התנועה האחרונה #6

ChocolateChip 12/03/2020 476 צפיות תגובה אחת

חמש שבועות מאז האודישנים- שש שבועות מאז האודישנים- הכל אימונים אימונים וגם צילום פרסומות בכדי לקדם את התוכנית… ביני ובין אורן שררה דממה. הצתלמנו כצוות אהוב הקהל מבלי לשוחח מילה. המצלמה והתוכנית כבר ניסתה להוציא ממנו מה קרה. כולם חושבים שיש 'מטח בין הזוג האהוב על הצופים בתוכנית'… אני חושבת שיש בזה היגיון, אורן גורם למטח הוא לא משוחח איתי משום מה. ניסיתי כמה פעמים להזמין אותו שוב שנצא לאכול ונדבר אבל הוא אף פעם לא מופיע בסוף. "מה אתה חושב שכל העולם מסתובב מסביב האצבע שלך?" התאפקתי עד עכשיו לא לצעוק אבל עכשיו זה מאוחר מידי. כל המצלמות ידעו שהמטח חייב להישבר בקרוב. היה הרגשה שאני זו שאשבור אותו וצדקו. "למה אתה מתעלם ממני? אה? אני לא מספיק טובה בשבילך?" קראתי העצבים. אורן עמד קצת אדיש וקצת עצוב. ראיתי בעיניו שהוא מפחד מלהגיד משהו מול המצלמה. יש בתוך המוח שלו שני אופציות האחת להתעלם ואף אחד לא יוכל לדעת מה קורה, השני לשתף ויהיה סיכוי שיפסיקו לאהוב אותו… "לא משנה, הוא נתחיל מהתחלה…" מילמלתי. חזרנו למקומות ההתחלה והמוזיקה התנגנה. "אוף אני לא יכול!" אורן קרא והתיישב. "קחו הפסקה." הכאוגרף אמר. התיישבנו בשקט כל אחד בקצה אחר של הסטודיו. "אני מצטער…" אורן קרא אליי מהצד השני. "על מה? אני לא יודעת בכלל כלום ממה שעובר עלייך ואתה טוען שאני סגורה…" קראתי מהצד שלי. המצלמות כמובן לא הפסיקו לצלם ובזמן הזה כבר לא היה לי משנה. העיקר להבין מי זה אורן ומה עובר עליו כרגע… "אני מצטער שלא שיתפתי אותך בקשיים שלי, שגרמתי לשקט בינינו במשך השבועיים שלמים… שניסיתי לברוח ממך ומכל שאלה…" אורן מילמל להתקרב לצד שלי. "את חשובה לי!" הוא הוסיף כשכבר היה קרוב. שתקנו לעוד כמה שניות מביכות. "למה לא הגעת לשום נקודת מפגש שקבענו? ישבתי בכל פעם מעל שעה…" אמרתי בעצב ונתתי לפניי להראות את הצער והכאב. "אני מצטער שפגעתי בך כל כך הרבה…" אורן הביט בי. חזר הדממה. "טוב, בחירה שלך אם להגיע או לא…" אמרתי והתכוונתי להתקדם אך אורן לא זז. חיבקתי אותו. "אני מצטער!" הוא אמר וחיבק אותי בחזרה. "את לא מבינה איזה חיים יש לי… מאז התוכנית מאז שפגשתי אותך רק רציתי שלא תדעי צער שכזה. אך פגעתי בך במקום לשמור עלייך…" אורן לחש. "לשמור ממה?" שאלתי בנחת. לא רציתי שיגיד מול כל העולם. "מעכשיו ללא סודות!" אמרתי. "ללא סודות!" אורן אמר. באותו רגע משכתי בידו של אורן בחזרה לאמצע החדר וחזרנו לרקוד… הכאוגרף חזר והמשיך ללמד אותנו את התנועות שבחר.
"בשעה שבע, הערב, מסעדה מפוארת על חשבוני?" אורן הציע. "אני מאחרת לך בשעה!" צחקתי. "אני אחכה לך כל הלילה!" אורן אמר. בשבע בדיוק הייתי שם, לא רציתי לפספס את אורן. אולי עכשיו הוא ייפתח ואבין מה עובר עליו? נכנסתי בשקט אל המסעדה מלא אנשים. ראיתי מהצד שולחן מסודר לשניים שם יושב בחור לבוש הייטב מחכה רק לי… "הגעת בזמן!" אורן אמר. התיישבתי עם חיוך ענק על פניי. "כבר חשבתי שהתכוונת ברצינות להגיע שעה מאוחר…" אורן צחק. "אוי נו, ולפספס עוד שעה שלמה שאתה מספר לי מה איתך… מי היה רוצה את זה?" צחקתי. הזמנו אוכל. "אתה משלם נכון?" אמרתי. אורן הביט בי לרגע. "עכשיו את תזמיני את המאכלים הכי יקרים?" הוא שאל. "ברור, הרי אתה משלם!" צחקתי, הוא הצטרף. "בנימה רצינית…" התחלתי לומר אך אורן עצר אותי והחזיק בידיי. "סליחה שגרמתי לך לסבל…" הוא אמר. ניהיה שקט ואז הגישו את האוכל. התחלנו לאכול ולשוחח כמו פעם, לצחוק ולדבר… לא שוחחנו בכלל על מה שרציתי שיגיד אבל כן נהנתי מכל רגע. "אז מה עם מנה אחרונה?" אורן שאל. "נראה לי שנשלם ונצא לשוחח בחוץ!" הצעתי. "וואו, ולפספס מנה אחרונה? וואו את לא מכירה אותי… חוק מספר אחד, אצלי תמיד יהיה קיים קינוח!" אורן אמר בקול גברי ומצחיק. "אתה יודע מה אני אשמח לקינוח, פשוט גם לשוחח בנימה רצינית…" הסברתי. ניהיה שקט שוב. "בבקשה תסביר לי…" אמרתי בשקט. קירבתי את הכיסא שלי אליו. "מההתחלה נרשמתי לתוכנית כמישהו מבפנים… כאילו כצוות… אני יודע שזה אומר שאני עובד על כולם. אני לא רציתי את זה פשוט מי שמארחת את התוכנית מכירה את אבא שלי, הוא היחיד שנשאר ממשפחתי… לא יכולתי לתת לה לפגוע בו. היא מסוכנת!" אורן לחש. זה הפתיע אותי מאוד. ידעתי שמשהו מוזר אבל לא חשבתי את זה. "מההתחלה אני ידעתי מה יהיה ומי יעבור… ראיתי את כל האודישנים של כולם, אני יכול להגיד שבמאה אחוז את הכי טובה!" אורן אמר מביט בעיניי. "מהפעם הראשונה שראיתי את האודישנים שלך ועד עכשיו כל מה שאני רוצה הוא לראות אותך רוקדת! אפילו זכיתי להרגיש איך זה לרקוד איתך!" אורן מילמל את הקטע הזה. "את לא יודעת מה את מעבירה לכל מי שצופה בך, זה מהפנט! מושלם!" אורן אמר. השקט חזר ורק המשכנו להסתכל אחד על השניה. "אני מצטער הרגשתי רע שאת לא יודעת שאני מהצוות של התוכנית, בסוף עוד אגיע לספסל…" אורן לחש. "כל הזמן הזה לא דיברנו בגלל זה?" שאלתי לא מבינה. "ובגלל שהיית במסיבה אצל ורד והרגשתי רע שאני לא שם איתך… אבל זה סתם שטויות של קינאה!" אורן אמר והשפיל את מבטו. "אוי נו, כל זה… אני לא מאמינה…" מילמלתי. הגיע המנה האחרונה ואכלנו בשקט. "עכשיו ללא סודות!" אורן אמר. "אני מבטיח!" הוא הוסיף. הנדתי בראשי והמשכתי לשתוק, מה כבר אני יכולה לומר?
הלכנו בשקט בחוץ. לא רציתי לחזור לבית, גם אורן לא הרגיש צורך בזה. המשכנו ללכת בשקט ולהרגיש את האוויר הנעים של הלילה. "רק אל תראי שאת יודעת שאני חלק מהצוות או שיתחיל בעיות…" אורן לחש. "אל תדאג, זה מובן…" גימגמתי. "איך אני לא יכול לדאוג? האישה הזו שולטת בחיי, האחרון שנשאר בחיים בגללה הוא אבא שלי… היא הרגה את כל השאר." אורן אמר והביט בריצפה. "אל תדאג, אני יעזור לך למצוא דרך! נטפל בה כראוי לה!" אמרתי. אורן חייך אליי חיוך לא מאמין וקצת מזלזל. "זה לא יהיה קל…" הוא לחש. "אז מה, שנינו ביחד זה יותר טוב מרק אתה מולה. נכון?" אמרתי והבטתי בתוך עיניי החשוכות ועייפות. "זה נכון, את קסם!" אורן אמר. "אוי נו, תפסיק להגיד את זה…" אמרתי. "אבל זה נכון!" אורן קרא והמשיך לקרוא לי "קסם" בכל רגע נתון… "הערב היה ממש נפלא!" אורן אמר. "אתה מצטער שלא הגעת בכל שאר הפעמים שחיכיתי לך?" שאלתי בצחוק. "ברור, יכולנו מזמן…" הוא הפסיק לומר את דבריו, הבטתי בו במבט שואל. "יואו, אולי תבואי להכיר את אבא שלי?" אורן הציע. "רק תיזהרי אם האישה הזו תדע עלייך משהו היא תשתמש בו בטוח לנגדך!" אורן הוסיף וממבטו וקולו הבנתי שנכנסתי לעניין רציני מאוד.


תגובות (1)

תמשיכי

13/03/2020 01:02
סיפורים נוספים שיעניינו אותך