החלום שלי זה להיות בימאית, כרגע אני רק כותבת. זאת פעם ראשונה שלי שאני מציגה את הסיפורים שאני כותבת, ואשמח ממש לשמוע תגובות. אני לא ממש טובה בלכתוב, אבל אני מאמינה שמהכישלונות שלנו אנחנו רק לומדים. הסיפור שכתבתי, יותר מתאים לבני נוער.

הקיץ ההוא שלנו

23/06/2019 61 צפיות תגובה אחת
החלום שלי זה להיות בימאית, כרגע אני רק כותבת. זאת פעם ראשונה שלי שאני מציגה את הסיפורים שאני כותבת, ואשמח ממש לשמוע תגובות. אני לא ממש טובה בלכתוב, אבל אני מאמינה שמהכישלונות שלנו אנחנו רק לומדים. הסיפור שכתבתי, יותר מתאים לבני נוער.

הקיץ ההוא שלנו- חלק ראשון.
למה כולם חושבים שאני מוזרה?
אוקי אז כן, נרשמתי למחנה קיץ ואני פשוט לא מבינה זה כל מה שהילדים עושים לא?!
אוקי אז כן, התעלמתי מהעבודה שכל הילדים שנרשמים לשם סדרת הספרים האהובה עליהם זה ספרי מתמטיקה, או פשוט ילדים מחוננים שלעומתי אני אפילו לא מתקרבת לממוצע.
אבל אז מה, אנשים אני בטוחה שיהיה לי מה ללמוד מהם.
טוב, אז אני פשוט אגיד למה אני באמת הולכת לשם, אחת הדוגמניות שאני וכל השכבה פשוט שרופה עליה עומדת להיות שם מדריכההה ולא אכפת לי להיתקע עם קבוצה של פריקים בשביל להשיג חתימה וגם סלפי ואם אפשר אז גם מספר טלפון. אוקי אני ממש מוזרה- אז הבנתי למה כל השכבה חושבת עלי את זה אז עזבו, שכחו מכל מה שאמרתי.
אבל את כל זה הבנות לא יודעת כי אני ממש לא רוצה שלכולם יהיה את החתימה שלה מבינים? זה סוד שהיא באה לשם.
בכל אופן ההרגשה שלי די השתפרה שהבנתי מי עומד לבוא איתי לשם, ככה זה התחיל:
היילו, ילד שכל הבנות של החטיבה הבוגרת פשוט מתות עליו (אבל הוא אף פעם לא רצה להתחיל עם מישהי בכל מקרה,) הוא בא אלי.(!!!!)
זה היה היום האחרון של השנה וכל תלמידי הבית ספר מכירים את היום הזה גם אני, אני חושבת שזה היום היחיד בשנה שאני קמה במרץ בבוקר.
כל הילדים מסתכלים על המורה זאת אומרת על השעון שמעל המורה, ובחיי שלהציב שעון מעל המורה זה אחד הדברים המושלמים.
ככה המורה חושבת שכולם מקשיבים לשיעור המרתק שלה בזמן שכולם סופרים את השניות לשעה 12:00, הצלצול הגואל סוף סוף נשמע והילדים צורחים, המורה המסכנה ממהרת לברוח מהכיתה.
אחרי שכל החברות שלי ואני התחבקנו מיהרתי לבית הייתי צריכה לארוז לקראת היציאה למחנה קיץ.
בדרך שמעתי משהו קורא לי וניחשתם נכון זה היה היילו נהיתי אדומה וקפאתי במקום הוא פשוט חתיך אלוהי אני יכולה לבהות בעיניים המבריקות האלה שלו כל היום!
“היי קלואי שמעתי שנרשמת גם למחנה קיץ אז סתם חשבתי שתרצי לדעת שגם אני נרשמתי אליו,-
אבל אבא שלי נסע היום מחוץ לעיר אז רציתי לדעת אם תוכלי לאסוף אותי? שאל
הנהנתי באוויליות מושלמת ואמרתי משהו שנשמע כמו “איןחנ..איבעיה… בכיף” זה היה נורא, יצאתי חננית מושלמת נראה שהמחנה הזה שרט אותי משהו.
“תודה קלואי ביי” הוא הודה לי והמשיך ללכת.
כל הדרך חשבתי על מה שהוא אמר “אז סתם חשבתי שתרצי לדעת” ככה הוא אמר! סתם?! סתם רצית לדעת .’הסתם’ הזה היה הוואו של היום המחורבן שלי. אני שרופה עליו.
בערך ב4 הוא היה אצלי שנינו היינו די נבוכים, הוא בקושי הכיר אותי וכנ”ל גם אני אותו.
גם הנסיעה הייתה מביכה ברמות מזל שהיא הייתה קצרה.
“למה אתה אף פעם לא מדבר עם אף אחד”? אני יודעת שאני חסרת טקט אבל פשוט הייתי חייבת לשאול.
הוא נהיה אדום ולרגע חשבתי שקצת הגזמתי,
“זה בסדר אתה לא חייב להגיד לי” מלמלתי.
“לא זה בסדר אני פשוט..”
אבל הנהג צפר לנו שנרד מהמכונית. הגענו.

הקיץ ההוא שלנו
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (1)

בהצלחה בהמשך הכתיבה :)

23/06/2019 21:08
5 דקות
תגיות: , ,
סיפורים נוספים שיעניינו אותך