הסיפור הוא הראשון שלי ואשמח לדעת את דעתכם אבל תגובות שליליות חסכו ממני תודה:)

לא יאמן

30/01/2016 808 צפיות 2 תגובות
הסיפור הוא הראשון שלי ואשמח לדעת את דעתכם אבל תגובות שליליות חסכו ממני תודה:)

” השמועות נכונות? “שאל אחד המשרתים הזקנים את חברו ” אניני יודע אך אחי שמע את זה ממשרתו שמחליף את המצעים בחדרו של יועצו של המלך , נאמר לו כי הם יגיעו בעוד שלוש שבועות לכל היותר”
המשרת התנשף בתדהמה “אתה אומר כאן לארמון? כלומר גם” הוא הסתכל לצדדים ולחשש בשקט “ואתה יודע מי… יורש העצר בעצמו יגיע!”
המשרת קרה קריאת הפתעה אבל מיד השתתק, חברו הנהן בהבנה כך גם הוא הגיב לשמועת הדברים
“זה נכון שאף אחד לא ראה אותו בשנים האחרונות. בן דודי שעובד אצל אחד הדוכסים העשירים אמר שהדוכס בכבודו ובעצמו אמר שאף אחד לא נכח בנוכחותו במשך שנים מאז אתה יודע, הנסיעה שלו כאחד השיגעונות של אביו, שתי המשרתים צחקקו
” הייתי מרחיק את ביתי מהארמון עד שיעזבו את הארמון אילו יכולתי לא הייתי רוצה למצוא ואתה במיטתו”
הזקן צחק והתרחק כנראה להפיץ את השמועה בין המשרתים ואכן כמו שחזה המשרת הזקן
כעבור שבוע התחיל הארמון בהכנות לבואם של האורחים החשובים. ניטלו כרזות ברחבי העיר והכפרים באזור על בואם הצפוי לבוא של המשלחת הדיפלומטית ממלכת גורגוליה. הרבה מהתושבים חששו מהממלכה שבמשך שנים הייתה עוינת כלפיהם,
אך היו את האלה שאמרו שזאת הזדמנות להשכין שלום סוף, סוף בין שתי הממלכות החזקות.
הימים עברו וההכנות הפכו להיות בהילות יותר ויותר. הארמון רחש פעילות, החדרים סודרו ואבקו מאבק כל פינה ופינה גם כאלה שבמשך המאה השנים האחרונות לא שימשו לשום דבר נוכו ביסודיות.
עשרות מאכלים שונים נאפו במשך שבוע שלם. האולמות הגדולים קיבלו שיפוץ רציני וקושטו בראווה.
באותם ימים היה קשה להסתובב מבלי להיתקע במשרת שרץ למסור או להביא דבר זה או אחר.
הנסיכה לילאן שבדרך כלל נהנתה ללכת בחצר האחורית משום השלווה ששררה במקום נמנעה ממלכת לשם כי כל המה שם מפעילות, השיחים גוזמו הבריכה דגים תוקנה ונוקה, שום דבר לא עמד שם שלא במקום.
היא הלכה לחרה שסודר ונוקה ביסודיות לא אופיינית. שמלה חדשה נתלתה בתוך ארונה.
לא שהיא התלוננה על כך היא אהבה להתחדש ואת הניקיון אך הרעש והתנועה טרדו אותה ולכן רק יכלה לקוות שהימים יעברו והכל יהיה מאחוריה הסדר יושב על כינו והכל יחזור להיות כמו שהיה קודם בלי אורחים מלכותיים או משרתים עצבנים שצועקים על כל צעד שעשתה.
היא הלכה לחפש את אחותה הגדולה ויולט אחותה אהובה. היא הלכה לחדרה של אחותה בחיפוש אחריה ומצאה את החדר שורץ פעילות.
משרתות רצו מעבירות חפצים מצד אחר למשנהו מוציאות תכשיטים שמלות מפוארות ,
קישוטים יפי לשיער, חגורות עם פרחים מכסף וזהר. ועל כר גדול בצבע אדום על השולחן היה מונך הנזר של יורשת העצר.
ויולט עמדה באמצע כל המהומה ואחת המשרתות בדיוק הלבישה אותה באחת השמלות היפות שראתה לילאן מעודה.
לאחותה ויולט הייתה טעם מעולה בשמלות ותמיד היא עזרה לויולט לעצב את שמלותיה אך זאתי עמדה מעל ומעבר.
היא הייתה שמלה נפוחה בצבע זהב בהיר ,עם רקמות פרחים עדינים בחצאית. בחלק העליון היה לה מחשוף שקושט בפס תחרה לבן,
לא היו לה שרוולים רק שתי פסים מצדדיה של ידהה של אחותה בצורה אלכסונית שהחזיקו את השמלה במקומה.
ויולט הסתובבה להתפעל מהשמלה.
אחותה עם שיער בלונדיני שופע ושפתיים אדומות ומלאות מלידה היה שילוב קסום עם השמלה הזהובה. היא שמה לב לליאן שעמדה מהצד וסמנה לה לבוא עליה עניה התכלת מחייכות בהנאה ברורה
” ראית לילאנה את יצירת האומנות הזאת? נכון יפיפייה?” אחותה עשתה סיבוב להמחיש לה את יופייה של השמלה.
לילאן חייכה למשמע דבריה של אחותה, לילאנה היה כינוי הילדות שלה. ויולט הייתה גדולה ממנה בכמעט ארב שנים אך קומתה הזעירה ויופייה הטבעי והצעיר עשה אותה כמעט לאחותה התאומה של לילאן.
לשתיהם היו עיניים כחולות מחשמלות, של לילאן היו כהות יותר כמעט ואפורות ושל ויולט היו בהירות כמו שתי בריכות מים צלולות וכמובן שיערה של לליאן היה כתום עם בלונד , אבל חוץ מזה שתיהם דמו להפליא , גרסאות מוקטנות של אביהם
רק שערה האדמוני של לילאן היה שייך לאימה, חוץ מזה הם היו גירסה מוקטנת של אביהם המלך.
אחותה סימנה לה להתקרב וחיבקה אותה לשלום, בד השמלה ליטף אותה בעדינות.
אחר כך הסתובבה מסביבה כדי לבחון את השמלה מקרוב.
היא הייתה מושלמת, לילאן לא ראתה בה שום פגם “היא מדהימה ויולט באמת”
אמרה למראה אחותה ” ויולט את כישרון אמתי יורש העצר ייפול לרגליך ויתחנן לקבל אותך”
אמרה לה כשהיא לוקחת את ידהה של אחותה ולוחץ עליהם בחוזקה, אחותה חייכה חיוך אמתי וניראה שהוקל לה.
למרות שהיא נראתה מאושרת מהתוצאה עדיין היא הייתה מלאה ספקות ולליאן קיוותה שהיא הורידה לה במעט את הדאגה.
“את בטוחה שאלה?” לילאן הנהנה בחוזקה כאילו להראות לה שהיא לא אומרת סתם אחותה חייכה ונישקה אותה עלי לחייה
” טוב מספיק לדבר עלי עכשיו מה את תלבשי לנשף האביב?”
כחלק מקבלת הפנים למשלחת הבאה ארגנו לכבודם נשף קבלתם והיות העונה הייתה אביב קראו לה נשף אביב.
לילאן לא אהבה נשפים במיוחד הרבה העמדת פנים הייתה שם, ובתור הנסיכה השנייה לכס המלכות היא הייתה מאוד מבוקשת בנשפים האלו. אחותה הייתה קוראת לנשף צייד, הדוכסיות ובנות האצולה היו הנשרים וכל נערה מחברה גבוהה הייתה הטרף. לילאן הייתה מתעבת את בני האצולה הגאוותנים והחלקלקים שכל מה שעניין אותם היה הכסף והעושר עליו יזכו ולא הבחורה העומדת מולם. כנראה במחשבותיה פניה קדרו כי אחותה חיבק אותה בתמיכה ואמרה ” אל תדאגי נמצא לך משהוא יפיפה ללבוש אומנם יורש העצר יהיה שייך לי אבל שמעתי שבן דודו לא פחות נאה ממנו” לילאן חייכה.
אף אחד לא אמר את זה בקול אבל הם ידעו שאחת הסיבות שהמלחת הגיע היא כדי לחתום הסכם נישואים בין המשפחות שכן איזה הסכם שלום חזק מזה ואיזה סיבה יש לנסיך יורש העצר להצטרף לאביו למשלחת?
באותו לילה שהתקבל המגילה על בואם קרה אביהם לויולט לחדרו שם הזכיר לה את מחובתה בתור הבת הבכורה והיורשת לעשות הכל בשביל שלום והצלחה לממלכה גם עם מדובר על הקרבה אישית ונתינה שלה עצמה. ויולט הנהנה ברצינות ואמרה שתעשה הכל כדי שאביה והממלכה יהיו מרוצים ובטוחים.
אביה חייך וחיבק אותה ” איזה בת חכמה ומתוקה יש לי”
כשויולט באה באותו הערב לחדרה של לילאן הם התחבקו שתיהם במשך שעה בשתיקה ובסוף לילאן שברה את המתח ” אולי הוא יהיה חתיך? שמעתי עליו לא מעט סיפורים על מעלילתו עם נשים לפחות יהיה לו ניסיון” אמרה בחיוך אחותה הסתכלה עליה והתחילה לצחוק שתיהם צחקו והתחילו לנחש איך יראה הנסיך ואיזה אדם הוא יהיה.
אחותה מדדה לה צבעים שונים של בדים ודיברה עם התופרת בצד שתיהם הסתכלו על דוגמאות גזרות שונות, כשלילאן שקועה במחשבות
” לילאן את רוצה את הוורוד העתיק או אולי אפרסק יתאים לך?” שאלה אחותה בהיסח דעת היא הסתכלה עליה ועל הבדים מנסה להחליט מה מתאים יתר ” לילאנה!” קראה בקול כשראתה שאחותה לא מקשיבה לה. לילאן קפצה בהפתעה והסתכלה על אחותה ” מה?” אחותה חייכה בשעשוע ” איזה בד את אוהבת יותר?” לילאן בחנה אתם וניסתה לדמיין איך הם יראו עלי. מחשבותיה נדדו הלאה והיא מצאה את עצמה בוחנת את הבדים מסביב. היא לטפה אותם בהיסח דעת עד שבד מסוים תפס את מבטה. היה זה בד שיפון בצע תכלת ירוק בהיר עדין כל כך שהיא פחד לקרוע אתו. היא הרימה אותו בזהירות, בסופו היה מחובר פס תחרה לבן שמנת עם דוגמאות מורכבות של פרחים. מיד היא ידעה שזה צריך להיות הבד שממנה יתפרו את השמלה. אחותה מסתכלת מעבר לכתפה ובחנה אותו
” אממ לא רע.” קבעה היא לקחה אותו מידיה ומיששה אותו
” ניראה מה אפשר לעשות אתו” היא הלכה להתייעץ עם התופרת כשהאומנת נכנסה בחיפזון לחדר.
היא נראית נסערת וכועס במקצת “איפה היית?”
אמרה ללילאן. היא תפסה את ידהה והתחילה לגרור אותה לכיוון הדלת “השמלה יפיפייה ויולט”
צעקה מעבר לכתפה. ויולט צחקה למראה פרצופה המתייסר של לילאן.
“מי את חושבת שאת?” אמרה בכעס לליאן
לילאן שתקה בתגובה כשידעה ששום דבר שתומר לא יעזור. האומנת סוביליה הייתה אישה גבוהה ודקיקה עם חיוך עדין ושתי גומות.
היא לימדה אותם כל מה שהיו צריכות לדעת, סריגה נימוסים. כל מה שנסיכות היו צריכות לדעת.
את השיעורים בתולדות הממלכה ושלטון שלא הייתה בקיעה בהם היא שכרה מורים פרטיים שילמדו אותם.
הם אהבו אותה והתחברו עליה מהר מאוד. אך לפעמים כמו ימים כאלה שבהם היא הייתה לחוצה העצבים שלה היו על הקצה.
“אני חיפשתי אותך בכל מקום” אמרה וגררה אותה לכיוון חדרה שם הושיבה אותה והתחילה להוציא דפי קלף מתיק עור שהביא.
“את יודעת שאנחנו עוברות עכשיו תקופה לא פשוטה ובתור האחות השנייה הבחירה את צריכה להיות מוכנה”
היא הניחה לה ביד ציורי תרשים של תמונת פרופיל של דמיות מסוגננות, רובם גברים אך היו כמה נשים בקרע.
מתוקף היותה דמות חשובה הייתה לילאן צריכה להיות יד ימינה של אחותה, לעזור לה בדברים שהיא לא הספיקה ויכלה להתעסק איתם, לכן לילאן הייתה חשובה היא עזרה לאחותה בכל העבודה השחורה. כאשר אחותה תמלוך תפקידה של לילאן הוא לעמוד מאחורי הקלעים וכאשר תינשא היא תישלח למסעות דיפלומטיה ותהיה השליחה של אחותה. בדרך כלל נבחרו לכך הבנים אך היות ואין להם אחים בנים התפקיד הוטל על לילאן. וכתחתן ייקח את תפקידה בעלה, לכן הנישואים היו כל כך חשובים.
היא התחילה לשנן את התמונות ולזכור שמות. הם פחדו שהמשלחת נשלחה לא רק להסכם שלום בניהם אלה גם למשהו מתחת פני השטח ולילאן הייתה צריכה לגלות את זה. המראה שלה זזה מציריה בקול חריקה רועש, היא קפצה בבהלה. זקן גרום יצא ממנה בשקט כשהיא סוגר את דלת הסתרים מאחוריו.
“אתה חייב להפסיק להתגנב ככה” אמרה כשהיא חוזרת לעבודתה
הוא גיחך בשעשוע “אז איפה יהיה כל הכיף בלהבהיל אותך?” שאל כשהוא מרים גבות שלבנות
היא עשתה לו פרצוף. הוא חייך בקרירות והניח את תיקו על השולחן.
” שלום סוליביה” אמר בקרירות מה כשהוא שולח לעברה הנהון קריר
” שלום רופרט” אמרה באותו אדישות קרירה. הזוג לא התחברו למרות עבודתם המשותפת, רופרט טען שהאומנת רכרוכית מידי,
וסוליביה טענה שהוא זקן נירגן ואדיש. הוא התחיל לערום על השולחן מוצרים ומרכיבים, צמחים שגורמים לשינה עמוקה או לאנרגיה יתר, היו כאלה למחלות או לשכחה וחלק היו קטלניים מספיק בשביל מוות. הוא הוציא סיר קטן והלך לאח להדליק בה אש, כשהיא דלקה הניח את הסיר באיזון על כירה בברזל. כאשר לילאן סיימה עם השמות והיא יכלה לזהות כל אדם ואת שמו תפקידו ומוצאו הניחה את הדפים בצד. היא התקרבה לשולחן העמוס והביטה בעיון. הצמחים בחלקם נראו לה מוכרים וחלקם לא, רופרט הכריח אותה לזכור כל צמח ותפקידו כל מרכיב ומשמעותו וצורתו.
” מה אתה מתחנן להיום רופרט?” שאלה אותו בעניין הוא התקרב עליה והגיש לה קערה עם תרכובות לבחישה
“היום המלך בכבודו ובעצמו ביקש ממני לעבור אתך על רעלים שונים וכמו כן על תרכובות של סם האמת”
אמר לה, ענייה אורו כבר הרבה זמן היא מציקה לו בעניין סם האמת הוא סיקרן אותה אך הוא אמר לה שהיא עוד לא מוכנה
“מה פתאום שינת את דעתך?” שאלה אותו בסקרנות. הוא שלח לה פרצוף חמוץ
” המלך בכבודו ובעצמו ביקש ממני למרות התנגדותי. הוא כנראה חושב שבגלל שהמשלחת הפתיעה אותנו בבואה אז חייבים לסטות מהחומר הנ”ל ולהיות מוכנים כמו שצריך” הוא התחיל להוציא מהערמה את הצמחים הדרושים וכל השאר הוראה לה להכניס חזרה לתיק.
היו שם מחים משונים. היו שם עלים שחורים עם קצוות משוננים, פרחים אדומים עם גבעולים קוצניים. מחטים מעצי אורן ועוד.
היא שלחה יד להרים אחד מהם אך ידו של הזקן סטרה לידה “לא תזהרי רק במגע את יכולה להיות מושפעת” אמר היא מיד הוזזה את ידה ובדקה שהיא ניקה לחלוטין.
“נסיכה אלה צמחים רציניים” אמר בפנים רציניות “הם צמחים בעלי השפעה ואף אפילו כוחות אפשר להגיד”
הוא הצביעה על פרח צהוב עם גווני כתום
“למשל אם תכיני אותו למתכון מדויק הוא יכול לשפר את הראיה שלך פלאים לכמה שעות”
ענייה אורו ובחנו את הפרח “אך אם תרקחי אותו ותטעי או תשכחי מרכיב הוא יגרום לעיוורון מוחלט לכמה שעות”
פתאום הפרח ניראה פחות קסום
“וזה” הוא הרים מה שניראה כמו אבן “זה יכול לרפא כמעט כל מחלה עם מוסיפים לו לימונית עם לואיזה, אך יכול להיות גם קטלני וחזק יותר מכל רעל אם תפוררי אותו לתוך נוזל כל שהוא” לילאן הנהנה בהבנה היא הבינה את המסר
“הבנתי, הוראות מדויקות, מרפא” הוא הנהן אך ניראה עוד בספק לגבי הבנתה אך הוא המשיך בכל זאת.
” אם כך הבאתי את המחברת שלי אני רוצה שתעתיקי כל עמוד בשלמותו לתוך המחברות שלך ותשנני כל צמח וסגולתו אחר כך נתחיל ללמוד תרכובות של שיקויי שינה ואף הבאה לחוסר הכרה כמעט” היא הנהנה במרץ והתחילה בעבודת הכתיבה והשינון.
כעבור כמעט שעתיים היא סיימה הכל והם התחילו להכין תרכובות כשרופרט מעיר לה בטעויות או עם הצבע לא היה נכון או עיסתי מידי. לאחר ארבע שעות מאומצות הם סיימו החדר הסריח מריחות שונים ומשונים וידיה וגבה של לילאן כאבו מעבודה ללא הפסקה
“טוב זה יספיק להיום “אמר רופרט ואסף את חומריו “מחר אני יגיע בבוקר כדי שנספיק יותר. לא להעלם” אמר באצבע מתרה ונכנס מהכניסה הסודית במראה.
לילאן מתחה את גבה וידה והשתוקקה להוציא קצת מרץ העבודה הרבה והשעות בהם שיננה וכתבה התישו אותה והיא הרגישה כאילו היא עומדת להתפוצץ אם לא תפעיל את גופה ולכן החליפה בגדים שתפה את פנייה וידה והלכה ולכיוון שטח האימונים.
בזמנו עוד כשהיו קטנות בנות עשר התעקש אביהם שבנותיו ילמדו הגנה ולחימה בחרב ככל הזכרים בני גילם הוא אינו מוכן שבנותיו תעמודנה חסרות ישע אל מול איומים ולכן התחילו אימונים מפרכים במקלות חרבות כידונים קשתות סכינים אבנים, כל כלי נשק ששימש ויכול לשמש כהגנה. הם למדו טכניקות שונות ומשונות כדי לקבל עיטרון על אויביהם היות והם היו קטנות ורזות ולא כמו כל לוחם רגיל שהיה חזק ומבנה גוף מוצק הם היו צריכות לשנות את הטכניקות רגילות, היה לזה עיטרון כי ככה לא ידעו למה לצפות מהן הם לא פעלו לפי הכללי לחימה המוכרים. את לילאן זה הרגיע הפעילות הגופנית הזאת לנסות להגיע לקצה היכולת לדעת שיש או לנצח או להפסיד בלי ברירות אחרות ובמקרה של לילאן הניצחון היה האפשרות היחידה היא לא נתנה לעצמה לוותר בשביל להפסיד.
גם לא תנצח בבירור של להוריד את יריבה היא לפחות תשאיר אותו פצוע עם סימנים.
היא ירדה למטה לחדר אימונים הוא היה בחצר פנימית עם תיקרה פתוחה כשמסביבה היה מסדרון קשתות פתוח.
היא הגיעה והחצר המה פעילות. השעה הייתה כמעט חמש בצהריים השמש עמדה לכיוון מערב עדיין זורחת אך עוד שעתים היא תשקע סופית. חום היום הצטנן ע”י רוח קרירה נעימה שעשתה את האימון למהנה יותר ולכן הרבה הגיעו.
היא נכנסה וחיפשה את המאמן שלה. בינתיים חשבה מה ויולט עושה עכשיו, בטח חזרות לנשף הקרב ובא. היא חייכה כאשר נזכרה איך אחותה הגיבה למשמע כך שהם יצטרכו להתחיל ללמוד את אומנות הלחימה היא החווירה לחלוטין והתחילה להתרוצץ ולצרוח על אביה שהיא לא מסוגלת ולא בנויה לכך. הוא הקשיב בסבלנות עד שהתחילה להיכנס להיסטריה אז הוא הורה למשרתת לקחת אותה לחדרה לתת לה להירגע. היא נסגרה שם במשך שבוע שלם מסרבת לראות איש וכמעט לא אכלה.
אביהם התחנן מולה שתתרצה ותירגע לפחות תואכל, אך היא סירבה בעקשנות של ילדה קטנה.
היא הסכימה רק כאשר הבטיח לה שיינתן לה עוד תריסר שמלות חדשות וכלבלב שכל כך התעקשה לקבל אך אביה סירב עד עכשיו.
אך כמובן שבכל תירוץ קטן היא הצליחה להתחמק מאימונים.
המאמן שלה התקרב עליה כשחרבה אחוזה בידו הוא היה גבר ממוצע רזה וגמיש. מבנה גופם היו חופפים אחד לשני לכן הוא היה המורה המושלם לנערה. הוא היה אחד הלוחמים האדירים בממלכה והופקד בידו לאמן את הנסיכות ככל יכולתו. היא התחילה סידרת מתיחות והתחממות. אחר כך עבדו על תרגילים וחזרו עליהם שוב ושוב עד שהיא יכלה לעשות אותם בעניים עצומות אחר כך הם התחילו לתרגל כשהוא תוקף והיא מגנה ולהפך. היא התמסרה למאמץ הגופני לחלוטין ונהנתה להגדיר להעצמה כל פעם יעד חדש לראות עד איפה מגיע קצה היכולת שלה. האימון נמשך עד שבע בערך אז החשיך לחלוטין ולא היה אפשר להמשיך את התרגול בחוץ . היא נכנסה והלכה לחדרה, שם התקלחה והחליפה בגדים, היא התמקמה במיטתה לאחר ארוחת הערב שביקשה שיגישו לחדרה ואמרה היא שלא מרגישה טוב. בעוד שבוע מגיעה המשלחת, היא הסתקרנה איך הנסיך יורש העצר יראה. היא נרדמה בניסיון לדמיין כיצד יראה.

לא יאמן
דרג את הסיפור

תגובות (2)

ראשית, שיראל, ברוכה הבאה.

שנית, לא אגיב על תוכן הסיפור, כיוון שאינו שייך לסוגות המועדפות עלי.

שלישית, מטרת התגובות, היא לא רק לייקוקים (מלשון לייק), אלא גם קבלת ביקורת. משמעות קבלת הביקורת, היא להשתפר בכתיבה, עבור הפעמים הבאות.
“חסכו ממני תגובות שליליות” – פירושו “אני לא רוצה לדעת את האמת”.
לא מקובל עלי.
פרשנותי למשפט שכזה: “התגובה שלך לא מעניינת אותי”. לפיכך, אמנע מלהגיב להבא.

רביעית, כיוון שהסיפור ממילא בהמשכים, רצוי לתת לקורא לטעום את הסיפור בפרק ראשון של שלוש עד שש דקות. עפ”י התגובות, תדעי להתכוונן אל קהל היעד.

חמישית, מומלץ בחום לבצע הגהה בטרם העלאת הסיפור לאתר. קראי בקול את מה שכתבת – מתוך הכתוב, =לא בעל פה=. תיקוני עברית קלים, והוספת פיסוק מאוד יקלו על הקורא ‘לזרום’, כלומר לקרוא ברצף, מבלי לחשוב יותר מדי ‘למה התכוונה הכותבת?’ או ‘המילה שייכת למשפט הקודם או למשפט הבא?’.

שישית, המשיכי לכתוב!
שום ביקורת לא אמורה לגרום לך להפסיק לעשות את מה שעושה לך טוב.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

31/01/2016 00:04

מקבלת את הנזיפה בשקט ובהוקרה תודה
אני מאמינה שטעיתי בניסוח הכוונה שלי שאכן יש לי חוסר ביטחון מסוים במה שאני כותבת חוץ מהשגיאות כתיב ולפעמים דיסלקציה אז באמת שזה מוסיף.
אני משתדלת לפסק אבל בגלל שאני מבולגנת אז זה מתבלבל לי ואני שוכחת לפסק אני ישים לב להבא. תודה

31/01/2016 01:44
25 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך