ChocolateChip
החלטתי להתחיל משהו חדש, הכיוון פתוח עדיין ללא רעיון לסוף או אפילו לפרק הבא...

המפצחת – פרק ראשון

ChocolateChip 02/06/2020 405 צפיות 3 תגובות
החלטתי להתחיל משהו חדש, הכיוון פתוח עדיין ללא רעיון לסוף או אפילו לפרק הבא...

"תקראו לה!" נשמע קולה של חגית מהדהד במסדרונות. היא בנתה והקימה את כל המקום הזה, היא הבוסית של כל העובדים כאן. חגית היא בעלת עוצמה אפילו יכולה להפחיד קצת.
קולות של רגליים ממהרים במסדרון, לאחר מספר דקות חוזרים מהכיוון ההפוך עם עוד זוג רגליים קטנות.
"ברוכה הבאה, שבי!" אמרה חגית מסמנת לשאר האנשים לצאת מהחדר. זוג הרגליים הקטנות הן שייכות לנערה צעירה, היא רק מתחילה להתבגר אך לפעמים יותר בוגרת מכל אדם. הנערה התיישבה.
"אם את צריכה עזרה, בואי נרד ישר אל העניין!" הנערה לחשה מבטה רציני ישר אל תוך עיניה של חגית. "אני היא אנה. למדתי קצת עבודת שטח, חקירה, פסיכולוגיה ומתמטיקה." הנערה הוסיפה לוחצת את ידה של חגית.
"את עומדת בכל הדרישות שלי. אני רוצה אותך ממחר עובדת על תיק ברמה בסיסית, לאחר מכן את בטח תגיעי רחוק." חגית אמרה לוחצת את ידיה של הנערה.
—-
אנה יצאה ממשרדה של הבוסית, משאירה רושם על כל העובדים מסביב. היא התארגנה ולמחרת על הבוקר עם הזריחה ניצבה בפתח משרדה שוב. חגית נתנה לה משרד קטן עם שותפה יחסית חדשה הצטרפה לפני כשנה.
אנה הניחה על שולחנה שני עטים וכמה דפים בפינה על יד המחשב. היא הגיעה כל כך מוקדם שרק היא חגית ואולי עוד מישהו אחד בלבד היו בבניין. רק לאחר שלושה שעות נכנסה השותפה שלה למשרד.
"בוקר טוב! אני קייט!" קראה קול צעיר אבל מבוגר מאנה. קייט לבשה בגדים ורודים ומעל מעיל לבן כמו של מדענים. "אני אנה." הן לחצו ידיים כל אחת סורקת את השניה. "את בטח עובדת על משהו מדעי." אנה קראה אחרי כמה רגעי שקט מביכים. "כמובן! אני מנסה לבנות מודל חדש למצלמת ריגול. מעל שבועיים שאני עובדת על זה, אני בדרך כלל גומרת מהר יותר." קייט אמרה נכנסת ללחץ ומתיישבת ליד שולחנה.
"אז מה נתנו לך לעשות?" קייט העבירה את מבטה אל אנה. "אני צריכה לפתור איזה תיק של אדם כנראה שעשה עברה אבל אין עדויות למקרה…" אנה הרימה את פיסת הנייר הבודדה היא רגילה לקבל לפחות חוברת דפים על כל אדם. עכשיו היא צריכה לאסוף מידע עליו.
"את בטח יותר טובה ממני בזה…" קייט ציחקקה ולחצה על כמה כפתורים במחשב. "אני לא מבינה בבני אדם או חקירות בכלל…" היא הוסיפה מסתובבת בחדר ומעבירה חפצים וברגים שונים ממקום למקום.
"יואו נכון! שחכתי את הצעד הבסיסי…" אנה קפצה אל המחשב שלה וכתבה את שמו של החשוד באינטרט. מהר קפצו מקרים שונים בהם הוא היה מעורב, מקום עבודתו הייתה מאוד קלה למצוא הוא אדם מאוד מפורסם. אנה העתיקה את הכתובת של מקום עבודתו ומיהרה לצאת לחקור בשטח.
במהרה אנה גילתה כי מקום עבודה זה מזמן נסגר בגלל שרפה שהחשוד היה אשם בה. היא מיהרה להתקשר למספר הישן של החברה ובנס מישהו ענה.
"שלום, מדבר איש אחת עשרה האם זהו איש בעל האש?" שאל הקול בקו הפלאפון הישן שהיה אמור להיות שרוף עם הבניין. "כן, כאן איש בעל האש מדבר!" אנה ניסתה להשמע כמו גבר או לפחות לא נערה קטנה. היא הייתה חייבת להגיע לשורש הבעיה ולמצוא את החשוד. "יופי, גילינו כי מוקד שבע אינו תקף אז נפגשים הערב בשש בשניצליה… איש המאה יהיה שם. עבור ושמור סודיות." האיש מקו הפלאפון אמר וניתק. את השיחה כמובן אנה הקליטה ומיהרה לשלוח את ההקלטה למחשב במשרד ומשם לבדוק של מי הקול.
"האיש מההקלטה הוא האח של החשוד!" אנה אמרה בלחש לעצמה. היא ידעה שהערב בשש היא נמצאת בשניצליה, היא גם בדקה את כל המקומות בעיר. רק חנות אחת הייתה בשם שניצליה איש המאה, ואנה הבינה שזה היה קוד שהאיש בפלאפון העביר.
בשש בערב בפתח השניצליה נכנסה נערה צעירה מאוד. יחסית לשאר הסועדים היא נראתה עדינה. כולם ישבו ואכלו כמו מורעבים מלאים בקעקועים. אנה הזמינה אוכל ואכלה לאט ובשקט בפינה צופה בהכל במיליון עיניים.
"אני חושב שאיש האש מאחר… אולי לא הבין את הרמז לאיזה מסעדה להגיע?" אמר אחד הסועדים לחברו בקצה השני של המסעדה. לפתע הבחינה אנה כי לכל הסועדים יש אותו קעקוע בדיוק, היא נכנסה בטעות לתוך מפגש של כל החבורה של החשוד. אנה מיהרה לסיים לאכול תוך כדי להאזין.
בדרך החוצה היא קלטה מי הוא אח של החשוד וניגשה אליו. "שלום." היא אמרה בביטחון מלא. "שלום, מי את?" הוא שאל. "אינך מזהה? איך אתה יכול לא לזהות? אמרו לי לגשת לכאן ולחכות לאיש אחת עשרה." אנה אמרה, כל עיניהם של הסועדים הופנו אליה. "איש האש שלח אותך?" האח של החשוד שאל. "בטח, מי עוד?" אנה שאלה לא בטוחה בעצמה במה שקורה.
שניות של שקט חלפו. "איש האש, אחי. הוא מפחד להופיע, ידעתי. הוא היה צריך לומר לי את זה בפלאפון אבל ניתקתי… הרי כל המשטרה אחריו." אח של החשוד מילמל. "בדיוק, הוא ביקש שכל הודעה תשלח דרכי!" אנה לחשה. "סודיות מוחלטת בינינו." היא הוסיפה. אח של החשוד נראה מופתע הוא שתק.
הוא נכנס אל מאחורי המטבח ויצא עם עוד גבר. לקח לאנה שני דקות לקלוט לאיזה צרה נכנסה. הגבר השני הוא היה החשוד בכבודו ובעצמו.


תגובות (3)

ובכן, לקחת על עצמך פרוייקט. לא עוד סיפור או קטע, אלא משהו ארוך. כל הכבוד על התעוזה. אחרי יותר משש שנים באתר, אני עצמי טרם ניסיתי.
מפחיד מדי.

בלי הקדמה, בלי גינונים, ישר לעניינים בקפיצת ראש. אהבתי.

מומלץ להוסיף שורות רווח בין נושאים. משהו קטן שמקל על הקריאה.

האם חגית יכולה להפחיד, או שהעוצמה שלה יכולה להפחיד?
"חגית בעלת עוצמה[, ש]אפילו יכולה להפחיד" – הפסיק מאוד חשוב. אם חגית היא המפחידה, ה-שי"ן תוחלף ל-וא"ו.

הזמנים בסיפור קצת מבלבלים. עבור סיפור בגוף שלישי- עדיף עבר. נוסף לכך, חשובה העקביות.

"הנערה לחשה[,] מבטה רציני" – לא לוחשים מבט. הפסיק מבהיר זאת.
אגב, לאחר ציטוט- הנשוא והנושא מחליפים מקום: "לחשה הנערה".

"שותפה חדשה[, ש]הצטרפה לפני שנה" – לא צריך לפחד מ-שי"ן השימוש.

"שלוש(ה) שעות" – 'שעה' היא נקבה, ה-ה"א מיותרת.

"קראה [קייט ב]קול צעיר[,] אך…" – 'קראה' נקבה, 'קול' זכר.

"אדם [ש]כנראה (ש)עשה" – 'כנראה' במשפט זה, היא תואר הפועל. ולכן "כנראה עשה" צמודות. שי"ן השימוש משייכת את המעשה (לכאורה) ל'אדם'. סוגריים רבועים- להוסיף, סוגריים עגולים- להשמיט.

את המענה של אנה "אני צריכה לפתור…" יש להוריד שורה.

"שכחתי" – כנראה טעות הקלדה, אך כדאי לעבור על הטיוטה טרם הפרסום.

כל תחילת ציטוט בשורה חדשה. "אני בעל האש" הוא מענה, לא המשך אמירה.

"את השיחה[,] כמובן[,] אנה הקליטה" – הסגר צריך להיות ממוסגר.

"לסיים לאכול (תוך) כדי להאזין" – לחלופין, "תוך כדי האזנה".

"שאלה אנה[,] לא בטוחה בעצמה" – מה יהיה עם הפסיקים?

"לאיז[ו](ה) צרה נכנסה" – 'צרה' היא נקבה.
אגב, שתי דקות בהקשר הנוכחי – זה הרבה מדי זמן.

את המשפט האחרון: "הגבר השני (הוא) היה החשוד" כדאי לבדל בפסקה נפרדת.

בקיצור, מרתק.
מצפה בכליון עיניים לפרק הבא.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

03/06/2020 17:32

תודה, לפעמים כשאני כותבת או קוראת אני מדמיינת את הסיפור במקום לשים לב למה שהולך…
ככה נוצרים המון שגיאות. וגם בכללי יש לי שני שפות שהם שפות האם שלי, לפחות הסיפור מובן כבר התקדמות 😅

06/06/2020 23:47
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך