תאומות לכול החיים

tamroor517 25/07/2012 482 צפיות תגובה אחת

יצאתי מהבית. בידי כל התיקים שלי. הסתכלתי על ביתי שלא אראה 10 חודשים ודמיינתי את עצמי אומרת בי בי. ” זהו זה.”חשבתי” מכאן אני הולכת לפנימייה.” נאנחתי.אני מכירה את הפנימייה הזאת מאז שאני קטנה וכל כך רוצה ללכת לשם. אבל לא תיארתי לעצמי שאני בסוף כל כך אפחד ללכת. ליאה, אחותי התאומה נעמדה לידי. היא נראתה קצת עצובה ואמרה:” אז פה זה נגמר.” ונאנחה. בתחילת השנה אחרי שחפרתי להורים שלי שאני אלך לפנימייה הם אמרו שהם יחשבו על זה וחשבתי שליאה תלך איתי כי אנחנו תמיד ביחד. בסוף החופש הגדול כשאמא ואבא אמרו שאני יכולה ללכת התפוצצתי מרוב התרגשות וצרחתי “יאאיייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!” בקול כל חזק שנראה לי שהשכנים התחרשו. ליאה סתמה את אוזניה אבל אני מיד קפצתי עליה ואמרתי לה:”זה הולך להיות ממש כיף!” ואז עוד פעם צרחתי.” על מה את מדברת יובל?! תפסיקי כבר לצרוח אני בשום פנים לא אלך לפנימייה המסריחה הזאת איתך!”. היא הנחיתה עלי מכה. חשבתי שנפלה עלי מעלית באותו הרגע.”מה זאת אומרת את לא באה?” שאלתי בקול קטן. אתם חייבים להבין שתאום הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלך. אם אתה תאום זה אומר שאתה חצי ממשהו. זה לא בהכרח רע. לרוב זה אפילו טוב.אבל כשמרחיקים ממך את החצי השני שלך זה מאוד קשה. בייחוד תאומים זהים כמוני וכמו ליאה. תחשבו למשל שהיו שניים כמוכם. ואתם מאוד נקשרתם לאני השני שלכם ואז תארו לעצמכם לא יודעת מה, שהחצי השני שלכם נוסע ללוס אנג’לס ל-10 חודשים ואתם כל כך נקשרתם לחצי השני שלכם ואתם לא יכולים לעזוב אותו פתאום. אף אחד לא יכול לתאר במילים את הקשר בין תאומים.” אני לא אלך לפנימייה הזאת איתך!” היא חזרה על זה והתיישבה על הספה פתחה ספר והתחילה לקרוא.”אבל,” אמרתי ולקחתי ממנה את הספר.”אנחנו נכיר חברות חדשות שם. זה הן לנסות דברים חדשים! חוץ מזה יש לפנימייה הזאת המלצות נורא טובות! וזה 10 דקות הליכה מהבית! בבקשה??????”. “זה לא נתון לבחירה שלה בכלל.” אמרה אמא. ליאה הוציאה לי לשון” היא הולכת גם.” סיימה אמא.”מה?! אמא אתם לא יכולים להכריח אותי לעשות את זה!” היא צרחה, הלכה לחדר וטרקה את הדלת. היא באה רק לארוחת ערב ושאר הזמן הייתה בחדר שלנו. כשהלכתי לישון היא הזעיפה פנים, הלכה למיטה שלה וחיכתה שאני אכבה את האור כמו בכל ערב. היא הסכלה עלי כאילו שחיכתה שאני אדבר ואני חיכיתי שהיא תדבר. אחרי 10 דקות אמרתי” את יכולה לחשוב מה כיף בזה וכמה כיף שם או שאת יכולה לחשוב כמה באסה זה להיות שם.” ואז כיביתי את האור. עברו כמה ימים ובעוד יומיים מתחילים הלימודים.אז קמתי בבוקר לארוז את הבגדים שלי ליאה קמה איתי בשקט והתחילה לארוז איתי.” שינית את דעתך?” שאלתי תוך כדי אריזה. היא הנהנה.” צדקת אתמול בערב.”וכך הגענו לכאן מסתכלות על הבית כשמחר מתחילים הלימודים, ממתינות שאבא שלנו יבוא אם האוטו.אני, ליאה,אמא,אבא ואפילו אחי הקטן בן נכנסו לאוטו. בנסיעה כולם היו שקטים חוץ מבן ששיחק אם המכונית שלו. בכל זאת הוא רק בן שנתיים.נסענו לאוטו למרות שההליכה היא רק 10 דקות. כשיצאנו עמדנו ליד האוטו וראינו המון ילדים. הם צרחו ,השתוללו היו כמה שדיברו בשקט.אבל לא הרבה.חיבקתי את אמא. הרבה זמן. בכל זאת לא נראה בערך חודשיים עד החופש. עברתי לאבא ונתתי גם לו חיבוק. אחרי זה עברתי לבן. אמרתי לו” תמשיך לשחק במכונית שלך טוב?” והוא הנהן וחייך כמו ילד תמים בן שנתיים.חיבקתי אותו ואז אמא ואבא הסתכלו אחד על השני לקחו משהו מאחורי והושיטו אותו קדימה. זה היה iphon לכל אחת נורא התרגשתי ושמחתי. ואמא אמרה “שתוכלו להתקשר אלינו ודבר איתנו מתי שתרצו.” אני וליאה נורא שמחנו.”ביי” אמרתי ונתתי חיבוק אחרון. אני וליאה לקחנו את התיקים, ונכנסו דרך השער הגדול שכתוב עליו:”פנימיית שער הזהב”

בקבלה, ביקשנו את המפתח לחדר שלנו הפקידה הייתה מאוד נחמדה ואמרה לנו שיש עוד שתי בנות איתנו בחדר (כמובן שאנחנו באותו חדר) השעה הייתה בערך 8 בערב וניסינו למצוא איפה מגורי הבנות אז עברה עוד חצי שעה.לקחנו מפה של הקמפוס וניסינו למצוא איפה אנחנו.” צריכות עזרה?” הסתובבנו וראינו שתי ילדות אחת עם שיער חום קצר ותלתליעיניים כחולות וגבוה ואחת בלונדינית אם עיניים חומות ושיער קצר. שתיהן היו גבוהות ורזות.” כן בבקשה, אנחנו מחפשות את מגורי הבנות…”אני אמרתי.” אה כן אנחנו בדיוק הולכות לשם.” אמרה הבלונדינית וחייכה.”קוראים לי טיילור. אני נולדתי בישראל אבל אני גרה באמריקה.זאת אומרת גרתי שם. לאבא שלי הייתה שם עבדה לחמש שנים ועכשיו חזרנו לחמש שנים.”היא חייכה עוד פעם.”אני מיה.” אמרה זאת אם השיער החום ” אנחנו חברות מהגן אז חשבנו ללכת לפה ביחד.” היא חייכה.”אני יובל.” אמרתי.” אני ליאה.” אמרה ליאה.”רגע.” עצרה מיה.” אתן נורא דומות אתן…”.” אחיות תאומות זהות? כן אנחנו כן.” אמרתי.וצחקת למראה המופתע של מיה וטיילור.” באיזה חדר אתן?” שאלתי.”אממ 137.” אמרה טיילור.”גם אנחנו!” אמרה ליאה שהחזיקה את המפתחות ואת המספר חדר שלנו.הגענו לחדר שלנו. פתחנו אותו, והסתכלתי עליו. הייתה מיטת קומתיים,שתי מיטות נפרדות כורסה קטנה ארון בגדים גדול לכולנו שולחן ואפלו מחשב קטן.”אני במיטה נפרדת!” צעקנו אני וליאה ביחד.”מה?” שאלתי את ליאה וטיילור.”בחיים לא היינו במיטה נפרדת.פרקנו את התיקים,סידרנו את התיקים שלבית הספר מחר לבשנו פיג’מות כשאנחנו מתות מעייפות כיבינו את האור והלכנו לישון.

תאומות לכול החיים
דרג את הסיפור

תגובות (1)

הפרק הזה פורסם פעמיים באתי להגיב אך ראיתי שהוא זהה לפרק הקודם לא נורא איך אומרים טובים השניין מן האחד חחחחחחח

25/07/2012 13:19
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך