אשמח לת"ב :)

חיים אחרים| פרק 1

12/08/2011 715 צפיות תגובה אחת
אשמח לת"ב :)

“אני שונאת אותך, ממש שונאת אותך, איך קרה שיצא לי ילד כמוך?!”
הייתי רגיל לזה, הייתי רגיל לקבל ‘מחמאות’ כאלה.
“עד היום אני מתחרטת שלא מסרתי אותך לאימוץ, עד היום!!!” היא הוסיפה בשנאה.
ברחתי לחדר שלי וטרקתי את הדלת, לא יכלתי לשמוע אותה יותר, לא יכלתי לשמוע את השטן הזה והשטן שעליו אני מדבר היא אמי היקרה, האם שנשאה אותי תשעה חודשים ברחמה.
אני לא מצטער על מה שאמרתי, היא לעולם לא דאגה לחינוך שלי, לגן לא הלכתי, גם לא לבית הספר היסודי, משרד הרווחה לא התערב אפילו פעם אחת, לא חשב לשלוח אותי לבית יתומים או לאימוץ.
היא הרבתה להכות אותי, להשמיץ אותי, להתייחס אליי כאל משרת, לא היה לי לאן ללכת, לא היה לי לאן לברוח.
לא היו לה חיים מסודרים, לא עבודה מסודרת ולא מערכת יחסים רצינית, כל יום גבר חדש וכל שבוע עבודה חדשה. לפעמים עבדה כמנקה, לפעמים כמטפלת ולפעמים פשוט קיבצה נדבות הרחוב.
היו לה עשרות מערכות יחסים עם גברים שונים, הגברים שבחרה לעצמה לרוב היו בלי עבודה מסודרת או סתם אלכוהוליסטים אלימים שגרדה באחד הפאבים באזור.
אתמול בערב כשחזרתי הביתה ראיתי את אמי וגבר שהציג את עצמו בשם ביילי, הוא היה ענק ושרירי, עם עיניים עייפות אדומות, זיפים עווים ולא מגולחים וריח חריף של אלכוהול וסיגריות נדף ממנו.
נחשתי שהם נפגשו בפאב השכונתי. לא רציתי לראות לאן זה יתגלגל אז נכנסתי לחדר שלי וטרקתי את דלת העץ. ישבתי שם כמה שעות, חכיתי שביל ילך ופתאום שקעתי בשינה עמוקה.
התעוררתי בבוקר והתכוננתי לצאת לתיכון, פתחתי את דלת החדר וראיתי שם את ביילי יושב ליד אמי, יכלתי לנחש שהוא ישן כאן הלילה עם אמא, ברגע שהוא ראה אותי ראו על פניו שהוא מעוניין להפטר ממני. ברכתי אותו ואת אמא בבוקר טוב וכרגיל אף אחד מהם לא טרח להשיב לי ויצאתי מהבית.
יצאתי מהבניין שלנו וראיתי איך השוק נפתח, איכרים מסדרים את הסחורה הטריה על הדלפקים.
המשכתי ללכת, הלכתי בין הבניינים שנשרפו בשנה שעברה ורק שלד נשאר מהם והגעתי אל התיכון.
עשרות תלמידים נכנסו על המבנה הגדול והישן, גם אני נכנסתי אל המבנה ופתאום נשמעה יריה…

חיים אחרים| פרק 1
דרג את הסיפור

תגובות (1)

אני איתך דקוטה, זה באמת כישרון!!!
ממש מדהים…
את חייבת להמשך:)

26/09/2011 12:39
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך