לרוץ

09/01/2021 110 צפיות תגובה אחת

רוח עלות השחר הקרירה נשבה והכתה בעורפי החשוף, שערי התפזר והתנופף לו מאחור, רגליי ריחפו במהירות, וליבי הלם בחוזקה. נשימותיי נעשו כבדות אבל הייתי חייבת להמשיך לרוץ. כדי שאני אגיע לפניו. פניתי בקצה הרחוב ונכנסתי לתוך הפארק, הוא היה ריק בשעה הזאת.
אני עוד מעט מגיעה. הבטתי לאחור, הוא נמצא שם, כמה עשרות מטרים מאחורי. רק עוד קצת ואני מגיעה. זהו, עוד רגע. הגעתי לקצה המדשאה הגדולה והסתובבתי לאחור. הוא עדיין רץ.

הוא הגיע מתנשף, זיעה כיסתה את פניו, וחולצתו הייתה רטובה. הוא חטף מידי את בקבוק המים, הרטיב את פניו, ולגם שתי לגימות ארוכות, חזהו עלה וירד במאמץ. עברו רגעים ספורים עד שהוא הרים את מבטו אלי. “ניצחתי!” הרעתי וחייכתי חיוך זחוח. “זה לא פייר, אני לא התאמנתי שבועיים.” הוא מחה וצנח על הדשא הלח. “זו בעיה שלך.” הושטתי את ידי אליו. הוא נאנח וזרק אלי את ארנקו. “וזה לא אשמתי היה לי את המבחן גמר…” “היי.” סימנתי בידי שיעצור לפני שימשיך בנאומו על כמה הוא מסכן.
“קרמל מלוח?” שאלתי. הוא הנהן בהכנעה, כרעתי אליו ונשקתי לאפו, הוא הרים את ראשו וקירב את שפתיו אלי לנשיקה קצרה ומתוקה. משכתי מפיו את שפתיי, וחייכתי אליו בשובבות, הוא החזיר לי חיוך מלוכסן. אדרנלין מילא את גופי וגרם לליבי לרחף במעט.

הפניתי אליו גבי וירדתי במורד הטיילת, מבטי חלף לנהר הרגוע שנמצא משמאלי. חיוך בצבץ מפניי, הרגשתי מאושרת. אתם מכירים את הרגע הזה שאתה סתם מחייך חיוך גדול וטיפשי?
אז כזה חיוך היה על פני עכשיו.
הנשיקה הקצרה שלי ושל מייקל, הריצה ברוח הסתווית, הנוף היפה שנשקף מהטיילת, זה עשה לי את היום. הפך אותי למאושרת.

פניתי שמאלה לדוכן הגלידה הקטן. “שלום לך.” פנה אלי אלן, “שלום.” חייכתי אליו. “אפשר בבקשה גלידת שוקולד וחמאת בוטנים וגלידת קרמל מלוח?” שאלתי והושטתי לעברו את כרטיס האשראי אל מייקל. אלן לקח אותו מידי וחייך אלי “אז אני מבין שהוא הפסיד היום?” צחקתי למשמע בקיאותו במסורת שלי ושל מייקל.

אנחנו רצים פה מאז שנתה האחרונה של התיכון, וכל פעם מי שמגיע אחרון קונה גלידה לשני.
זה אומר שאלן מכיר אותנו כבר… כבר חמש שנים. וואו, זה המון זמן.
“תהנו.” הוא הושיט לי שתי גביעי גלידה גדושים והעיר אותי ממחשבותיי. הודיתי לו בחיוך ופניתי חזרה אל המדשאה.
הטלפון שלי זמזם, העברתי את גביע הגלידה שלי לצד ימין בה אחזתי גם את גביע הגלידה של מייקל, והגלידה טפטפה אל חולצתי. “שיט.” פלטתי. הוצאתי את הטלפון מכיסי, והבטתי בהודעה שנראתה על צג הטלפון. ליבי הלם בחוזקה והדם אזל מפניי. לעזאזל.

לרוץ
דרוג הסיפור 4.5 | 4 מדרגים

תגובות (1)

וואו!!! אהבתי ממש!!! מעניין מה קרה!🤔

10/01/2021 11:19
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך