התנועה האחרונה #12

המוזיקה האורות, הכל באמיתי מולי. זזתי כשהאוויר מרגיש חם מסביב גופי. מיליוני עיניים בוהות בתנועות שלי. הגבס שעל ידי בלט מאוד בין הרקדנים האחרים, הרגשתי לא במקום. זה החלום שלי, לא הגיוני שאני מרגישה מוזר בו. עבדתי קשה להגשים אותו להגיע לרגע הזה! המוזיקה נעצרה, נשמתי לרגע וחייכתי. "הכל טוב!" לחשתי לעצמי. אורן ועוד קבוצה של רקדנים עלו עם מוזיקה אחרת, אורן ניגש לידי רוקד עם כל הכוח. הוא נראה מאושר. זהו כן, זה החלום שלי! הבמה הכי גדולה, הרקדן השותף הכי מקסים שיש. מוזיקה אורות. נתתי לאורן יד והתקדמנו למרכז הבמה להמשיך לרקוד. חייכתי כל כך ויכולתי להרגיש שאורן גם מאושר כמוני. הכל מתגשם! חיכיתי לזה כל חיי!
גמרנו את הקטע ריקוד וכל הקהל התחיל להריע. ירדתי מהבמה עם ורד כשאורן נעלם מבעד עיניי. "זה היה מדהים!" אמרתי לורד. "אני כל כך שמחה שלמרות שנפצעתי אני מצליחה להגשים את חלומי!" הוספתי מאושרת. "אם ידעתי שמחר אני אהיה בטוחה בתוכנית הזו הייתי גם מאושרת כמוך…" ורד לחשה. "אני מבטיחה לך, אני אוציא אותך מהתוכנית לפני שיפגעו בך!" אמרתי ומיהרתי לשתות, עוד רגע הריקוד הבא שלי. אורן התקרב ודיבר עם ורד. לא הקשבתי, רק יכולתי לראות את הבמה. זהו אני מגשימה חלום, אבל מה אחרי זה? לאן אני רוצה לקחת את חיי?
מנקודת מבט של אורן:
היא נראית כל כך מאושרת, כל כך יפה. כמה התגעגעתי אליה בשנים שגדלתי. אני רק מצטער שלא הצלחתי לשמור עליה מלהיפצע, אמא לנצח תזכור שהיא פגעה בבת שלה… הבטתי בעלמה, באחותי, היא רקדה כל כך יפה. הרגשתי את הקסם שלה נופל על כל הקהל, הם הריעו ללא סוף. "את מוכנה לריקוד הבא?" שאלתי את עלמה. היא חייכה ונעמדה. מבטה נראה חולמני, הרי היא מגשימה את חלום חייה. "בהצלחה!" ורד מיהרה לשותף שלה לריקוד. "בהצלחה!" אני ועלמה קראנו ממהרים לבמה. מוזיקה התחילה להתנגן. דמיינתי שאני ועלמה היחידים שרוקדים, אף אחד לא צופה. רק שנינו בעולם. לפתע ראיתי ממאחורי הקלעים פרצוף של גבר מוכר עם שפם, לידו אמא הביולוגית שלי. יצאתי מפוקוס ונפלתי. למזלי עלמה עשתה כאילו זה חלק מהריקוד, אנחנו במרכז הבמה. המשכתי לשכב על הבמה והרמתי את עלמה גבוה ואז חזרנו לריקוד המקורי. כבר לא יכולתי לראות את האיש המוזר עם השפם. הוא נראה כל כך מוכר. מיהרתי לרדת מהבמה משאיר את עלמה לבד, רציתי למצוא אותו. המופע לא חשוב לי, אבל הוא כן לעלמה. שחכתי שאני הזוג שלה. מיהרתי אחרי צל של אדם שבורח לדלת היציאה. "תחזור, את הורס את המופע!" הוא אמר, מסתיר את פניו. "אני יודע איך אתה נראה…" אמרתי, הוא הסתובב. לא הצלחתי לזהות אותו, אבל הוא מוכר. "תחזור מהר!" הוא אמר. "מי אתה?" שאלתי. הוא כעס. "עשיתי הכל בכדי שהמופע יצליח ואתה משאיר אותה לרקוד לבד?" הוא אמר בצעקות. "לך בחזרה!" הוא הוסיף. "מי אתה?" שאלתי שוב, מבין שהוא קשור לכל מה שהולך בתוכנית… האיש מיהר לצאת, רצתי אחריו. ראיתי אותו נכנס למכונית כחולה כהה ללא מספר מזהה. הבנתי מי הוא, הוא הבוס של אמא הבוס של התוכנית. ההוא שמרוויח מליון שקלים ביום, החבר של אבא שלי לפני שנפטר… הוא מיהר ליסוע. נזכרתי במופע, חזרתי לראות את הסולו של עלמה. בדיוק בזמן. "איפה היית? לאן נעלמת באמצע הריקוד?" ורד מיהרה אליי. "משהו חשוב… איפה עלמה?" שאלתי ממהר להגיד לה סליחה. "היא כבר על הבמה. היא בסוף רקדה עם זאב, כל הריקוד השתנה בגללך… אנשים יכעסו!" ורד אמרה. "אני יודע, אבל בשביל להבין את התוכנית ולהציל את כולם פה הייתי חייב…" אמרתי ממהר לכיוון הבמה, אולי עלמה עוד לא עלתה. ורד מיהרה אחריי. עצרתי ליד הווילון של הבמה. עלמה עמדה מוכנה לרקוד. "עלמה…" לחשתי. היא הביטה בי, חייכתי וסימנתי לה בהצלחה. המוזיקה התחילה והיא לרגע סימנה שיעצרו, היא ניגשה אליי. "אני שמחה שאתה בסדר!" עלמה אמרה מחבקת אותי. "אני שמתי לב שירדת בגלל האיש הזה, הוא חלק מהצוות?" היא שאלה. "איזה איש?" ורד הביטה בשאלה. "רוצי לרקוד, זה החלום שלך!" אמרתי, מחבק אותה בחזרה. "נדבר אחר כך." הסברתי. עלמה נתנה לורד חיבוק וחזרה לבמה. הקהל התחיל להריע. המוזיקה התחילה להתנגן, הבטתי בעלמה. באחותי. הקסם שהיא משאירה על כל הצופים, משהו מדהים. צילמתי כמה תמונות ממש מדהימות למזכרת והמשכתי להביט. היא רקדה כל כך מהמם. כל האימונים ממש קידמו אותה, היא רקדנית מושלמת!
עלמה גמרה לרקוד וכל הקהל עמד על רגליו. נהפכתי לאח גאה. מבלי לחשוב רצתי לבמה לחבק אותה. "זה היה מדהים!" אמרתי. ירדנו מהבמה, הריקוד האחרון עומד להיות ואז נגמר הכל… אני לא יודע מה יהיה אחרי אבל אני שמח לראות שעלמה שמחה. "את היית מטורפת!" ורד אמרה, מגישה בקבוק מים לעלמה. "את קולטת שעוד רגע נגמר הכל?" עלמה אמרה שותה מים. כולנו הרגשנו את הסוף של המופע בצורות שונות. אני רק רציתי שעלמה תהנה ותצליח ונלך. ידעתי שאחרי יהיו מלא מעריצים ולא היה לי כוח אליהם…
הריקוד האחרון נגמר וראיתי שעלמה מרגישה עייפה מאוד אבל מאושרת, אז שמחתי גם. יצאנו החוצה לחתום למעריצים והיו מצלמות של חדשות וטלוויזיה. אני מיהרתי להתקדם רציתי רק הביתה. אך עלמה רצתה לתת לכל אחד חתימה לכל אחד סלפי. כשהצלחנו להתקדם ראיתי שוב את המכונית הכחולה של האיש עם השפם. "המכונית שמה." אמא המאמצת לא המודיעה הסבירה לי. התחלתי ללכת לכיוון כשעלמה והורי איתה. "היה מהמם! אנחנו גאים בשניכם!" אבא אמר, שמעתי אותו והסתובבתי לענות לו תוך כדי שאני חוצה את הכביש. לפתע המכונית הכחולה התחילה ליסוע לעברי במהירות כל כך גדולה, קפאתי במקומי. האיש עם השפם חייך בארמומיות. הרגשתי שידיים על גבי דוחפות אותי ורצתי למדרכה. הסתובבתי לראות את המכונית הכחולה דורסת את מי שדחף אותי, את עלמה!