כמו השמש והירח…[פרק1]

FattieFatFat 07/08/2016 395 צפיות 3 תגובות

הוא מסתכל עליי , בוהה בי עם עיניים שחורות כעורב ולא אומר מילה. שום חיוך מתבצבץ , שום ניצוץ , שום רמז שיראה לי מה הוא מרגיש.
אני רוצה למות אני אומרת לעצמי , אני לא יכולה לסבול עוד עיניים שמסתכלות עליי , שבוחנות אותי. הוא לא אוהב אותי, הוא שונא אותי , כולם שונאים אותי המשכתי להגיד לעצמי.
הוא ממשיך להסתכל , ראשי צונח מטה מרוב בושה. הייתה שתיקה מביכה .. הלוואי שהייתי קוראת את מחשבותיו ואז אולי הייתי מבינה את הסיבה שהוא מסתכל עליי בקרירות כזאת. מה הוא חושב ? מה הוא חושב עליי?
הרמתי את הראש לשמע קולות רקע מבחוץ – הוא קם על רגליו אך עדיין ממשיך להסתכל עליי. הורדתי את הראש עוד הפעם ודמעה ביצבצה ונפלה על המשקפיים. הורדתי אותם וכיסיתי את הפנים עם שתי ידי , וקולות בכי נשמעו בחדר השקט. הוא עדיין עומד שם – בוחן אותי , ולא אומר מילה, אפילו לא אחת.
כבר לא יכולתי לשאת זאת פשוט קמתי והתחלתי לרוץ לעבר הדלת שבסוף החדר. נמשכתי אחורנית ואחרי כמה שניות הבנתי שהוא מחזיק לי את היד באחיזה חזקה. הסתכלתי עליו , עיניי מרוחות איפור .. הוא עדיין הסתכל עליי. הוא כועס? מאוכזב? מה הוא רוצה ממני?!
הוא התחיל להתקרב לעברי , לא זזתי. הוא הרים את היד באיטיות וניגב את האיפור מפניי עם אגודלו – עדיין הסתכל עליי , על העיניים שלי – בלי להוציא מילה , בלי לחייך , בלי כלום!
קפצתי לשמע צלצול הטלפון. רצתי להרים אותו מן המיטה במקום שבו ישבתי קודם אך הוא רץ מלפניי הרים את הטלפון וניתק.
הסתכלתי עליו בבוז , ידיי היו מאוגרפות – רתחתי מבפנים. חציתי בעצבים את המטרים שבינינו והתחלתי להרביץ לו בכל כוחי. ידעתי שהוא לא מרגיש כלום ולכן הרשתי לעצמי להוציא את כל העצבים , כל העצבים של התקופה האחרונה – הוא עדיין הסתכל עליי ואפילו לא זע.
אחרי דקה מייאשת נאנחתי , הראש צנח למטה מעייפות והצמדתי אותו לחזהו בשביל לשמור על שיווי משקל והתנשפתי בכבדות. הייתי צריכה אותו .. רציתי את היחס שלו , רציתי את הידיים החמות שיעטפו ויחבקו כמו ציפור ששומרת על הגוזלים שלה , הייתי צריכה את האהבה שלו…
אחרי כמה נשימות ארוכות הרמתי את ראשי והסתכלתי עליו , הוא עדיין הסתכל עליי. למה הוא עושה לי את זה ? אני מרגישה מושפלת , אני מרגישה אי אמפתיה , אי שקט בתוך תוכי , ואי יחס או אהבה כלפי.
הייתי רוצה שהוא ידע שאני אוהבת אותו יותר מכל דבר אחר בעולם! ויותר מהכל הייתי רוצה שהוא יפסיק להסתכל עליי ככה..
הלכתי לפינת החדר התיישבתי כשידיי מחבקות את בירכיי והראש מוטמן בפנים , הרגשתי חלשה , חלשה מאוד. אף אחד לא עוזר לי , אני לבד .. אני מרגישה שהחדר סוגר עליי , הרגשתי חסרת אונים … הוא עדיין מסתכל בלי לעשות דבר.
״תעזור לי ….״ לחשתי.. ולפני שהוא הגיב , הכל מסביב הסתובב ולאט לאט נהיה שחור.

כמו השמש והירח…[פרק1]
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (3)

נשמע מרתק, מחכה לפרק הבא.

07/08/2016 16:35

נישמע מעניין גם אני מחקה לפרק הבא

07/08/2016 16:52

מחכה *

07/08/2016 16:53
סיפורים נוספים שיעניינו אותך