הסטודיו להעצמת נשים – פרק 1

17/10/2020 89 צפיות 2 תגובות

בסטודיו שלי אין הנחות. שמי יוצא לפניי כמאמנת הטובה ביותר בארץ להעצמת גוף, נפש וחוזק מנטלי. קוסמת, כך מכנות אותי המתאמנות שלי. ואני באמת עושה קסמים. אני מעדיפה להתייחס לעצמי כמפסלת גוף וחוזק מנטלי. אני מאמינה שגוף בריא ומעוצב, חוסן נפשי וכישורים מנטליים יוצרים העצמה אישית. בסטודיו שלי עובדים על חיזוק המשולש הזה – גוף, נפש וראש.

בר, תורידי את האגן שלך, יריתי לעברה. הפלאנק שלך נראה כאילו את גמל עם דבשת. דממה השתררה בסטודיו. ניגשתי לבר וטפחתי לה קלות על האגן. תדייקי את המנח הוריתי לה. מרפק וכתף באותו קו, קצות האצבעות נעוצות בקרקע, כל הגוף בקו אחד, ראש בהמשך לצוואר מביט קדימה, בטן חזקה ואסופה וטוסיק מכווץ. הבנות הפנו את מבטן לטוסיק של בר וציחקקו. דממה, פקדתי על הנוכחות באולם. הבנות השתתקו באחת, משפילות מבט, הס הושלך באולם האימונים. אני לא רוצה לשמוע צחקוקים. כשאני מדברת אף אחת לא מעיזה לפצות את הפה. אצלי יש משמעת ברזל באימונים. מי שלא מיישמת הוראות מקבלת כרטיס יציאה לכיוון אחד.

בר חדשה בסטודיו שלי. את הסטודיו השקתי לפני שנתיים כסטודיו בוטיק לאימוני גוף לבנות מהמאיון העליון. בנות שמגיעות ממשפחות מיוחסות ועשירות בעלות קשרים. הרעיון לפתיחת הסטודיו הבליח במוחי כשפיצחתי את השאלה למה בנות מסוימות עוברות ממאמנת למאמנת. ההברקה הגיעה אליי לאחר שאפיינתי את הרקע של אותן בנות. כולן באות ממעמד סוציו אקונומי מאוד גבוה. הן רוצות להתאמן עם בנות שבאות מרקע דומה. סנוביזם, התנשאות, אליטיזם תקראו לזה אבל זאת המציאות. מהמציאות הזאת אני יודעת לייצר כסף. הרבה כסף.

בתקופה קצרה מאוד הצלחתי ליצור הילה סביב הסטודיו שלי והוא התפתח להיות המרכז הראשון בישראל בתחום העצמה נשית. הסטודיו מציע לחברות בו מגוון של סדנאות ושיעורים שנועדו לפתח את הגוף, הנפש, החוסן המנטלי וכישורי המנהיגות. פיתחתי מוצר עם תדמית נוצצת ומתנשאת שרשימת ההמתנה אליו היא שנה קדימה. רובן לא יודעות זאת אבל הן לעולם לא יצליחו להתקבל. כף רגלן לא תחצה את מפתן הסטודיו. דרישות הקבלה הן מאוד ברורות. את צריכה להיות ממשפחה מיוחסת, עשירה ומקושרת. אבל אלו רק תנאי הסף למועמדות. הקריטריון המהותי ביותר הוא מה שאני קוראת לו האקס פקטור. אותו ניצוץ אישיותי שאני יודעת לזהות. אם הניצוץ לא קיים אין לי עם מה לעבוד. המטרה שלי היא אחת. למיין את המובחרות ביותר ולפתח אותן כמנהיגות העתיד. כל אחת בתחומה.

אבל לפני שתסקלו אותי באבנים על הנצחת הפערים המעמדיים תדעו שכל שנה אני בוחרת שלוש בנות שאני אשנה להן את העתיד. אני ממיינת בנות שמגיעות מרקע סוציו אקונומי נמוך ובוחרת את המוכשרות והמבטיחות ביותר. אותן אלו שאני מזהה אצלן את הניצוץ האלוהי ובשל נסיבות חיים לא ניתנה להן מעולם הזדמנות. אני המלאך הגואל שלהן. אני מעניקה להן מלגה מלאה ומסדרת להן עתיד מבטיח.

בכל אחת מהבנות האלו אני רואה את ההשתקפות שלי. את הילדה המבוישת והנבוכה. את הילדה שלועגים לה בגן בשל השם המוזר, המבטא הרוסי והלבוש של בובה עם שמלות מלמלה. הוריי עלו מאודסה באמצע שנות התשעים. אבא מהנדס ואמא מורה להתעמלות קרקע. אמא היתה מופקדת על החינוך. אישה שעתידה היה טמון בעברה. אמא היתה מתעמלת מחוננת וחלמה כל חייה להגיע לטופ. היא לא הצליחה בשל האנטישמיות הגואה ברוסיה בשנות השבעים.

אשה יפה ואלגנטית. תמיד לבושה באופנה ובשיק אירופאי. חצאיות מעל לברך שחשפו את רגליה הארוכות והדקיקות, שמלות צמודות מותן שהעניקו לה מראה טליה מופלא ומכנסיים צמודים שהדגישו את קימורי גופה. שיערה בלונדיני בקוקו משוך לאחור. מאופרת בעדינות עם סומק בלחיים, שפתון אדום בוהק וניחוח עדין של בושם צרפתי בצווארה.

החינוך היה נוקשה. אמא אהבה אותי אך לא הביעה רגש. היא ראתה בי פרויקט חיים. היא ייעדה אותי להיות מתעמלת מכשירים אולימפית. מדליית זהב היא הדגישה לי שוב ושוב, לא פחות מזה. היא רצתה להגשים את החלום שלה דרכי והגשמת חלומות דורשת משמעת וקשיחות. חינוך סובייטי קוראים לזה. אין ליטופים, חיבוקים ונשיקות. מילים יפות קיבלתי רק כשהגיע לי והוכחתי מצוינות. עונשים ומכות היו הרבה יותר שכיחים ממילים יפות.

חווית ילדות עוברת כתמונות חיות מול עיניי. אני נופלת מהקורה ואמא סוטרת לי ליד כל הבנות. תנועת כף היד המהירה והחדה בקונטרסט ישיר לפניי העדינות צרבה את נשמתי. ההשפלה קשה מנשוא אבל אסור לי לבכות. אמא פוקדת עליי לחזור מיד לקורה.

בגיל 16 כבר ייעדו אותי לגדולות. נחשבתי לאחת המתעמלות הכישרוניות ביותר בארץ. זכיתי בתחרויות בכל העולם ונחשבתי לעילוי. הכנתי את עצמי לאולימפיאדה. ויום אחד זה נגמר. ריצה, גלגלון, סלטה כפולה ונפילה. נפילה שלא אשכח. אני זוכרת את הקול של חבטת הנפילה. את הנפילה על הרגליים, העיקום של הברכיים והנחיתה על הטוסיק.

התעוררתי בבית החולים עדיין מטושטשת מההרדמה ובזוית העין אני מזהה את אמא רוכנת אליי והדמעות זולגות מעיניה. זו הפעם הראשונה שראיתי את אמא בוכה. הבנתי שהחלום שלה נגמר.

המשך יבוא

הסטודיו להעצמת נשים – פרק 1
דרג את הסיפור

תגובות (2)

כתוב יפה. אני מרגיש כאילו כבר קראתי משהו שלך בעבר.

18/10/2020 10:00

תודה. זה הסיפור הראשון שאני כותבת

18/10/2020 10:06
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך