השמלה האדומה-פרק 2

נטשה יצאה מביתה,כועסת,והתחילה לאכול את חצי התפוח שלה בריצה.היא חמקה מבעד לסמטה שליד רחוב ביתה ופנתה בכמה וכמה רחובות צדדיים עלתה כמה מדרגות והנה, מוצב לפניה הבית של דודתה. היא לקחה אבן גיר קטנה וכתבה על הקיר כמה פעמים "אני שונאת אותך".לא שזה יעזור לה. היא חמקה מבעד לסמטה לפני שדודתה תראה אותה.ונכנסה לתוך חדר המדרגות של בית גבוה, עם גג שטוח והתחילה לטפס במדרגות.דיירי הבניין התחילו לצעוק אחריה אבל היא המשיכה לעלות עד שהיא הגיעה לגג. היא ישבה שם לפחות חצי שעה עד שמישהו התיישב לידה.היא לא הפנתה את ראשה והתעלמה ממי שישב לידה."את תמיד מתפרצת לבתים ככה?" שאל קול של נער."לא.למה אתה פה בכלל?" השיבה נטשה בזעף"אמא שלי אמרה לי שיש חוליגנית על הגג אז יצאתי לראות את החוליגנית" ענה בצחוק. "אז… למה עשית את זה ?" שאל הקול."עזוב זה סיפור ארוך" השיבה נטשה הפעם קצת פחות זועפת."ספרי לי.אני טוב בסיפורים". "לא" השיבה נטשה. "או בבקשה? בבקשה? בבקשה? " שאל שוב ושוב עד שנטשה התחילה לצחוק"טוב טוב אני אספר לך רק תפסיק להגיד בבקשה." אמרה תוך כדי ציחקוקים אך עדיין לא הפנתה את ראשה.אז נטשה סיפרה לו.את הכל:מה שקרה עם דודתה,שאמא שלה לא מאמינה לה ושהכל בגלל שאביה נפטר.ואפילו הוסיפה את מה ששמרה בליבה מאז שאביה נפטר: שהיא רוצה לברוח. היא רצתה לברוח עם אבא שלה אבל עכשיו היא לא יכולה.ואז,להפתעתה הרבה הקול אמר: "גם אני רוצה לברוח. "למה?"והפעם,נטשה הייתה חייבת להפנות את ראשה.זה היה נער.בן 14 או 15.היה לא שער חום בהיר חלק ופוני.הוא היה רזה ולבש בגדים ונעליים זולים. היה לו עיניים חומות עמוקות ואף מושלם. "למה?"שאלה עוד פעם."בגלל" אבא שלי"."מה עם אבא שלך?" שאלה נטשה."הוא מרביץ לי"אמר" כל פעם שאני מביא ציון נמוך מבית ספר הוא מרביץ לי.אמא שלי רואה ותמיד ולא אומרת כלום רק עומדת ונושכת שפתיים. וגם הוא תמיד שיכור בערבים"נטשה לא ידעה מה להגיד.הם ישבו בשקט רבע שעה עד שנטשה חשבה שהיא שומעת צרצרים."אנחנו יכולים לעשות את זה!" קפץ הנער והחזיק בידיה של נטשה "לעשות את מה שאלה נטשה?" מופתעת"לברוח!לברוח רחוק מכאן!" הוא אמר"אבל מה עם אחותי ואמא שלי? הם תלויות בי" אנחנו נמצא פיתרון קדימה!"הוא אמר."טוב.נתחיל לתכנן.ניפגש בסמטה שליד הבית הזה ב10 בלילה.אני אגנוב מהבית שלי אוכל ונשאיר אותו שם.יש לך אח או אחות קטנים?"אמר"כן" השיבה."אז תכתבי לה בפתק איך לגנוב ואיך להרוויח כסף.תביאי קצת אוכל עם יש לך וצידה לדרך מה שנראה לך נכון להביא."סיכם" לאן אתה רוצה ללכת?" שאלה,קצת נדהמת."לא יודע נשאיר את זה לאחר כך"."חמוד איפה אתה? הגיע הזמן לארוחת ערב!" נשמעה צעקה."זאת אמא שלך?" שאלה נטשה."כן" הוא ענה ."אז תלך" ענתה נטשה קצת ממורמרת בגלל שידעה שלה לא תצפה ארוחת ערב חמה בבית.בתגובה הנער רק משך בכתפיו."טוב אז עם משהו קורה שורקים שתי שריקות ונפגשים ליד הכנסייה.טוב?" "טוב" ענתה נטשה בהחלטיות.הנער קפץ על רגליו ואמר "טוב,את יודעת איפה לחפש אותי" והתחיל לרדת במדרגות הבניין."רגע!" קראה נטשה אחריו"מה שמך?" הנער גיחך לרגע ואמר "יש לי הרבה שמות וברח בריצה במדרגות.

נטשה ירדה במדרגות וחשבה מה תגיד לאימה.:
אמא היקרה החלטתי לברוח בגלל שאני שונאת דודתי. לא לא לא חשבה. טוב היא תחשוב על זה אחר כך.עכשיו היא צריכה לחזור הביתה. היא רצה לכנסייה והסתכלה בשעון השעה הייתה שמונה וחצי בערב.טוב יש לה שעה וחצי.היא הלכה לשוק והסתכלה עם דודתה שם.לא.היא התגנבה מאחורי הדוכן וגנבה שתי רצועות בשר.היא דחפה אותן מתחת לחולצה שלה ורצה לביתה. היא נכנסה לביתה לשמה את שתי הרצועות על השולחן לקחה חצי ואמרה לאימה:"אני הולכת לישון אני ממש עייפה" ופיהקה פיהוק גדול ומלאכותי."טוב חמודה אני עוד מעט באה" היא הלכה למיטה לקחה תיק והתכוננה ללכת.היא ארזה בתיק שני שמלות שני חולצות וחצאיות תחתונים וגרביים נעליים וקצת אוכל. היא דחפה את התיק מתחת למיטה והתכוננה ללכת.אימה נכנסה לחדר."היי מתוקה אני מצטערת שזה ככה בינינו לאחרונה.את מבינה אותי נכון?"היא אמרה."בטח" אמרה נטשה.השעון הגדול שבכנסייה צלצל תשע. היא פיהקה עוד פיהוק מלאכותי גדול."אני מאוד עייפה אמא.אפשר ללכת לישון?" היא אמרה."בטח מתוקה" אמרה אימה ונשקה לה על המצח. אימה יצאה מהחדר.נטשה חיכתה חצי שעה עד שיהיה תשע וחצי וידעה שאימה כבר ישנה היא יצאה בשקט מהדלת וכתבה את מה שהנער אמר לה.היא נכנסה לחדרה של אימה ונשקה לה על מצחה."ביי" לחשה.היא יצאה בשקט מהדלת. והלכה לכיוון הבית של הנער.בדרך, היא כירסמה רצועת בשר בדרך לביתו של הנער והגיעה בדיוק בשעה ששעון הכנסייה צלצל עשר והזכירה לעצמה כל הזמן שסימן המצוקה שלהם הוא שתי שריקות.היא חיכתה חצי שעה בסמטה שליד הבית של הנער כשלפתע נשמעו שתי שריקות מכיוון הבית של הנער.