פרק ראשון / ניסיון

מימימולה 22/09/2013 479 צפיות 2 תגובות

היי, זה סיפור ראשון שאני כותבת ומפרסמת .
מקווה שתאהבו :)

———-

טיק – טק, טיק – טק, טיק – טק.
וואי, איזה טעות הייתה להביא אותה.
“אני אהרוג אותך!” לחשה נועה בכעס, “למה באת עם עקבים?!” היא הפנתה את מבטה אל שירן, שפנייה היו מבוהלות מההתפרצות של נועה.
“בנות, בנות… לא צריך לריב!” קפצה דפנה, “נועה תירגעי, ושירן – פעם הבאה תבואי עם נעליים אחרות, בסדר?” אם יש מישהי שאני ממש אוהבת משלושתן, זאת דפנה.
חיוך נפרש על שפתיי והמשכנו ללכת בשקט.
“הגענו,” אמרה נועה בהתלהבות והוציאה מכיסה את המפתחות, “שלושתכן נכנסות ואני נשארת פה, אם אני שורקת אתן יוצאות בריצה ואנחנו טסות מפה. ברור?” כולנו מהנהנות ונכנסות לחדר עם המפתחות שנועה סחבה לשי, ששיבצו אותו בסבב שמירה. מי אמר שאין יתרון בלצאת עם שומר?
אני דפנה ושירן כבר בפנים. נועה סוגרת מאחורינו את הדלת. אני לוקחת את אחד המפתחות שנועה נתנה לי ופותחת את הדלת הפנימית, איפה שנמצא המחשב של המנהל. אנחנו נכנסות מהר ושירן מקלידה כמה תווים ותוך עשר שניות מגלה את הסיסמה. כנראה שזאת לא הייתה טעות אחרי הכול.
אני מדליקה את המדפסת בזמן שדפנה ושירן רוכנות לעבר המחשב ומחטטות בו. אני נאנחת ומסתכלת עליהן בעצבים. אחרי פחות מדקה כל מה שאי פעם נכתב על המחשב הזה, נמצא אצלנו ביד.
“יאללה, בואו נצא.” אומרת דפנה, אבל מה שבאמת מעניין את שירן זאת הידיעה המרעישה הזאת שיש פה וואי פיי. כן וואי פיי זה דבר נדיר פה, ומכל הבית ספר הזה יש רק אחד שיש לו חבילת גלישה, הבעיה שאף אחד לא בדיוק יודע מי זה.
“מה? אני לא מאמינה! הם נפרדו?!” שירן, שפתחה איזה אתר רכילויות, פערה את עיניה בהלם. אני ודפנה רק נאנחנו בעייפות ודחפנו אותה החוצה. נועה פתחה לנו במהירות ותוך חמש דקות היינו כבר בקומה שלהן, שזה החלק היותר קשה, אבל לנו יש את נועה.
בזמן שהיא העסיקה את שי ושני האחרים שהיו איתו, אנחנו נכנסנו לחדר שלה במהירות. חילקנו את הדפים לשלוש קבוצות – מבחנים, תלמידים ותורניות, וכל אחת התחילה לקרוא.
״מה ??״ צרחה שירן והקריאה, ״גבי בן בר – התלמידה מתעניינת יותר בלק שלה מאשר בהיסטוריה של יון, ממליץ בחום להחרים את כל הלקים שברשותה לאלתר!״ הדבר הבא שעשינו היה להיקרע מצחוק בעוד ששירן המשיכה לקרוא מזועזעת, ״הוא כותב שהוא ינסה לטפל בזה בכל יכולתו. פאק!!״ אנחנו רק המשכנו לצחוק, עד ששירן השתיקה אותנו. אחרי כמה דקות מצאתי משהו שגרם לי למות מצחוק.
״הוא שיבץ אותך במטבח!״ צחקנו , אבל אז נשמעו דפיקות בדלת שגרמו לכולנו להשתתק. ואז נועה נכנסה לחדר בעצבים והתיישבה על המיטה שלה.
״מה קרה?״ שאלה שירן, אבל היא לא ענתה.
״אל תדחפי את האף שלך, קטינה,״ כן , נועה היא מ י״ב. בעצם גם שירן ודפנה, אבל נועה היא היחידה שיש לה 18. ״יש לך מזל שזה גם החדר שלך, אבל …״ ואז היא פנתה אליי, ״מאיוש? מה את עוד עושה פה?״ שתי שניות אחרי כבר הייתי מחוץ לחדר, אבל לא לפני שאני לוקחת את מה שבגללו עשיתי את כל זה – הדף לנעמה.
אני מחייכת, זה היה דווקא כיף כל העניין הזה של הפריצה, ושירן ודפנה דווקא די חמודות, אני יספר לנעמה ואלכס עליהן.
פתאום אני שומעת קולות והחיוך שלי יורד בשנייה.
פאק, איך אני יורדת שכבה בלי שיתפסו אותי?
אסור שיתפסו אותי, זה לא יגמר טוב בכלל.

———-

פרק ראשון / ניסיון
דרג את הסיפור

תגובות (2)

אני אוהבת!!!
תמשיכי!!!

22/09/2013 08:03

תמשיכי

22/09/2013 12:52
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך