אז הוחלט השם לסיפור :) המשך לסיפור ללא שם.
מקווה שתאהבו.

אם לא בשבילך, אז בשבילי – פרק 3

16/10/2012 447 צפיות אין תגובות
אז הוחלט השם לסיפור :) המשך לסיפור ללא שם.
מקווה שתאהבו.

ידיו הזיעו והוא ניגב אותן במכנסי הכותנה שהיו עליו. דניאל חוזר. הוא לא האמין שזה קורה לו, אחרי כל השנים האלה… הוא היה בטוח שלא יראה אותו לעולם, לא – הוא קיווה שהוא לא יראה אותו לעולם. הוא עמד בשדה התעופה, מחזיק בידיו זר פרחים ואת הטלפון הסלולרי שלו – כדי לדווח לקלרה באופן מיידי כשיראה אותו.

הוא נשם כמה פעמים, מסה להרגיע את עצמו ללא הצלחה, סורק את הקהל הרחב שיצא מהטיסה האחרונה – זו שדניאל היה צריך להיות עליה – וחיפש את הבחור הגבוה. ואז הוא ראה אותו. גבוה כמו שזכר, אך מבוגר יותר וכנראה יפה יותר. הוא בלע את רוקו, ניגש אל עבר הבחור הגבוה שלא נראה כי זיהה אותו.

"ד-דניאל?"

הגבר הבלודיני נעצר והסתובב לעברו, אחריו נעצר בחור נמוך יותר והביט גם הוא לעברו. דניאל הביט בו מבולבל לרגע עד שהתבהרו פניו. "כריס!" הוא קרא וחיבק אותו במהירות. "לא זיהיתי אותך!"

כריס החזיר לו חיבוק מאולץ, טופח מעט על גבו. "ה-היי, בן דוד," הוא צחק, מביט בעיניו. "הרבה זמן לא התראינו, אה?"

דניאל צחק בקול, לא מבחין בהסתייגותו של קרובו. "אכן הרבה זמן, מצטער שלא ראיתי לנכון לעדכן אותך או את מרי, אבל הייתי בטוח שתבינו."

כריס הנהן. "בטח שהבנו. שנינו מאוד הופתענו כששמענו שהסכמת לבוא, לא חשבנו שתסכים."

דניאל הרים גבה לעבר בן דודו. "לא הייתי קורא לזה הסכמה," הוא אמר. "אולי הכנעה זמנית. אי אפשר לסרב לקלרה, אתה יודע."

כריס הרים זווית פה אחת. "סירבת לה במשך עשור." הוא העיר.

דניאל נענע בראשו. "ברחתי. בדיוק בגלל שאי אפשר להגיד לה לא." כריס הנהן, מבין את בן דודו. דניאל הרים את ידו ופרע את שיערו החום של הצעיר יותר. "איך גדלת! באמת בקושי זיהיתי אותך."

כריס התחמק מהיד, לא אוהב כי מתייחסים אליו כילד. "כן, בכל זאת עברו עשר שנים."

דניאל החל להרגיש בקרירות שלא היה רגיל לקבל מבן דודו הצעיר. "קרה משהו?" שאל וקימט את מצחו.

כריס נאנח. "אתה כבר תראה." הוא הרים את הטלפון שלו וחייג לקלרה.

"אתה תופתע להרגיש עוינות כזו מכל הקרובים שלך," העיר מקס כשהיה מאחוריו, מדבר בשקט כדי שהצעיר שהיה בשיחה לא ישמע את דבריו. "אל תתרגש יותר מידי."

דניאל הפנה את מבטו אל החוקר הצעיר, מעמיק את קימוט מצחו. "אתה יודע משהו?"

מקס חייך, כמו שעשה במשך כל ה24 שעות שהכיר אותו. "אני חוקר, ברור שאני יודע."

"רוצה לשתף אותי במסקנות המסעירות שלך?" דניאל הרים אליו גבה.

מקס נענע את ראשו, חיוכו מתרחב. "עדיף שתשמע את זה ישירות מהמלכה."

דניאל הביט על מקס בפליאה, ואז צחק בקול. מלכה, אכן כינוי מתאים.

"טוב, בן דוד, אתה מוכן?" שאל כריס, מחזיר את הסלולרי שלו לכיסו.

דניאל הפנה מבטו אל הצעיר יותר, מחייך אליו. "הכי מוכן שאפשר להיות."

ובזה התקדמו שלושתם אל מחוץ לשדה התעופה, נכנסים לרכב השחור שחיכה להם ביציאה ונוסעים אל עבר ביתו הישן של דניאל.

הוא לא חשב שיחזור, ובטח לא בצורה כזו. הוא רצה שזה יהיה תלוי בו, מכריח את קלרה לקבל את עצמאותו, מרוצה מהישגיו ומתרברב בהם מולה. הוא הרגיש כי הוא חוזר עם הזנב בין הרגליים כשקלרה אוחזת ברצועה.

הוא החליט שהפעם הוא לא ייתן לה לשלוט, הוא יחליט על חייו הפעם. וזו תהיה הפעם האחרונה. החלטתו רק הלכה והתחזקה בזמן שראה את האחוזה המפלצתית עולה מול עיניו, הוא נשם עמוקות והכין את עצמו לקרב של חייו.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך