אם הוא יודע איפה היא?”.
“ספי לא כאן”.
“ניסיתי להתקשר אליו – אבל הטלפון שלו לא זמין”.
“מוזר” חשב הרב-פקד ואז אמר “אצור קשר כשאדע משהו”.
“תודה”.
הוא ניתק את הקו וניגב את הזיעה במצחו ואמר לעצמו “ממש נפלא…”.

–היום התשיעי. 10:35. אזור תעשייה חוף הוואי–

ספלש!!!
ספי השתעל כי בטעות בלע מים וכך התעורר מהעילפון.
הוא הרגיש קור ורטיבות בכל גופו.
הוא פקח את עיניו וגילה שהוא תלוי באוויר. ידיו היו קשורות קשר הדוק לברזלים בתקרת המקום בו נמצא.
הוא ניסה להזיז את רגליו כדי לנסות לצבור תנופה – גם הן היו קשורות.
ספלש!!!
עוד מים ניתזו על ספי מאחור והוא ניסה להסדיר את נשימתו.
‘למה כל-כך קר לי?’.
הוא הביט כלפי מטה וראה שבגדיו העליונים הופשטו ממנו. הנעליים והגרביים נלקחו גם הם.
ספלש!
עוד מטח של מים קרים.
“די, זה מספיק” שמע קול מאחוריו.
מאחוריו הגיחו שתי דמויות שספי זיהה – האיש שניסה להרוג את נייג’ל, שעכשיו עישן להנאתו ו…”קים?! מה את עושה פה?”.
“מצטערת” אמרה והתיישבה על ארגז קרוב לאיש.
“אנחנו צריכים לדבר,” אמר האיש. “אבל לא יפה לדבר תוך-כדי עישון”
הוא התקרב לספי ואז תקע בחזהו את הסיגריה.
ספי צעק בכאב.
“עכשיו, נעשה הכרות רשמית, בסדר?” הציע האיש בחיוך. “אתה יכול לקרוא לי בשם – ‘הענק’. לפי התג שלך, אני מבין ששמך הוא אס-פי סנדרס. את העוזרת שלי – קימברלי, אתה בטוח מכיר”
“עוזרת?!” התפלא ספי.
קים לא הגיבה.
“עכשיו,” אמר הענק ושילב את ידיו. “הפרעת לי בעבודה ואני לא אוהב אנשים שמפריעים לי”.
‘הוא הולך להרוג את ספי?!’ נבהלה קים.
“אני מאוד רוצה לסיים את מה שהתחלנו בבית החולים,” אמר הענק והפשיל את שרוולי ידיו. “חיכיתי לרגע הזה מאז שיצאת מחדר החקירות לפני כמה ימים”.
“אני שמח לשמוע שיש אנשים שזוכרים אותי לטובה” אמר ספי והביט בכעס בקים.
הענק הוציא פגיון מחגורתו וביצע חתך קטן בלחי ימין של ספי והיא דיממה.
הענק גיחך “לא יודע, הפרצוף שלך ברגע זה לא נראה הכי מושך,” ואז הוסיף “מה דעתך, קימברלי?”.
זה פגע בול למטרה.
“עזוב אותה!” ספי ניסה להשתחרר אבל הקשר היה חזק מדיי.
וופ-פאק!
נתן הענק סטירה מצלצלת ללחי המדממת.
“אתה לא בעמדה של נתינת פקודות”.
ספי ניסה לבעוט בעזרת רגליו אך הזווית לא הייתה טובה מספיק והוא החטיא.
הענק הבחין בזה, תפס אותן, ונתן לספי אגרוף חזק בבטנו. הוא קרא בכאב.
וופ! וופ!
האגרוף הבא היה בסנטרו של ספי, ואז הענק בעט בבטנו של ספי – דבר שהעיף את גופו מעט לאחור כמו נדנדה. וכשגופו חזר למקום, קיבל ספי עוד אגרוף בחזה.
דם יצא מהפה של ספי.
“עדיין גיבור גדול?” שאל הענק.
“אני פשוט מצטנע”.
פוק!
ספי קיבל עוד אגרוף בחזה.
הוא השתנק ובקושי נשם.
“די! אתה הורג אותו!” צעקה קים ונעמדה בין ספי לבין הענק “מספיק עם זה”.
‘אני לא יכולה לעצור אותו. אם יקרה לענק משהו – אפריל תסבול’.
“למה? זה כיף!” עקף אותה הענק וצבט חזק בחביבות למשך כחצי דקה את הלחי הפצועה של ספי.
ספי צעק מכאב.
קים הפרידה ביניהם שוב במהירות, וניסתה להדוף את הענק לאחור.
לא היה לה סיכוי.
“בבקשה, תפסיק!”.
“ולמה שאעשה זאת?” חזר על השאלה.
קים טיפסה על הענק שהיה גבוה ממנה, ונישקה אותו נשיקה ארוכה.
הוא הרפה מספי ודחף אותה לאחור.
היא נפלה על הרצפה וגבה כאב.
קים קמה והשתחוותה “אעשה כל מה שתאמר, אני מבטיחה” אמרה קים. “רק אל תמשיך! אל תפגע בו!”.
“ק…קים, אל…” גנח ספי.
“מבטיחה?”.
“כן” קראה קים בקול רם. “אעשה כל מה שתאמר, רק אל תזיק לו”.
“בסדר” הנהן הענק וחייך ואז התרחק מספי.
קים קמה ולחצה את ידו “תודה! תודה רבה!”.
ספי השתעל וניסה להסדיר את נשימתו.
הענק הביט על ספי ובחן את מצבו “בין כה-וכה אני עייף מכל היום הזה”.
גם קים הביטה בספי והתפללה בלב שהוא ישרוד.
“בואי קימברלי,” אמר הענק. “יש לנו עוד משימות לבצע היום”.
“נשאיר אותו כאן? ככה?”.
“את רוצה שאדווח שלא שיתפת פעולה?” גער הענק.
‘אפריל או ספי?’.
“אני יכולה רק להיפרד ממנו? לפני שהוא ימות?”.
הענק הנהן אבל צפה במעשיה.
קים מצאה את חולצתו של ספי, ואז גררה ארגז עץ למול ספי ונעמדה עליו.
היא ניגבה בשרוול החולצה את הדם שזרם, ואז עברה בידה על כל גופו העליון ועל ידיו של ספי וחיפשה עוד סימנים של דימום.
לבסוף חיבקה קים את ספי חיבוק חזק, ואז נתלתה עליו וקירבה את שפתיה ועשתה כאילו היא מנשקת אותו.
“אפריל” לחשה.
“אפ…?” לחש ספי וגנח.
“זה מספיק, זוג יונים!” קרא הענק “אנחנו הולכים”.
קים התנתקה מספי וצעדה אחרי הענק.
“קים! אל תל…” קרא ספי והשתעל.
הוא הפסיק לדבר והשתעל שוב כי דם התחיל לזרום מפיו.
“ק…!” ניסה לומר אבל לא הצליח.
ספי אחז בפגיון שגנבה קים מהענק בזמן שנישקה אותו, אותו מסרה לספי כשבדקה אותו.
הוא חתך את החבל במאמץ. ותוך חמש דקות השתחרר ונפל על הרצפה.
הוא חתך את הקשר של רגליו וקם באטיות על רגליו. כל שריר בגופו כאב.
‘הם בטח כבר רחוקים מכאן’.
זאת הייתה מחשבתו האחרונה של ספי לפני שהתעלף.

–היום התשיעי. זמן לא ידוע. שום-מקום–

ונדי התייסרה.
מאז כשהתעוררה ידיה היו קשורות לכיסא הגלגלים שהיה מחובר לרצפה, בחלק מהזמן עיניה כוסו והיא נהייתה ממש כמו בובה על חוטים בשביל תאמי.
לא היה אכפת לתאמי אם היא עושה דברים חזק מדיי, אם ונדי עייפה, פשוט כלום!
ונדי ניסתה לדבר איתה אבל היא לא התייחסה.
וונדי גם התייסרה נפשית.
אקו הייתה רק ילדה שרצתה אמא טובה.
היא ניצלה את זה – ובגלל זה אקו מתה.
ובנוסף, בגללה עכשיו יצטרפו מרצונם עוד ילדים אל האי.
כשסיימו את הארוחה, ללא התראה מוקדמת כיסתה תאמי את עיניה של ונדי, והיא הרגישה שהן יוצאות מהחדר.
אחרי כמה דקות ידיה של ונדי שוחררו והכיסוי הוסר.
היא נותרה לבדה כשממולה דלת פתוחה המובילה לחדר עם תאורה.
ונדי ידעה שאין טעם לחשוב על דרך להימלט – לכן נכנסה פנימה.
ישר כשנכנסה הלב שלה קפץ מחרדה.
כלובים. אין-ספור כלובים. בתוך כל אחד מהם ילד או ילדה שזועקים להוריהם.
ליד הכלוב של כל אחד היה דבוק פתק עם קוד בעל 7 אותיות. ובצד הקרוב לדלת הייתה שידה עליה שכב שלט עם לחצנים.
ונדי לקחה את השלט והתקדמה.
כשראו הילדים את ונדי קראו לה בתחנונים שתוציא אותם משם. היא ידעה שהיא לא יכולה ולכן התעלמה ונסעה לאורך החדר הענק.
אחרי כמה רגעים מצאה את מה שחיפשה. הכלובים של סמי ומיקה.
“בבקשה גברת! תוציאי אותנו! אני רוצה את אבא!” קרה מיקה.
ונדי לחצה על השלט והכלוב של סמי ומיקה נפתח.
“אתם בסדר?” שאלה ונדי.
“איפה אבא?” שאל סמי.
ונדי חשבה איך תוכל למלא את התפקיד שלה, ומצד שני לא לשקר – אבל לא הצליחה.
“זוכרים את גברת תמנון?” שאלה ונדי בחיוך.
“מה איתה?” שאלה מיקה.
“אבא שלכם אמר לי שהוא רוצה להיות קצת איתה, ולקחת אתכם למחנה קיץ עם מלא ילדים ומשחקים”.
“מתי הוא יבוא?” שאלה מיקה.
“כשזה יסתיים, חמודה שלי” ענתה ונדי בחיוך.
‘הלוואי שהסיוט הזה יסתיים מהר’.

המשך יבוא…

הכרך החסר – פרק כ’
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
17 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך