מהחושך לאור… פרק 8 סיפור על וואן דיירקשן

"אני מצטערת, נפלט לי" אמרתי לו וכיסיתי את פי בידי. "לא זה בסדר, קורה…" הוא אמר וציחקק, "טוב אני עולה לחדר, נדבר אחר כך" אמרתי לו ועליתי למעלה, נכנסתי לחדר וראיתי את הארי, עומד ומסתכל מבעד לחלון, "הארי?" שאלתי אותו, "ג'ס, דאגתי לך, איפה היית?!" הוא אמר ובא לחבק אותי חיבוק אבל עצרתי אותו, "תגיד, מה עשית אחרי שאמרתי לך שלואי נישק אותי?" שאלתי, "אה זה….." הוא אמר ושם את ידו על ראשו וגירד קלות את הראש. "נו, אני רוצה לשמוע…." אמרתי לו ושילבתי את ידיי, "אם את רוצה תלכי לראות בעצמך" הוא אמר והתיישב על המיטה. בלי להגיד כלום יצאתי מהחדר והתקדמתי לעבר המכונית, נכנסתי בפרצוף זועם ונסעתי לעבר הבית שלו.
כשהגעתי לבית של לואי דפקתי בדלת, אף אחד לא פתח לי, אז החלטתי לפתוח לבד, הדלת הייתה פתוחה, הבית היה חשוך ושומם, "יש כאן מישהו?" שאלתי בחשש והתחלתי לפסוע לעבר חדרו של לואי, "לואי?" שאלתי אך לא ראיתי אותו, פתחתי את דלת החדר וראיתי אותו, שוכב מעולף על המיטה, כולו פצעים וחבלות "לואי?!?!" צעקתי ורצתי לכיוונו, התחלתי להזיז אותו, הוא לא קם ולא הגיב, הוצאתי במהירות את האייפון מהכיס והתקשרתי לבית החולים, "כאן בית החולים האזורי, איך אוכל לעזור?" הגברת שבצד השני שאלה, "שלום לך, תקשיבי אני נמצאת עכשיו בבית של ידיד שלי, כולו פציעות וחבלות, הוא לא מגיב בכלל!" אמרתי במהירות, "אוקיי תתני לי פרטים ואני אשלח ניידת" היא אמרה בלחץ, מהר נתתי לי את הכתובת ולאחר כמה דקות הגיעה הניידת, הם נכנסו בריצה לבית של לואי, שמעתי את המעריצות צורחות בחוץ, לא מבינות מה קורה, הרופאים שמו את לואי על האלונקה ומהר רצו איתו לניידת, כל המעריצות ראו את לואי ולא האמינו למראה עיניהן, נכנסנו מהר לניידת ונסענו לבית החולים.
"מה קורה כאן?" ליאם שואל תוך כדי שנייל וזאין רצים מאחוריו, "לואי, מצאתי אותו בדירה שלו כולו בפצעים וחבלות" אמרתי בקול בוכה, "איפה הארי?!" זאין שאל בלחץ, "לא הזמנתי אותו, הוא לא יודע על זה" אמרתי להם, "מה? למה לא הזמנת אותו?!" נייל צעק, "כי הוא זה שעשה ללואי את זה!!" צעקתי לו בחזרה ונצמדתי לקיר, לאט לאט רגליי צנחו והתיישבתי על הרצפה הקרה, בוכה, רוצה למות!, "הכל יהיה בסדר" זאין בא וחיבק אותי, התחלתי לבכות עליו. אחרי כמה זמן שאנחנו יושבים במסדרון הריק אחד הרופאים בא אלינו, כולנו קמו במהירות ומתחילים לשאול שאלות כמו ילדים קטנים, "אז תקשיבו, מצבו של לואי רק מחמיר, אנחנו נצטרך להעביר אותו לחדר ניתוחים, שם כבר יטפלו בו" הוא אמר, "רק מחמיר?" לחשתי בבכי וזאין המשיך לחבק אותי, הרופא הלך ונעלם מין המסדרון, המשכנו לשבת ולבכות, "אני לא מאמין שהארי עשה לו את זה, ולמה בדיוק הוא עשה לא את זה?" ליאם שאל וקם ממקומו, "אז ככה, לואי הזמין אותי לפארק, לא ידעתי שזה הוא, כשהגעתי לפארק ראיתי אותו והבנתי שהוא זה שבעצם הזמין אותי, הוא נישק אותי אבל התנגדתי, בדרך הביתה פגשתי את ליאם והמשכתי לבכות עליו ובבית הארי לחץ עליי לספר מה קרה, בסוף סיפרתי, וזאת כנראה הסיבה שהוא פיצץ אותו מכות" הבנים פשוט לא האמינו למה שאמרתי, זאין הלך הלוך חזור במשך כל המסדרון, ליאם נתן אגרופים קלים לקיר ונייל ישב על הכיסא ומבטו נעוץ על הרצפה, ואני יושבת לי ובוכה, שמענו מישהו רץ לעברנו, ראינו את הארי…….