JonathanS
פרק חמישי בסיפור, מקווה שהוא לא ארוך מדי! תגובות יתקבלו בכיף!

2099 – פרק 5

JonathanS 04/06/2014 1250 צפיות 2 תגובות
פרק חמישי בסיפור, מקווה שהוא לא ארוך מדי! תגובות יתקבלו בכיף!

אם היה על זאק לתאר כיצד הוא הרגיש, בעודו שוכב פצוע, מותש וחבוט בתעלה מסריחה ומסתכל על חומה עצומה שמנעה ממנו להגיע למקום היחיד עלי אדמות אליו הוא צריך להגיע, ‘מחורבן’ היתה המילה הראשונה שהיתה קופצת לראשו. הצד הפואטי של זאק לא אכזב, וזרק לחלל מוחו המון מילים עם משמעות דומה ל’מחורבן’. אחרי שהוא סיים לקלל כאוות נפשו, זאק החל לחשוב על תוכנית כדי לעבור את החומה. הוא לא הצליח. ‘איך לעזאזל אני אמור לעבור חומה ענקית עם שומרים עליה?’, זאק חשב לעצמו בייאוש. הוא בדק כמה כדורים נשארו לו. שלושה. ‘מהטווח הזה, לנסות לפגוע באחד מהם זה חסר סיכוי… וגם אם אצליח, מה זה יתן לי? אני לא יכול להגן על עצמי במצבי.’ זאק כבר שקל לצאת למשימת התאבדות וזהו, כדי לסיים עם המשימה האומללה וחסרת הסיכוי הזו. אבל לפני שהספיק להחליט לחלוטין או לאזור מספיק אומץ, הוא שמע מישהו מתקרב. הוא התכופף במהרה, אך במהרה הבין שזה רק השומר ששכח את הפנס שלו. רעיון מטורף החל להתגבש במוחו של זאק. ‘למה שאני לא אעקוב אחריו?’ אני פשוט צריך לחכות שהוא יעבור את העיקול, אף אחד לא יראה אותנו שם.’ זאק ידע שהרעיון חסר סיכוי, אבל כרגע להילחם במוטנט אחד היה נראה עדיף מלהילחם בעשרים. ‘הוא אמנם יותר חזק ממני, אבל זה לא בלתי אפשרי…’ ניסה זאק לשכנע את עצמו, ‘אני רק צריך להיות חכם בנוגע לזה.’. הוא החל לעקוב אחרי המוטנט.

העובדה שהוא בקושי הצליח ללכת ישר לא בדיוק גרמה לו להרגיש בטוח יותר לגבי התוכנית שלו. הוא היה מותש לגמרי מהבריחה מהמחנה, והעובדה שהוא רץ רוב הדרך עם חור בכתף לא תרמה לתחושה. הוא רק קיווה שהוא יוכל להפתיע אותו, וקיווה מאד שאלמנט ההפתעה יספיק. המוטנט עצר לפתע, והחל להסתכל למעלה. זאק כמעט התקרב יותר מדי עד שהוא הבין על מה המוטנט מסתכל. המוטנט הסתכל על מגדל חבוי בתוך בעץ, בצורה כזו שאי אפשר היה להבחין בו ללא ידע קודם על הימצאו שם. ‘אני עברתי בשביל הזה בדיוק בדרך לחומה’, חשב לעצמו זאק בהפתעה, ‘לא ראיתי את המגדל בכלל… למזלי כנראה שלא היה שם אף אחד’. זאק מיהר להתחבא מאחורי גזע עץ בצד השביל. “מרסל!” צעק המוטנט אחריו עקב זאק, “תוריד כבר את הסולם המזורגג. אני שונא שאתה גורם לי לחכות ככה!” סולם ירד מהמגדל, בליווי תגובה עוקצנית של מרסל: “אתה יכול להפיל משאית על צידה כשאתה מתעצבן, אבל אתה מפחד לעמוד חצי דקה בחושך? אני אף פעם לא אבין אותך…” למשמע הערה זו, זאק הרגיש הקלה שהוא לא ניסה להתקיף את המוטנט השני. המוטנט עלה בסולם, ומרסל משך את הסולם חזרה אל המגדל. הם התיישבו בראש המגדל, שהיה כמו מרפסת קטנה ופתוחה, דבר שאפשר לזאק להקשיב לשיחתם.

“אני כל כך שמח שהציבו אותנו מחדש בחומה” אמר המוטנט השני, “באמת שעדיף כאן מבמחנות האלה של בני האדם. המצב שם נוראי…” “קשה לי להגיד שאני מרחם עליהם, אחרי כל מה שהם עשו לנו.” רטן מרסל, “הם תקעו אותנו במחנות, אני חושב שזה לגיטימי שהם יירקבו להם גם במחנות שלהם.” “אני לא מצדיק אותם, בכלל לא,” אמר השני במהירות, “אבל כמו שאמרת, הם *שמו* אותנו במחנות ואנחנו נותנים להם *להירקב* במחנות. זה לא מרגיש נכון מבחינתי, לנו היו תנאים מסויימים… להם אין בכלל.” “קריסטוף יודע מה הוא עושה, אני לא דואג.” אמר מרסל בביטחון, ואז שאל בנימה חשדנית: “או שאתה לא סומך על שיקול דעתו של קריסטוף?” המוטנט השני נלחץ:”לא לא, אני סומך על קריסטוף כמובן… אני רק אומר, יש לי משפחה שם, אני דואג להם. ראיתי לפני שבועיים את בן-דוד שלי במחנה הזה שמייצר חומר נפץ, והוא היה נראה במצב די גרוע… וזה המחנה שאמור להיות במצב הכי טוב.”. הוא הוסיף כבדרך אגב: “אתה לא רוצה לראות בכלל מה המצב במחנה שמייצר רובים.”.

לזאק לא היה זמן לחשוב יותר מדי על מי זה הקריסטוף הזה. המשפט האחרון שהמוטנט ההוא אמר עדיין הדהד לו בראש: ‘…המחנה הזה שמייצר חומרי נפץ…’. זו הדרך שלו לעבור את החומה. הוא ישיג חומר נפץ במחנה ההוא, ויעשה לעצמו חור בחומה. הוא יודע את הדרך למחנה, זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן. זאק לא התגאה מאד ביכולת תכנון התכניות שלו וידעה שרוב הסיכויים הם שהוא ייכשל כישלון חרוץ, אבל הוא העדיף את התוכנית הזו מאשר את התוכנית הקודמת שלו, שכללה לתקוף מוטנט שיכול להפוך משאיות. הוא התחיל להתקדם בסבך שליד השביל בכדי לא לגרור תשומת לב מהשומרים שבבירור לא התרכזו במשימתם, עד שהמילים הבאות הקפיאו את דמו: “אז למה ביקשת שנהיה בעמדה הזו דווקא?” “כי הם מפוצצים היום את המחנה ההוא שניסה לבצע מרד אתמול, הזה של הרובים. זה אמור להיות מחזה יפה.” “מרסל, אתה פשוט חולה.”
לזאק כבר לא היה אכפת מהשאר. הוא החל לרוץ, למרות שגופו לא אפשר לו. הוא לא שמע או בדק אם השומרים שמו לב אליו. הוא המשיך לרוץ ולרוץ. הוא כנראה טעה בדרך איפשהו, כי הוא הגיע לשער של מחנה שהוא לא זיהה. הוא יכל לראות את המחנה שלו במרחק, אבל זה לא שינה כלום. את הפיצוץ ההוא הוא לא היה מפספס גם אם הוא היה עדיין עומד ליד המגדל. הוא שמע צעדים מאחורי, אבל כבר לא היה אכפת לו. הוא לא היה יכול לסבול יותר, מבחינה פיזית ונפשית כאחד. זאק איבד הכל. הוא התמוטט, לא יודע אם הוא מחוסר הכרה או לא. זאק הרגיש ידיים מרימות אותו. המון ידיים. משהו חבט בראשו.

עכשיו הוא היה מחוסר הכרה.

2099 – פרק 5
דרוג הסיפור 5 | 19 מדרגים

תגובות (2)

מוזמנים להגיב!

04/06/2014 11:46

עלה פרק שישי!

10/06/2014 01:56
סיפורים נוספים שיעניינו אותך