בבקשה תגיבו... אם יהיו תגובות טובות אני אמשיך את הסיפור :)

הסופה

21/03/2010 558 צפיות אין תגובות
בבקשה תגיבו... אם יהיו תגובות טובות אני אמשיך את הסיפור :)

השמיים התמלאו עננים קלים.
החווה האדירה נראתה בבירור מרחוק.
היא עמדה באמצע השדה, עם לבנים אדומות, גגות משופעים, אסמים, ארווה, רפת ולול. תחושת הזניחות שהשאירה היתה ברורה, משום שכל האסם נראה מט ליפול כמו גם הרפת, והבית היה מכוסה קיסוס.
בחצר עמדו שתי נשים, אחת מבוגרת עם תלתלים מאפירים והשנייה צעירה, שדמתה באופן מפליא עד מאוד למבוגרת, חוץ מהעובדה שתלתליה היו ערמוניים ועיניה היו ירוקות, או כפי שנהגה המבוגרת לומר “ממש כמו העינים של אביך”.
מאחורי האישה הצעירה פיזזה לה ילדה קטנה, כבת 9, שרה ורקדה באושר.
שערה היה ארוך ושחור, עיניה ירוקות כשל אמה ופניה עדינות ונאות.
כל גופה עקצץ, כמו שקרה תמיד כשסופה גדולה עמדה לבוא. באוויר עמדה צינה והשיער שעל עורפה של האשה הצעירה סמר. באוויר עמדה תחושה שמשהו עומד לקרות.
הרוח התגברה לאטה, ושמיי הבוקר, שבדרך כלל היו צלולים, התכסו כעתבעננים מבשרי רעות.
העצים שנשתלו בחצר התנודדו. החיטה שצמחה בשדה העלתה אדוות.
שתי הנשים עמדו ובהו בשמיים בלי לומר מילה, כמהופנטות.
העננים הלכו והפכו שחורים.
הרוח הלכה והתחזקה ופרעה את שיערה של הילדה, שהיה אסוף בגומייה.
הרוח הייתה מחרישת אוזניים.
הבובה של הילדה, בובת סמרטוטים זהובת שיער, עפה ברוח.
הילדה חשה עצב. אביה נתן לה את הבובה הזו לפני שמת. היא הפסיקה לרקוד, אך כהרגלה, מכיוון שהייתה שקטה בדרך כלל, לא בכתה, רק תלתה את עיניה הגדולות בשמיים המתכהים במהירות.
הצינה ירדה מהאוויר וחדרה את בגדי הנשים הדקים בקלות רבה. הן רעדו, ספק מהקור ספק מחשש ופחד לבאות.
השמש כבר לא נראתה. השמיים היו שחורים, אף על פי השעה המוקדמת.
ואז זה קרה.
דמות התקרבה מרחוק.
הוא הלך והתקרב, והיה ניתן לראות שזה נער, בן 14 בערך.
הוא צעק משהו, אך הרוח נשאה את מילותיו למרחק.
האם התחילה לפסוע לכיוונו, בפחד ואי ידיעה, כי רצתה לברר מיהו הזר.
הם החליפו מספר מילים, אך הילדה לא ידעה מה הם אמרו אלה כעבור מספר שנים

15 שנה קודם
ביום שנפגשו, מריה בדיוק שמרה על אחיה. היא מאוד אהבה לשמור עליהם. שני אחיה הקטנים, אנני ואנדרו שהיו תאומים, היו דברים קטנים ומלאי מרץ.
השמש הייתה חזקה, הייתה רוח קלילה והפרחים והעצים, שבסביבות הכפר היו רבים, התנועעו ברוח. אנני רצה סחור סחור בחצר ושרה שיר חדש שלמדה באחרונה מחברותיה.
אנדרו הצטרף אליה בשמחה, מוסיף לשיר מילים ילדותיות משלו. שניהם היו בני 6, זאת אומרת שאנדרו היה צריך ללכת בקרוב לבית הספר.
מריה עמדה בשקט. הדממה נקטעה רק על ידי זמרת אחיה. הכל היה רגוע ושליו.
היא עמדה בדממה והאזינה לקולות אחיה המשחקים להנאתם.
פרפר רפרף על ידה ונחת עליה. אחותה חדת העין ישר ראתה את הפרפר הקטן ורצה אליה בצרחות. הפרפר עף ומריה צחקה. היא קפצה על אחותה ושתיהן התגלגלו על הדשא. האח הקטן שלה מיהר להצטרף וקפץ על שתיהן.
למרות שהייתה בת 16, מריה אהבה את האחים שלה יותר מכל דבר אחר בעולם.
זה היה אחד מהרגעים האלה של אושר גדול.

הסופה
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך