Shai3
פרק ראשון הינו פתיח.

התליון – פתיח

Shai3 20/01/2017 439 צפיות אין תגובות
פרק ראשון הינו פתיח.

“אבל כל החלקים הובילו לכאן”
נדמה היה שפעם נוספת טעינו.

“קדימה ג’ני, אין לנו הרבה זמן” צעקתי מלמטה.
“רגע, סבלנות. זה בדיוק 5 דקות” השיבה בקול רוגז.

אותו ערב מבחינתי היה מיוחד. הכל היה מתוכנן, היציאה, הנסיעה, ההגעה ובסופו של דבר ההצעה.
הערב הזה היה אמור להיות ערב שיחקק בזכרונות שנינו לימים.

“את מוכנה?” שאלתי בהתרגשות
“נו באמת, זה כולה סרט, אתה עושה מזה סיפור כאילו זאת פעם ראשונה” השיבה כאילו מנסה להוריד כל טיפת להט שהצטברה בתוכי.
“כן אה. כולה סרט” אמרתי למרות שבתוך תוכי להבות של אש שורפות אותי. תחושות רבות מציפות אותי.
לקחתי תמפתחות, ירדנו לרכב.
“התכנסי אהובתי?” אמרתי כשקול גיחוך קל יצא מגרוני.
“אתה מאושר אני מבינה.” השיבה וצחקקה.
התחלנו בנסיעה שאמורה הייתה לקחת לכל היותר שעה.
נסיעה לראש ההר שמשקיפה על כל כך הרבה ירוק.
השדות העצומים שמלמעלה יוצרים ספק ריבועים ספק מלבנים. העצים שמתאגדים כל כמה קילומטרים והאוויר הצלול שקשה להאמין היה שקיים באזור לא מרוחק מכל תעשייות העולם.

“הכל מוכן ג’סי?” שאלתי
“מה אתה לא סומך עליי?” הגיב בזלזול
“אבל בלי פאלטות. כמו פעם קודמת. אני סומך עלייך.!” עניתי לו בחזרה וניתקתי.

אני וג’סי מכירים מתקופת הצבא. מדהים שכמה שנים בסך הכל אנחנו מכירים.

“ואה ואה איזה מהר השתנת, היית לוקח תזמן” אמרה ג’ני בקול מתנשא
“כולה 2 דק’ מה הלחץ?”
“להזכיר לך אתה זה שזירז אותי עד לפני חצי שעה.
וגם לאן אתה נוסע, לא אמרת שנוסעים לסרט?”
היא ענתה ושאלה בו-זמנית בצורה חשדנית.
“זה קולנוע מחוץ לעיר, מקום נחמד שחשבתי שתאהבי” אמרתי והמבט החשדני נעלם בשניות.
“טוב אבל גם אני צריכה כמה דקות להתפנות”
“דווקא עכשיו?”
“כן עכשיו!!”
עצרתי שוב בשול הדרך כשמסביבינו יש רק עצים ונפש חיה לא קיימת.
“טוב תזדרזי אבל. אין לנו את כל היום”
“כן בטח” ענתה ויצאה מהרכב ונעלמה מאחורי אחד העצים.

בראשי המחשבות על איך ההצעה הולכת להיות, את הכל ג’סי הכין כבר לפי מה שאמר.
בוא נחזור על הרשימה בראש בפעם האחרונה.
שולחן מאולתר, שטיח אדום קטן, בלונים לבנים אדומים שקשו…
“אההההההההההההההההההה” צעקה חזקה קטעה לי את חוט המחשבה.
זאת ג’ני. את זה ידעתי בוודאות.
“מה ראית עכבר?” צעקתי לעבר הצד שהצעקה בקעה ממנו. אך לא הייתה תגובה.
“ג’ני הכל בסדר?” צעקתי שוב בקול חזק יותר.
“ג’נייי??” צעקתי בעוצמה וחששות התחילו למלא אותי.
“איפה את?” צרחתי והתחלתי לרוץ לעבר המקום שנדמה היה לי שמשם הגיעה הצעקה.
“ג’נייי למה את לא עונה??? אל תשחקי איתי עכשיו” אני צועק ומנסה לגרום לעצמי להאמין ששום דבר רע לא קרה.

הלוך חזור הלוך חזור ובמעגלים וזכר לקיומה לא נמצא.
צליל הודעה בפלאפון שובר את הדממה שהשתררה באזור.
“או-קיי הסרט שלכם יוקרן עוד 10 דקות שמרתי לכם מושבים v.i.p מקווה שתאהבו. ג’סי.”
*חייג*
“ג’סי??”
“אה אחי?”
“ג’ני נעלמה”
“מה זאת אומרת נעלמה?”
“בוא הכי מהר שאתה יכול על כביש 3 דרך 377 תראה תרכב שלי ותחזור אליי” ניתקתי בפרעות.
“ג’נייי? איפהה את??”
“אוקיי עצור. תנשום. תחשוב.”
החשיבה בהגיון הייתה פתאום נראת כלא אפשרית.
לאן יכלה להעלם? ולמה צעקה לפני שנעלמה.
בוא נחפש שוב. היא הלכה בכיוון הזה. מאחורי העץ הזה. אך שום דבר לא היה מונח חוץ מאבן ותליון מוזר שנדמה היה שנפל והתחפר טיפה בחול והוסתר בין שני עלים שנשרו לפני תקופה.
לא אין מצב. אין סיכוי.
צפירת מכונית הפעם קטעה את חוט המחשבה.
“מה קרה?” שאל ג’סי בהתנשפות
“ג’ני נעלמה”
“מה ככה סתם בלעה אותה האדמה?”
זה היה נשמע כל כך הגיוני כשהוא אמר את זה.
“כן. כאילו בלעה אותה האדמה.” השבתי בכעס בלי לחשוב פעמיים.
“תרגע קודם כל” ג’סי ענה בטון נעלב
“סליחה אחי, אני לא מבין מה קרה” הגבתי כאילו אני מתחיל לחזור לשפיותי.
“מה זה? מה יש לך ביד?” ג’סי שאל בסקרנות
“זה תליון שהרגע מצאתי.”
התליון היה כגודל כדור טניס, ונדמה היה שחרוטים עליו עשרות פסים מעוקלים וישרים.
“אחי היא נחטפה” ג’סי אמר בגרון חנוק
“למה נראה לך ידפוק?” וכמסרב להאמין מטיח בו עוד אמירות.
“תראה את השרשרת של התליון, היא נקרעה.” ג’סי הוסיף וענה “גם האבן שמונחת על האדמה תסתכל עליה.”
הכל נהיה שחור. האבן שהייתה נראית כאילו ערמה של חול דבוקה בה. הייתה בעצם אבן שאחוריה היו מלאות דם טרי.

התליון – פתיח
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך