הנערה מבאר שבע. פרק 2
▪ יעל קולינס ▪
"בייב אני רוצה עוד ילד ממך.. אולי הפעם זאת תהיה בת" אני ממלמלת כששפתיי מרוחות לו על צווארו, משאירה נשיקה עדינה כשיד ימין שלי חוקרת ומטיילת לה אי שם בין החזה השעיר שלו טיפונת ועושה את דרכה לבטן השרירית שלו , לא מפספסת אף קובייה אצבעותיי לוחצות טיפה להרגיש את הקשיחות שלהן לא שזה מזיז לו, זה די מדהים כמה שהוא גבר אמיתי.
הוא עוד בבוקסר השחור שקניתי לו , אם שואלים אותי אני חושבת שהאישה היא זו שצריכה לקנות את הבוקסרים של בעלה ,
את זו שצריכה להנות מהמראה הזה בסוף כל יום, בחיי כשאני קונה לו אין יותר כיף מלדמיין אותו עם זה. לא שהוא היה בעד הרעיון אבל מי שואל אותו.
"אמרנו לא בתקופה הקרובה, לא לפני שיונתן ודניאל יהיו בוגרים יותר" אני שומעת את הקול הנמוך הזה והקצת צרוד הזה שאני אוהבת לשמוע, אני מרימה את הראש מחפשת את המבט שלו , הוא עם עין אחת פתוחה שהרגיש כנראה שאני מולו "אולי בכל זאת זה לא היה רעיון טוב..וממתי אתה מקשיב להצעות שלי ?" אני שואלת כשאני זוחלת עם הגוף עליו , החולצה הכחולה שאני איתה חושפת את ישבני, אני עם תחתוני תחרה שחורים ,
השמיכה העבה שכיסתה אותנו איננה יותר ומונחת בצד , גוף החום שלו מצליח להעביר בי מין צמרמורת והתרגשות קטנה." אני אף פעם לא אגיד לא לסקס" הוא סופסוף פוקח את עיניו, קרני השמש חודרות דרך התריסים ומבליטות את צבע העיניים שלו, מין חום דבש שעליו זה מושלם, אני מניחה את ידיי על צווארו.
אני מנשקת את שפתיו ברכות עדינה משאירה טעם לעוד, אני מזיזה לאט לתפוס את פניו וללטף אותו. "כן… אתה פתאום רוצה אני מבינה?" אני מגרה אותו והוא מחזיר לי בחיוך קטן הזה שלו שהוא תמיד מחייך לי כשהוא רוצה אותי " אני לא יכול לסרב לך.." טיפשון שלי בטח שאתה לא יכול, שפתיי לוחצות ומתחברות לשפתיו הגבריות וזה מתפתח לנשיקה עם תשוקה ואנרגיה משום מקום שהוא הביא פתאום, זה מושלם.
"לא נכון בבקשה אל תגיד לי שהבנים…. לא לא לא לא לא…" דניאל ויונתן רצים כמו עכברים קטנים לחדרנו מטפסים על המיטה יונתן עוזר לדניאל והם קופצים ומנשקים אותנו, "קומו! קומוווו … הגננת מחכה לנו.." אנחנו מתנתקים לפני שהם הספיקו ומתכסים בשמיכה. "אני מבינה שהם לא רוצים אחות"
תגובות (0)