Stingray
חשבתי להמשיך את זה, אבל אני לא בטוחה אם יהיה לי זמן וכוח. אולי בחופש. בכל מקרה, מבוסס על משחק תפקידים שהמצאתי (גלי, סתמי). למי ששאל ( כלומר גלי) זה שנה אחרי הזמן שהיה המשחק. כלומר, שנתיים לאחר שהדוד מת. הקטע של הסוס השחור יוסבר בהמשך, אם יהיה.

הסוס השחור

Stingray 02/06/2014 1098 צפיות 14 תגובות
חשבתי להמשיך את זה, אבל אני לא בטוחה אם יהיה לי זמן וכוח. אולי בחופש. בכל מקרה, מבוסס על משחק תפקידים שהמצאתי (גלי, סתמי). למי ששאל ( כלומר גלי) זה שנה אחרי הזמן שהיה המשחק. כלומר, שנתיים לאחר שהדוד מת. הקטע של הסוס השחור יוסבר בהמשך, אם יהיה.

קרני שמש דקות התגנבו בזהירות להיכל, נוגעות ברכות ברהיטי העץ הכבדים.
כאילו לא נערך פה שום משפט על רצח.
האולם כולו מלא, הישג שלא קרה זה שבע עשרה שנים לערך. דודי נהג לספר לי שתוכנן כי אולם בית המשפט של העיירה יבנה בצורת עיגול, אולם לאחר שהבינו כי אין פשעים שיצדיקו מקום כזה קיצצו בשטחו לחצי עיגול. בעבר, כעסתי על זה. רציתי אולם משפט מפואר ויפה. מקום שבו אוכל לשחק תופסת עם אחותי באין מפריע. כשגדלתי, חשדתי שהסיפור הומצא לחלוטין. וגם אם כן, אני מבין את השיקול של האחראים. אף אחד לא התעניין במשפטים של פריצות לבתים, גניבות והוצאות דיבה.
ליתר דיוק, הוצאות ריבה. ככה האחיין שלי אומר, ומי אני שאתווכח.
אבל מעולם לא ראיתי את הדוד שלי עומד בראש הבמה, שבעבר נדמתה לי גבוהה יותר. מעולם הוא לא הצביע באצבע מאשימה לעבר הנאשם ומעולם הוא לא הפנה את האשם כלפי התובע. הוא לא היה שופט. לא במקצועו ולא בחייו.
הוא מעולם לא שפט אותי.
הדוד שלי היה השריף של העיירה הזו, עד לפני שנתיים. עד לפני שפגע בו כדור בין העיניים, באמצע הבר המנומנם ביותר שתוכלו לתאר לעצמכם.
אבל אני מניח שזו הייתה התגרות בגורל לקרוא לבר על שם משרתו של המוות. זה מה שלפחות מילמלה מיס אדמס הקשישה מאחורי הבר, כשקירצפה גושי קיא בלתי מזוהים.
יש שייאמרו שהשריף האמיתי הוא זה שעומד מול השופט. מסביר, משכנע, מאשים. אני לא אומר הרבה. אני נשען על קיר הגומחה שלי. צופה, לא פועל. מבחינתי, זה מופע הליצנים שנערך בעיירה ביום הראשון של האביב. אחד אחר השני, השופט, הנאשם ועורכי הדין מלהטים במילותיהם. מרתקים את הקהל המועט באשליות ובתכסיסים זולים. החוק הוא בדיחה מקרטעת במקצת, ואני הצופה הביקורתי. זה שתמיד ממלמל שהוא לא יחזור שנה הבאה.
זה שתמיד רואים ראשון בשדה שהקוצים יבשו ממנו. אבל בשקט. מבויש מכך שבכל זאת חזר.
אבל הפעם הזאת שונה. אין זה גנב רכב שנעמד למשפט בשביל הפרוטוקול. זה גם לא סכסוך שכנים חסר תכלית. זה מקרה רצח. של שישה אנשים.
מוסכניק גרוש, מנהל מפעל קשיש, פסיכולוגית עייפה, זבנית קשת יום ומורה שקונה לתלמידיה סוכריות חמוצות על מקל.
והדוד שלי.
לך תחפש קשר ביניהם.
יש שלא יחפשו. רצח אחד – מניע. עוד רצח – קשר. עוד רצח – הרוצח פסיכי. זו השיטה הרווחת כיום.
מובן שזו השיטה הרווחת. זו השיטה הקלה.
הנאשם נכנס, רועד כולו. אני מצליח להבחין בקושי בשבריר חיוך בפניו החיוורות של ג'יימס. אני מרים לעברו גבה חולמנית. אני ממוקד יותר בנאשם מאשר בשוטר שלצידי. "הוא פוחד מהמשפט." ג'יימס לוחש בנשיפה רפה. ג'יימס גדול מימדים וג'ינג'י ביותר, לכן הוא נראה חביב כל כך. אדם בלתי מזיק. השוטרים שלי ברובם בהחלט בלתי מזיקים, אבל רק ברובם. לפעמים קשה לדמיין את ג'יימס מסתורי, או שומר סוד. או בעל חוכמת רחוב.
אבל אני מצליח להבין למה ג'יימס מתכוון.
משהו פה חשוד.
השופט מדבר בנמרצות שלא ידעתי שהוא מסוגל לה. לרגע, אני מפחד שקוצב הלב שלו יעופף מתוכו מרוב נמרצות. מצד שני, זה השופט שלנו. הנמרצות שלו שקולה לעצלנות בינונית של אדם רגיל.
כשהוא פונה לנאשם, אני בקושי מספיק לעצור אותו כשקול הירייה מנקב את השלווה העצלה של העיירה הזו. כל השלווה הזו מתפוצצת לחלוטין, כשאנשים מאבדים את שלוות דעתם ומתחילים לברוח מהאולם בצרחות. השלווה היא רק דיבורים ואוויר. אין בה דבר שישאיר משהו ממנה לאנשים סביבי.
אני מפלס את דרכי בין האנשים הנדהמים לעבר הנאשם. כשאני מתקרב אני מגלה שטעיתי.
זה לא הנאשם. זו גופתו.
הוא לא נשם אפילו רגע לאחר הירייה. הוא מת מיד, לפני שיספיק לספר ולו דבר אחד. נזכרתי בלחץ הרב שלו לפני המשפט. "בבקשה, שריף וויליאמס." הקול שלו היה מפציר בי מעבר לסורגים "תן לי ללכת."
טוב, אתם לא מצפים שפשוט אתן לאסורים לברוח כשהם רק מבקשים ממני, נכון?
לכן, סיכמתי את כל המאורע במילה אחת. המילה שדוד שלי אמר בשנייה האחרונה לחייו, בפאב "הסוס השחור".
"לעזאזל."


תגובות (14)

חחח נחמד ההתחלה ממש טובה אבל הסוף קצת מהיר מידי

02/06/2014 19:47

זה לא הסוף. אם יורים בנאשם ברצח – צריך לברר מי עשה את זה ומה יכל לומר הנאשם. מה היה כל כך חשוב שלא ייאמר, שגרם למותו של הנאשם רגע לפני שפתח את פיו.

02/06/2014 21:50

סטראוויל.
זכרונות, מהשוטר הנאה, השוטרת המעצבנת, והחטיפה של לוצה :)
ולא הבנתם כלום עד עכשיו. יופי.
אופס, שכחתי לסתום, לא נורא (;
וזה סיפור יפהפה ומותח, שתי הערות קטנות:
"הסוס השחור" = 'הסוס השחור'.
מאבדים של שלוות דעתם?
לא את שפיות דעתם?

04/06/2014 07:29

כן גלי. את שלוות דעתם.
אנשים לא משתגעים בגלל שהם חזו בכך שיורים במישהו. ועוד בנאשם ברצח של שישה מחבריהם לעיירה.
בכל מקרה, העיירה לא תיקרא ככה יותר – כי זה שם די מעפן, כשאני חושבת על זה.
ואני באמת שוקלת לתקן קצת את הסוף, כי אין לי ממש זמן באחרונה לכתוב המשך.

04/06/2014 19:56

    לא. את ממשיכה עד הסוף המר.

    04/06/2014 20:04

    אוי, את כל כך חביבה גלי.
    ולא מאיימת.

    04/06/2014 20:36

    אני חביבה. ייאי.
    ואת, ממשיכה, כי זה מעולה. תהפכי את זה לסיפור בחלקים\בהמשכים.

    05/06/2014 10:07

כתיבה טובה ומעניינת.
אבל היה לי חסר משהו… אבל זאת רק אני :)
את כותבת נפלא.

05/06/2014 10:53

את כותבת נהדר כרגיל!
אם כי לא הבנתי מדוע הרווח בין פסקה לפסקה עצום כל כך. לא מאמינה שפספסתי את זה עד עכשיו. "לעזאזל"!

05/06/2014 11:10

בין הפסקאות השונות יש לפעמים איזה משפט אחד שהוא מעין מחשבה של הדובר, לכן הייתי צריכה להפריד את זה. אם זה כל כך נורא, אז אני יכולה לשנות את זה.
ומלאך ספיר, אני יכולה להבין מה חסר כאן. זה שאני רוצחת דמות שאפילו לא הספקתם להכיר בכלל. אבל כשיהיה לי כוח להמשיך, אתם תכירו אותה קצת יותר.

05/06/2014 11:55

אוקיי. אבל את כותבת טוב מאוד :)
וכתבתי סיפור חדש עכשיו

05/06/2014 11:58

אה, ושכחתי להגיד תודה.
אז תודה :)

ו..יאיי לך, אני מניחה.

05/06/2014 12:02

שונאת אותך…
הסיפור היה טוב, הוא היה מעניין, במשלב לשוני גבוה, הניסוח השתלב יפה.
סך הכול, יש לך עתיד.
בהצלחה בהמשך הדרך,
המעודדת.

05/06/2014 12:06

הממ..תודה, אני חושבת :)
סליחה על כל מה שקרה עם הסיפור שלך, לא התכוונתי לעורר כזה בלגן.

05/06/2014 12:49
סיפורים נוספים שיעניינו אותך