מלחמות המוות פרק ב’

24/04/2014 631 צפיות אין תגובות

פגישה מקרית ?

פורקיס נכנס מבעד לדלת הפונדק “האח החמימה” ונאנח. עבר עליו מסע מפרך וארוך מהנמל האהוב ומספינתו הנינוחה אל מעמקי היבשה הקשה. הוא שנא
את יבשת ברנוס, והוא שנא את האדמה כולה. הוא אהב אך ורק את הים הפתוח, על מישוריו האין סופים.
“סליחה אדוני, אין כאן מקום” אמרה המוזגת כשראתה אותו נכנס. “אדוני” אמרה לפורקיס “אמרתי שאין כאן מק…”אמרה כשפורקיס הרים את ידו והרים למול גרונה להב ששימש לו בתור יד “אני מניחה שאוכל לפנות לך שולחן” אמרה ומיהרה לסלק חבורה של אנשים שישבו סביב אחד השולחנות בטענה שיקבלו פיצוי הולם. פורקיס התקדם אל השולחן, התיישב ונאנח. עבר אליו הרבה מאז שיצא למסעו על פני שבעת הימים בחיפוש אחר המפלצת האגדית והנוראה שאף אחד לא שרד פגישה עמה, ‘האורקר האיום’. במשך שנים שט בים בחיפושו אחריה, הוא נלחם במפלצות ים ובכרישים ובפיראטים מעצבנים עד שלבסוף מצא אותה. כמובן שהוא לא העריך את כוחו שלו כראוי והוא שילם על כך בידו. מזלו שאף על פי כוחה, ניחן גם הוא בכוח, והיא נוכחה בכך כשעקר את שינה, שנפלה ישר לידיו הקטלניות. מאז הוא נושא בגאווה את שינה על זרועו הגדומה. כל יושבי החדר הביטו בהערצה בצלקות הרבות שעל פניו, בעורו השזוף ובגופו החסון. מישהו נכנס מבעד לדלתות, מישהו שפורקיס זיהה. היה זה סטרון, הצייד הגדול. הוא פגש אותו לפני כמעט 20 שנה, כשניסה לבחון את כשרון הצייד שלו על חיות הים. כשפורקיס מצא אותו, סטרון כמעט נאכל על ידי כרישים. הוא החזיר אותו לחוף וחילץ מימנו הבטחה להתרחק מהים. פורקיס תהה מה הוא עושה כאן.
סטרון הבחין בוא “תראו תראו, מה הדיג עושה בעומק היבשה”? שאל.
“ומה אתה עושה כאן, צייד”? שאל פורקיס.
“באתי לבקר חבר ותיק” אמר בעודו הולך לכיסא שליד פורקיס. בעודו הולך כל היושבים הסתכלו עליו. סטרון כמובן היה ראוי להערצה הזאת. על כתפיו נחה פרוות דוב, צלקת התמשכה לאורך כל פניו. אוסף של סכינים משיני נמר היו תקועים בחגורתו ובמקום רגל היה לו קב מעץ. בעודו מתיישב נכנס לחדר גמד בעל שיער שחור ארוך וזקן שחור גזוז. הוא לבש שריון קרב מלא ובידו החזיק גרזן קרב דו צדדי מרשים במיוחד.
הוא התיישב באחד הכיסאות והזמין בירה. “תביאי שני ספלי בירה” אמר פורקיס למוזגת שניגשה לשולחנם להביא בירה לגמד. “תביאי בירה עכשיו” שאג פורקיס בעודו מתיח את להב ידו על השולחן בעצבים לאחר שהתעלמה ממנו המוזגת בפעם הראשונה. הוא שנא שמתעלמים ממנו. המוזגת נמלטה בצעקה למלא את הזמנתו.
לפתע נשמעה שריקה קצרה, וחץ חלף בשריקה על פני לחיו של פורקיס ונתקע בקיר מאחוריו. “נסה להיטפל למשהו בגודל שלך” אמר קול. כולם הפנו את מבטם לעבר הדלת, שבה עמד אלף בעל שער זהוב ובגדים מפוארים. הוא החזיק בידו קשת. אשפת חיצים נחה על גבו. עיניו היו זהובות, וגבותיו עדינות וקטנות. “לינדור”! אמר סטרון “אז בכל זאת הגעת” אמר. “אלף” אמר הגמד בזעם. “גמד” אמר לינדור בגועל. “היי, יש לי שם” אמר הגמד. “שמי הוא פלר, בן טרקוס” אמר הגמד. לינדור התיישב ליד סטרון. “אז מי זה”? שאל פורקיס “אני לינדור, בן לוסטר.” אמר לינדור. דרך הדלת נכנסה אישה צעירה ויפה עם שיער שחור ארוך וחלק וסכינים נוצצים בצבצו משרוולי חולצתה. תווי פניה היו עדינים כשל לינדור, ואפשר היה להחשיב אותה לחסרת ישע וחלשה, אך עיניה הזהובות והקטלניות שידרו את ההפך הגמור “לילה” התנשף לינדור בהפתעה. הוא לא ראה את אחותו במשך חמישים שנה, לאחר שהאשימה אותו בקללה האיומה שגזלה ממנה את חיי האלמוות. הוא ניסה להתחבא אבל היא כבר שמה לב אליו. עיניה ננעצו בו בהבעת זעם טהור כשנשלפו סכיניה משרוולי חולצתה. אך באותו רגע נכנס איש צעיר לפונדק. היה לו שיער שחור פרוע שהגיע עד לכתפיו וזקן שחור גזוז, ובגדיו היו בלויים מימי מסע רבים. חרב הייתה על חגורתו ותליון של סהר עשוי כסף שהיה גדול ועבה במיוחד, היה על צווארו. “נראה לי שמיותר ליצור מהומה במקום הזה עלמתי” לחש לה. “מי אתה?” שאלה. “שמי הוא סהר, ומי היא העלמה”? שאל “שמי הוא לילה” אמרה “למה שלא נשב ותגמרי את העימות הזה אחר כך, בחוץ.” אמר. לילה הסכימה והוא ליווה אותה לשולחן והתיישב לידה. “שמתי לב” אמר פורקיס “שיותר מדי אנשים שאני לא מכיר התיישבו על שולחני” אמר “עד מישהו רוצה להתיישב”? צעק. “אנחנו נשמח” אמרו שני קולות מאחורי פורקיס. הוא הסתובב וראה שני אנשים מבוגרים בגובה 2 מטר עומדים מאחוריו. “תודה על הזמנתך” אמר אחד מהם “אני אודון, וזה אחי התאום רודון, אדוני פורקיס. ברשותך נלך לשבת ליד האדון סהר” אמר אודון.
שני הזקנים התיישבו משני צדדיו של סהר. כולם הסתכלו עליהם במבט מוזר. אף אחד לא הבין כיצד ידעו את שמותיהם של פורקיס וסהר. הם בטח הקשיבו לשיחתם חשב לעצמו פורקיס. מראה האחים היה מוזר. לאודון היה שיער לבן ארוך וזקן ארוך ולבן. הוא לבש גלימות לבנות וחגר חרב כסופה עם אבן ספיר בניצבה. על אצבעו ענד טבעת שהורכבה משני דרקונים לבנים מלופפים זה סביב זה שפיותיהם שנצמדו החזיקו רסיס של יהלום כחול. עיניו היו כחולות צלולות ובידו החזיק מטה עץ לבן שדרקון לבן עם עיני אזמרגד מלופף סביבו. בפיו של הדרקון היה בדולח כחול. לאחיו היה שיער וזקן ארוכים שחורים עם כתמים אדומים. הוא לבש גלימות שחורות וחגר חרב שחורה עם אבן אודם בניצבה. טבעתו הייתה זהה לטבעתו של אודון מלבד שהדרקונים היו שחורים ורסיס היהלום בפיהם היה אדום וגדול כפליים מהרסיס בטבעתו של אודון. מטהו היה מעץ שחור עם דרקון שחור מלופף סביבו, לדרקון היו עיני אחלמה ובפיו היה בדולח אדום. עיניו של רודון היו אדומות, אך עינו השמאלית, שצלקת ארוכה התמשכה עליה הייתה נפוחה וגדולה. “מי אתם”? שאל סהר את התאומים, שנראו לו מוכרים באופן חשוד “ברגע זה, אתה לא צריך לדעת” אמרו שניהם באותו הזמן.

מלחמות המוות פרק ב’
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך