פרק 13 -פרק המשך ל”החיים שלה משתנים”

21/09/2020 109 צפיות אין תגובות

אריה נאנח וזע קלות על הספה. הוא היה שקוע בשינה.
רשרוש עמום של שקית נשמע ממִטְבַח הדירה השכורה של אריה.
קול רחשים נוסף נשמע מהמטבח והפריע לאריה להמשיך בשינתו. הוא הרים אל גופו הכבד אל מצב ישיבה ובהה בשתיקה בשולחן שלפניו; מחברת ספירלה ירוקה וגדולה, עט שחור, חוברת היסטוריה למורה והקלמר השחור שלו היו מונחים על שולחן העץ מכוסה המפה הלבנה. אה, כן. עכשיו הוא נזכר במה הוא עסק לפני שנרדם. הוא הכין סיכום לא קצר של כל השיעורים שסאלי לא נכחה בהם.
כמה לא מתחשב מצדה, אריה חשב לעצמו על אף שלא היה צריך בכלל להכין לסאלי את הסיכום ששכב כעת על שולחנו.
אריה כתב את שמה המלא של סאלי על המחברת הירוקה והפתוחה, הוא חייך לעצמו ושקע במחשבות על סאלי.
החיוך של אריה נמחק לאט. הוא הרגיש נוכחות נוספת בדירתו השקטה. הוא הסתובב לאט לאחור למִטבחו בדיוק כדי לראות את דלת המקרר הלבן והגדול שלו נסגרת ומחביאה מפניו את מקור האור היחיד שדלק עד כה.
אריה נעמד, עדיין מחזיק בעט השחור שלו. הוא היה עסוק בלחשוב על סאלי שלא עצר שנייה לחשוב מאיפה לעזאזל מגיע האור הצהוב והבוהק הזה. עכשיו הוא הסתכל על המטבח וחשב לעצמו, איך דלת המקרר נפתחה ונסגרה לבד לעזאזל??
פניו פנו אל המטבח. למטבח לא הייתה כלל דלת. היא הייתה פתוחה לגמרי, היה אפשר להשקיף מהסלון אל המטבח ולראות את פעולות האיש שבתוכו. במטבח ניצבו שתי שורות עליונות של ארונות עץ בצבע אדום מארון, והגז ניצב דומם בקצה המטבח.
“מי זה?” הוא שאל בקול את המטבח הדומם שלפניו והידק את האחיזה שלו בעט השחור שבידו.
דממה. הוא המשיך לעמוד בדומיה כמה שניות והרגיש איך חרדתו מתעצמת משנייה לשנייה.
אלו רק הרוחות, אריה חשב לעצמו ולקח צעד לאחור מבלי להפנות את מבטו מהמטבח. אבל הרוחות ששוררות בחוץ באמת מסוגלות להזיז בכוחות עצמן את דלת המקרר הכבדה?
אריה חשב שהוא כבר השתגע כי הוא ראה גוש שחור זז, גוש שחור שזז באמצע המטבח, מול המקרר. הוא ניענע בראשו. לא, זה לא אפשרי. אריה השקיף על הצל האנושי שהיה במטבחו מהסלון.
לא, אלו לא הרוחות שהזיזו את דלת המטבח מקודם. ולא, אלו לא רוחות רפאים שרודפות את הבניין. אלא פורץ. כן, פורץ בביתו. אבל איך לעזאזל הוא נכנס??
“היי, אתה!” אריה צעק ורץ לעבר המטבח.
“שיט.” קול נשי נשמע. הפורצת נטשה את המטבח וזחלה במהירות אל חדרו של אריה.
אריה נעמד בפתח חדרו והסתכל על השקט והחושך ששרר שם. “צא! תפסתי אותך!” הוא אמר ומישש את הקיר בחיפוש אחר מתג האור.
הפורצת התגלגלה מתחת למיטתו של אריה בדיוק כשקול דומה ל”קליק” נשמע.
אריה עצם את עיניו בחוזקה כשאור בקע מין מנורת היחיד שבתוך חדרו. ידו סוף סוף מצאה את המתג.
אריה הסתכל על חדרו הריק לכאורה. מיטת עץ ארוכה ועליה מצעים ושמיכה לבנה, ארון לבן עומד בדממה בירכתי החדר, שידה שחורה לצד הארון ועליה תיק שחור, ומטאטא שעמד שעוּן על הקיר שליד דלת הכניסה של חדרו.
אריה תפס במטאטא שעמד ליד דלתו והתקדם אל מיטתו. “אני הולך להתקשר למשטרה… איך נכנסת לפה בכלל??” הוא שאל והתכופף מתחת למיטתו לאחר שזה היה המקום היחיד שהפורץ בכלל יכל להסתתר בו.
וכפי שציפה, הוא הושיט יד אל מתחת למיטה ונתקל במשהו, גוף אנושי. הוא משך את הפורצת והרים אותה מעלה מהמיטה, כך שעכשיו הוא יכל לראות את פניה. אישה צעירה בעלת עיניים זהות להחריד לאלו של אריה, שערה החום בהיר גלש על כתפיה ועורה היה כהה במקצת מעורו של אריה. “מ-מילקי??” אריה אמר, שיחרר את ידו והפיל את מילקי אל הריצפה.
“אוו’ץ…” מילקי אמרה ושיפשה את הכתף שעליה נפלה. “ואמרתי לך לא לקרוא לי מילקי… מעדיפה מיקי, תודה.” היא אמרה ונעמדה.
“מה לעזאזל את עושה כאן??” אריה שאל את מיקי, נדהם מאחותו הקטנה שהעיזה להיכנס אל תוך ביתו באמצע הלילה בלי להגיד לו דבר.
“לאמא ולי היה ריב קטן…” מיקי אמרה והסתכלה על חדרו של אריה כאילו זאת הפעם הראשונה שהיא אי פעם נכנסה אליו. “החדר השתנה מאז הפעם האחרונה שהייתי כאן…” מיקי אמרה והסתכלה על השידה.
“אל תשני נושא… איך נכנסת בכלל לדירה?” אריה שאל את אחותו.
מיקי הוציאה מכיסה את המפתח המשוכפל של הדירה של אריה ונופפה בו מולו. “זוכר? אתה הבאת את זה לאמא. אני רק השאלתי אותו ממנה…” היא אמרה והחזירה את המפתח חזרה לכיס שלה.
מפקפק בדבריה של אחותו הקטנה, אריה יצא מחדרו והתקדם חזרה אל הסלון, מדליק אורות בדרך.
“אני חשבתי שאת בכלל פורץ…” אריה אמר וניענע בראשו. “לא יכלת להגיד “שנייה, זאת אני, מילקי”?” אריה התיישב על הספה.
“לא, הפחדת אותי… מה אתה רץ ככה…” מיקי אמרה, סגרה את דלת המקרר והלכה לכיוון הסלון.
“חשבתי שאת פורץ… מה ציפית שאני אעשה? שאשאל אותך בנחת מה השם שלך והאם את במקרה אחותי?” אריה אמר למיקי.
“לא…- מי זאת סאלי..?” מיקי שאלה ורכנה מעל השולחן שבסלון, מעל המחברת שבה אריה סיכם את החומר שלימד בשיעורים שסאלי לא נכחה בהם.
“אה..?” אריה שאל, נבוך. מאיפה היא יודעת מי זאת סאלי? האם הוא אמר את שמה מתוך שינתו בזמן שהיא חיטטה במקרר שלו? “אה… תלמידה שלי…” אריה אמר אחרי ששם לב במה עיניה של מיקי נעוצות.
“אה…” מיקי אמרה וגירדה שרידי טיפקס יבש שניסו למחוק לב עגול שצויר בעט אדום. “ומה זה..?” היא הצביעה על הלב האדום שעמד עירום ליד השם “סאלי”.
אריה הסתכל מבועת על מה שניסה להסתיר. זה לא שהוא תיכנן לצייר לב כזה פלרטטן בדף, באמת! הוא רק… הוא רק התכוון לכתוב את שמה של סאלי על הדף כדי לסיים את מה שהתחיל וזה מה שיצא לו ליד השם שלה… לב אדום ועגול.
“מורה שמצייר לב אדום על דף שהוא מתכוון למסור לתלמידה שלו…” מיקי אמרה בקול, תוהה אם המשפט נשמע פחות נוראי כשהיא אומרת אותו בקול.
“תשמעי, זה לא איך שזה נשמע.” אריה אמר וניסה לחטוף ממיקי את המחברת בלחיים אדומות.
“המ… אבל כן איך שזה נראה…” מיקי אמרה ובחנה את פרצופו האדום של אחיה הגדול.
אריה פתח את פיו כדי לענות אבל אז הוא העדיף לשתוק. הוא שם יד אחת על לחי ימין שלו, היא חמה. כן, הוא מסמיק.
“באיזו כיתה היא?” מיקי שאלה וניחשה בעצמה את הכיתה של סאלי לפי החומר שסוכם במחברת.
“ט’…” הם אמרו פה אחד.
“אני לא מבינה מה הקטע פה..?” מיקי חייכה אל המחברת ואז היא הרימה את מבטה אל אריה. “אתה לא באמת… בקטע שלה, נכון?” היא שאלה, לא מאמינה.
“ע-על מה את מדברת לעזאזל?? ב-ברור שלא! היא התלמידה שלי לעזאזל!” אריה אמר והרגיש היא הלחיים שלו נהפכות ליותר לוהטות ממקודם.
“אתה צוחק עליי, נכון?” מיקי שאלה, לא מאמינה לשום מילה שיוצאת מהפה של אריה.
“לא!” אריה אמר.
“אַרי! אתה פאקינג בן עשרים ושש! היא בת חמש עשרה! אתה השתגעת או משהו??” מיקי אמרה והניחה את המחברת הירוקה על השולחן.
אריה חש בחילה. “אני לא בקטע שלה.” הוא אמר ולפתע הוא לא האמין למה שיצא מהפה שלו כרגע. הוא באמת לא מאוהב בסאלי?
“אתה יודע שזה לא בסדר, נכון?” מיקי שאלה והתיישבה ליד אריה.
“אני יודע…” אריה אמר. מקבל בחצי לב שבאמת יש לו איכשהו רגשות לסאלי.
“אז תפסיק את זה… תפסיק “להיות בקטע שלה”.” מיקי אמרה כאילו זה קל לתלוש מהלב שלך את ההרגשה הזאת.
אריה הסתכל על מיקי. הוא נאנח ואמר, “ואיך אני בדיוק אמור לעשות את זה..?” הוא שאל.
“תתעלם ממנה?” מיקי הציעה.
“מילקי… היא תלמידה שלי…” אריה אמר והרגיש עוד יותר לא בסדר עם הרגשות שלו.
“זה כל כך מוזר…” מיקי אמרה.
“יש לך עוד משהו לומר לי חוץ מזה..?” אריה שאל.
“אַרי… אתה בחור נאה, אני בטוחה שאם אתה תרצה אתה תשיג לעצמך בחורה, אפילו מורה כמוך מבית הספר. פשוט תמצא לך חברה ותשכח ממנה.” מיקי אמרה.
הלב של אריה הלם יותר חזק כשחשב על סאלי בתור בת הזוג שלו. הוא הסתכל על מיקי ותהה אם היא שומעת את הדפיקות הרמות והמהירות שמגיעות מתוך בית החזה שלו.
“בסדר…” אריה אמר ונעמד.
“אתה תמצא לעצמך בת זוג?” מיקי שאלה ונעמדה גם היא.
“לא… אני אנסה לשכוח ממנה או להתעלם ממנה…” אריה אמר אומלל.
מיקי טפחה על גבו של אריה. “לא היית צריך להתאהב בה מלכתחילה…” היא אמרה והתקדמה לכיוון חדרו של אריה.
אריה הרים את ידיו אל מאחורי גבה של מיקי וביקש לחנוק אותה על הערותיה המטומטמות.
אריה הסתובב חזרה אל המחברת הירוקה והפתוחה שעל כותרת המחברת כתוב “סאלי” עם הלב שמיקי מחקה מעליו את הטיפקס. הוא התכופף וקישקש על הלב בפנים סמוקות.

פרק 13 -פרק המשך ל”החיים שלה משתנים”
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך