שחר.נ.
החלטתי להוציא את הקללות ולצנזר במקום...

שמים אדומים-2

שחר.נ. 12/08/2016 466 צפיות אין תגובות
החלטתי להוציא את הקללות ולצנזר במקום...

אני שוטף ידיים ופנים. אמרתי לאלון שאני חייב שרותים.
כשאני יוצא אני רואה שהוא חיכה באותה תנוחה. הוא ניגש אלי ומחבק אותי כמו שעמנואל היה מחבק אותי, כמו אבא.
אני מתרחק ומקמץ את גבותיי.
“נמרוד, אני אלון. בוא תישב איתי אני אסביר לך מי אני.” הוא מוביל אותי לשני כיסאות שליד חדרה של הילדה הג׳ינג׳ית.
“אני בעלה השני של אמא שלך. ענת.” צמרמורת עולה בגבי. אז היא נטשה אותי, לטובתו. אני מכחכך בגרוני. “כמה שנים?” הוא מחייך חצי חיוך. “חמש” אז טעיתי. היא לא עזבה לטובתו. אני מישר איתו מבט. “אז איך אתה יודע מי אני? איך נראה כאילו הילדה הג׳ינג׳ית, מנוטלת העקרה אחותי, אם אני לא זוכר שהייתה לי אחות?” אני שם לב שהטון שלי עלה לצעקה אז אני ממהר לנעוץ את מבטי בקיר שמולי, קיר ירקרק, צבע של בית חולים. מודבקות עליו מדבקות קיר גדולות של פרחים ססגונים, הקיר נראה עליז במיוחד. הפוך ממצב רוחי הקודר. פישלתי במשימה הקטנה שלי ובגדול, הלקוח קרוב לוודאי התעצבן.
אלון מישר איתי מבט. “ענת לא הפסיקה לדבר עליך. היא הראתה תמונות מצעירותך, ומצאה את חשבון הפייסבוק שלך.
נמרוד, אני מרגיש כאילו אתה הבן שלי. אותו דבר כמו עם אלה.”
אני מעביר את מבטי לענייו האפלות.
“אלה?”
הוא מחייך, “הילדה הג׳ינג׳ית, אחותך.” הוא ממהר להסביר.
“@*#: איך היא אחותי?!”אני נעמד ומתחיל ממש להתעצבן. “אני לא מכיר את הבת #*!@ הזאתי, ואין לי מושג מי אתה! איך הגעת בכלל לאמא שלי?
האמא שנטשה אותי והשאירה אותי עם כל הזוועהה הזאת לבד. מי היא תזכיר לי? ענת? ענת שאתה אוהב? ענת שאני שונא! שתלך #!*@ &;.,_)8 היא לא מעניינת אותי! והאלה הזאת עכשיו הורסת לי את הקרירה.. איך יש לה סימנים כמו שלי? אה?!” אני מתקרב אליו ומליוני מחשבות מתרצצות בראשי. אני אוחז בצאוורון חולצתו, אני יודע שאני יותר חזק ממנו ועוד עשר אנשים כמהוא. “אתה הרבצת לה?” הוא מחייך בעדינות ומורה לי להוריד את ידיי. אני מטעשת ומוריד. “סליחה, סליחה.” אני ממלמל עדיין לא רגוע לגמרי. “תקשיב רגע נמרוד. אלה חייה איתך עד גיל שלוש, היא אחותך.” אני מביט בשעון שמולי ורואה שכבר שלוש אחר הצהרים. קבעתי לשלוש וחצי עם לקוח. “מצטער אני חייב לעוף,” אני מחייך בסלחנות וממשיך. “אני יכול את המספר שלך?” הוא מהנהן ומגיש לי כרטיס ביקור. נדל”ן. מוזר שהם גרים בבית פשוט כל כך. “רק שתדע.” הוא עוצר בי. “ענת לא הייתה עוזבת אותך אם זה היה באפשרותה, היא אהבה אותך כל כך. תמיד דיברה עליך בהערצה..” “-דיברה?” אני קוטע אותו.
“ענת כבר לא ביננו” הוא עונה ומבטו נופל.
“היא הלכה לעולם אחר לפני שנה וחצי. היא עזבה בעיקבות מחלה.” אני מרגיש משהוא. ממהר להדחיק את הרגש. עמנואל היה רוצה שאבקא. אולי עכשיו עמנואל פוגש את אמא. שתי אנשים שאהבו אותי.
“מה עם אלה?” אני מרגיש איך הקירות הירוקים משפיעים עלי. “אני לא יכול שהיא תלך לי, אני הבטחתי לענת.” ממהר אלון להגיד. אני נזכר שאני חייב הסבר לאלה, חייב להשביע אותה שלא תספר כלום. אני חושב שאלך על הצד האייומי. “אני יכול שיחה עם אלה?” אלון מחייך. “בטח!” אני נכנס לחדרה של אלה, היא מחוברת למיליוני מכשירים. “אלה” אני קורא. היא פוקחת את ענייה. “נמרוד!” איך היא עדיין לא נרתעת ממני אני מתפלא. “באתי לשיחה קצרה” אני מסנן מבין שיניי. היא משתדלת להביט הישר אל עניי. “יופי, כי גם אני צריכה לדבר איתך. “תתחילי.” אני זורק לעברה. “אני רוצה שלא תספר לאבא למה שכרו אותך, אני מתכוונת לאלון.” אני מחייך חצי חיוך ותוחב את ידיי במכנסים. “אני צריך שאת לא תספרי ששכרו אותי, אני יכול להוסיף אייומים אם זה יעזור” אני אומר בקול נמוך. לכל נערה אחרת היתי צריך לסתום את הפה בשביל שלא תצרח אבל היא בסדר, היא שוטקת. “סוד תחת סוד?” היא מצתרדת ומחייכת חיוך עקום. אני מהנהן. “אז.. למה בעצם שכרו אותי בשבילך?” לראשונה אני רואה אותה נרתעת. ואז היא מתחילה לבכות…
” יום אחד הלכתי לפאב, רציתי לנסות משהוא חדש. השתקרתי.
מישהוא ניצל אותי מינית. ואז לקחתי לו את המפתחות לאוטו-” היא בוכה ומתקשה מעט לנשום. “הייתי מטומתמת נמרוד!! לא חשבתי מספיק! איפה כל המעצורים שלי?” אני מחכה שהיא תגמור לבכות. היא נאנחת. “זה, זה מיע לי.” היא מורה על גופה שבמצב רע. “אני דרסתי מישהוא למוות נמרוד! אני רצחתי” ושוב דמעות עולות בענייה. “ברחי מייד הביתה. למחרת אבא, אלון. טיפל בי. היתה שיכורה ונסערת שנכנסתי למיטה שלא דאגתי להעלים ראיות מזה שיצאתי לפאב. אבא אמר שכל המתבגרים עושים דברים כאלה. אבל הוא לא ידע כמה הסתבכתי.” היא נאנקת. “אתה לא הראשון ששכרו לי. אני נמצאת בסרט נמרוד. אין לי מושג איך אני עוד חיה”
“אם מעודד אותך אני רצחתי יותר מבן אדם אחד” אני מחייך חצי חיוך ומסתכל בשעון. “אני חייב לעוף” השעה כבר שלוש ורבע הלקוח ממש עומד להתחרפן.
“רגע נמרוד” אלה עוצרת אותי. “מה?” אני מביט בה בקוצר רוח. “אני רוצה שתיהיה בקשר איתי, אמא אהבה אותך. ואני מרגישה בדיוק כמוה. אני חושבת שהיתה לה סיבה אם זה קרה.” אני מהנהן ומתקרב לכיוון הדלת. “וגם יש לי מכתב בשבילך, ממנה.”
אני מביט לשבריר שניה בענייה ובורח.
הריצה היום בערב תיהיה ארוכה, יש לי המון מחשבות לנקות.

שמים אדומים-2
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך