אני אשתדל להעלות פרקים בקצב מהיר, לפחות בהתחלה. יש לי כיוון די טוב לפרקים הראשונים, אבל להמשך אני אצטרך עזרה. מוזמנים לפנות אליי.

מתקפת נגד, חלק ב’

06/12/2018 47 צפיות אין תגובות
אני אשתדל להעלות פרקים בקצב מהיר, לפחות בהתחלה. יש לי כיוון די טוב לפרקים הראשונים, אבל להמשך אני אצטרך עזרה. מוזמנים לפנות אליי.

“סלע, בוא!” צעק יהונתן. “אנחנו עומדים למות!”
“תרגע, יש לנו עוד שלושים שניות, ואז עוד חמש עשרה. זה מספיק זמן.” ענה סלע בנחת, וירד במדרגות בנינוחות.
“מה אתה לא מבין? יש טיל בדרך לכאן! טיל!” יהונתן תפס את סלע במותניו, השליך אותו על כתפו והחל לרוץ למטה.
“במקרים כאלו, אני חייב לומר שאני מתחבר לציטוט מפורסם של סקאר, ממלך האריות.” מלמל סלע, תוך כדי שהוא מטלטל על כתפו של חברו הענק.
“שהוא?” שאל יהונתן, מתנשף.
“אני מוקף במטומטמים.” ענה סלע. “סוף ציטוט.”
יהונתן הגיע למקלט, והניח את סלע. סלע ניער את בגדיו.
“תודה לך.” הוא אמר ליהונתן. “אבל זה היה ממש לא הכרחי. יש עוד חמש עשרה שניות, ואז עוד חמש עשרה שניות נוספות – פיקוד העורף תמיד מודיע על מספר שניות נמוך יותר בעשרים וחמישה אחוזים.”
“אתה מתלונן רק כי אתה לא מת. אם היית מת, לא היית מתלונן.” ענה יהונתן. “הצלתי את חייך, עכשיו אתה חייב לי.”
זה היה כשלושה חודשים לפני האירוע בפרק הקודם. בעקבות אי הבנה, על פי דיווח דובר צה”ל, של מספר חיילים לגבי מיקום הגבול המדויק בין עזה לבין שטחי ישראל הרשמיים, מספר תושבים ערביים החלו להכות את מסיגי הגבול. מפה לשם, לאחר התחממות המצב, הרשות הפלסטינית החליטה להגיב במטר טילי קסאם על תושבי הדרום. חיילי צה”ל, בתגובה, הפציצו כמה דיונות חול על מנת להרתיע, ותושבי הרשות הפלסטינית החלו להפיץ ממים של חיילי צה”ל נאבקים בחולות, ומפסידים.
‘מה שנכון נכון,’ חשב לעצמו במרירות סלע בזמן שהמתין במקלט עד שיגמר המטח הנוכחי. ‘צה”ל איבד את גורם ההרתעה שלו. ילדות מכות חיילים. מה יהיה השלב הבא?’
‘השלב הבא,’ ענה לו החלק השני של מוחו. ‘יהיה התקוממות אזרחית-ישראלית כנגד הממשלה, או התאגדות של מחתרת כנגד האיום הטרוריסטי, או הגירה המונית מהארץ – בהתחלה באזור הדרום, ואז – כשהרשות תתפשט גם אל עבר האזורים שננטשו ותאיים על כל הארץ – גם מתל אביב וירושלים. איזה תרחיש אתה מעדיף, ילד?’
סלע הזעיף את פניו. ‘אל תקרא לי ילד, אני גדול יותר ממך בשבע עשרה שנים. התאים שלך מתחדשים אחד לשישה שבועות, ואילו התודעה שלי לא מתהווה לחלוטין מהיסוד אלא רק מתעדכנת.’
‘זה אך ורק בהנחה שיש לך תודעה. מי אמר שאתה קיים בכלל?’ ענה לו המוח שלו בחיוך זחוח.
‘אני חושב, זה מספיק.’ ענה סלע.
“סלע? על מה אתה חושב?” שאל אותו יהנותן. הוא הכיר את הפרצופים של סלע, ועכשיו הוא עשה את הפרצוף של “אני-מתווכח-עם-עצמי-כי-אין-אף-אחד-אחר-חכם-מספיק-שיכול-לעשות-את-זה.”
“אני תוהה מה ההסתברות לכך שכל תושבי המדינה יהגרו לאמריקה במשך שלושים עד חמישים השנים הקרובות.” ענה סלע.
“למה לך?” שאל יהנותן, נבהל. “למה שזה יקרה בכלל? אפשר למנוע את זה?”
“כן…” חיוך התחיל להתפשט על פניו של סלע. “יש דרך לעצור את זה. אם הייתי מציע לך להצטרף למחתרת ישראלית כנגד ארגון חמאס, היית מסכים?”
“אממ…” יהונתן כיווץ את מצחו. “אני לא יודע, אני חושב שאני אצטרך לשאול את אמא שלי.”
“אני אקח את זה ככן.” סלע חיכך את ידיו, רעיון מתחיל להתגבש במוחו. רעיון מדהים, שאין שום סיכוי שיכשל – רק בגלל שהוא מטורף מכדי שמישהו יחשוב עליו.
‘אבל אני אצטרך עוד אנשים.’ חשב לעצמו סלע. ‘אני אצטרך עוד לפחות גאון אחד, מישהו שמתמצא בצבא, מומחה למחשבים, כמה אנשים שמסוגלים לעשות דברים בפועל, ושחקנים טובים. ממש טובים. נצטרך לזייף בהתחלה מוות כדי להראות שאנחנו רציניים.
וואו, יהיה פיצוץ.’

מתקפת נגד, חלק ב’
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך