JonathanS
פרק שביעי בסיפור, מקווה שאהבתם!

2099 – פרק 7

JonathanS 10/06/2014 1142 צפיות 4 תגובות
פרק שביעי בסיפור, מקווה שאהבתם!

“מה לעזאזל אתה מצפה שאני אעשה?”, סינן זאק לעבר בנט, בעוד המוטנטים המשיכו להתקדם לעבר הביתן. נראה היה שהם לא בטוחים איפה נמצאים בנט וחבורתו, והם החלו לחפש אותם בביתן אחר, במרחק כמה ביתנים מהביתן שלהם. זה נתן להם מעט זמן לדבר.
“אני בקושי עומד על הרגליים, אני לא יכול להגן על כולכם. מה אתה מצפה שאני אעשה?”. זאק קלט את בנט מסתכל על הרובה שלו, שהיה שעון על הקיר ליד המזרן. “לא. לא לא לא. אני לא איזה מתנקש שמצביעים לו על מישהו והוא יורה בו. זה לא עובד ככה. חוץ מזה,” זאק הצביע על ידו הפצועה, “גם אם הייתי רוצה להרוג עכשיו מישהו, אני לא בדיוק יכול לירות ברובה הזה עם יד אחת. לא. אנחנו נעשה את זה חכם, ואנחנו נברח מהם כשהם לא ישימו לב.” זאק הסתכל דרך החלון. המוטנטים עברו לביתן קרוב יותר אליהם, קרוב מדי לטעמו של זאק. “וכדאי שנעשה את זה עכשיו, כי בקרוב מאד יהיה מאוחר מדי.”

בנט פתח את פיו בכדי להגיב, אבל קול אחר קטע אותו – “אופטימי מצדך, ילד. אבל אני לא חושב שאנחנו במצב לברוח.”. זאק הסתובב וראה שאחד מהזקנים החל לדבר. לזקן חסרה רגל אחת.
“הם יתפסו אותנו, זה בטוח.” אמר הזקן, “גם אותך. אתה לא במצב ללכת, בטח שלא לרוץ. ותאמין לי שאתה לא רוצה לרוץ מהשניים האלה,” אמר הזקן והצביע על הגדם שלו, “זה מה שקורה שאתה מנסה לרוץ מהם. או לפחות ממרסל,” הוא הוסיף בתיעוב. “את השני אני לא מכיר.” “אוקיי,”, אמר זאק, “אז מה אתה רוצה שאני אעשה? כמו שאמרת, אני לא בדיוק במצב אידאלי.”
“התוכנית שלי מאד פשוטה,” אמר הזקן, “אתה עולה על הגג, עם הרובה, ונותן להם למצוא אותנו. החלק הבא מתבסס על זה שהם יכניסו אותנו לג’יפ שלהם ולא יהרגו אותנו במקום, אבל אני בספק אם זה מה שהם יעשו. בדרך כלל ההוראות שלהם הן להעביר שבויים לבסיס כלשהוא לפני שהם מתחילים… להתעסק איתם. בכל מקרה, אנחנו יוצאים החוצה, ואתה נותן להם כדור נחמד בראש. אני מקווה שאתה צלף טוב. אה, ואגב,” הוא הוסיף, “למקרה שתהית מה יצא לך מכל העניין… מעבר להכרת תודה בסיסית על כך שהצלנו אותך, התוכנית שלי גם יכולה לעזור לך להגיע למחנה חומרי הנפץ. כן, אני יודע שלשם אתה מתכוון ללכת,” אמר הזקן בתגובה לפרצוף ההמום של זאק. “אתה מדבר המון יחסית למישהו חסר הכרה. ברצינות, מזל שאתה לא יודע סודות של מועצת האנושות.” לפתע נשמע קול חבטה מתכתי מחוץ לביתן, מלווה בכמה קללות מקוריות במיוחד של המוטנט השני והערה עוקצנית של מרסל:”תשתדל לא לבעוט בכל חבית שאתה רואה, אתה מתנהג כאילו אתה רוצה להודיע להם שאנחנו באים.”
“כדאי שתתחיל לזוז, ילד.” אמר לו הזקן, “נשמע שהביתן הזה הוא הבא בתור.” זאק חטף את הרובה מהקיר ופנה לעלות במדרגות המובילות לגג, אבל כאשר הוא נזכר לפתע: “רגע, איפה התיק שלי?”
בנט נראה מבולבל, “התיק שלך?” “אני הגעתי למחנה הזה עם תיק,” אמר זאק, “שאר התחמושת שלי נמצאת בתיק הזה. איפה הוא?” זאק בדק במהרה את הרובה. היה בתוכו רק כדור אחד. הצעדים של המוטנטים התקרבו לדלת. “ילד, כשמצאנו אותך לא היה איתך שום תיק.” אמר הזקן. “אין לך זמן להתמהמה, תיקח את מה שיש שם ותעלה למעלה כבר, לעזאזל.”

זאק קילל והחל לעלות במדרגות. הוא בטח שכח את התיק שלו מתחת המגדל, כשהוא החל לרוץ אחרי הפיצוץ. ‘יופי, גאון.’ חש לעצמו זאק, ‘עכשיו הסיכוי של התוכנית המגוחכת הזו לפעול ירד מקלוש לאפסי.’. בדיוק כשזאק הגיע למעלה, הוא שמע את דלת הכניסה נשברת ומוטחת לתוך החדר. הוא שמע צעקות מלמטה, אבל הוא ניסה להתרכז בלבחון את החדר. היה בחדר חלון שהשקיף בצורה נהדרת על הג’יפ של המוטנטים, וכמה ארגזים. בחסות המהומה שהתרחשה למטה, הוא החל לדחוף ארגז אחד לכיוון החלון, והציב עליו את הרובה. זה לא ייצב אותו בצורה אידאלית, אבל זה היה עדיף מלנסות ולירות עם יד אחת. הוא ראה את החבורה יוצאת בליווי המוטנטים, ויכל לשמוע את השיחה שלהם.
“התגעגת אליי, מנואל?” שאל מרסל את הזקן, שנעזר בקביים וניסה לעמוד בקצב ההליכה שמרסל הכתיב. “אני יכול לעזור לך להיות יותר סימטרי, אתה יודע.” המשיך מרסל להגיד ברשעות למנואל, “רק תנסה לרוץ שוב פעם כשאני אומר לך לא לרוץ. תנסה.”. מנואל הסתובב וירק למרסל בפנים. מרסל חייך. “כל כך חיכיתי שתעשה את זה.”, הוא אמר, וחבט בעוצמה עם קת הרובה שלו בברך של מנואל. זאק יכל לשמוע את הצליל המחליא של הפיקה מתנפצת עד לחלון. מנואל צרח ונפל לרצפה. מרסל נעמד מעליו והחל לדרוך בכוח על חזהו. זאק ניסה לכוון את הרובה על מרסל, אבל הוא לא הצליח להחזיק את הרובה ישר בזווית הזו. הוא היה צריך שמרסל יתקדם בכדי שהוא יוכל לפגוע בו. “לא!” צעק בנט, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. בית החזה של מנואל התרסק, ודם החל לזלוג מפצעיו ומפיו. הוא פרפר לכמה שניות, ואז הפסיק. מרסל צחק והמשיך לדרוך עליו, “מקק זקן ומגוחך, מה לעזאזל חשבת לעצמך?!”. “מרסל, זה מספיק!” אמר המוטנט השני, “אמרו לנו בפירוש להביא אותם חיים.”
“נכה זקן אחד לא ישנה כלום, מייסון.” אמר מרסל באגביות, “חוץ מזה, תמיד נוכל להגיד שהוא ניסה לברוח שוב. מה זה כבר משנה? אפילו לא בזבזתי תחמושת.” מרסל הלך קדימה כמה צעדים, לכיוון הג’יפ. זה כל מה שזאק היה צריך.

זאק כבר ראה מספיק. ‘אני לא רציתי להרוג אותך, אבל אתה הרווחת את זה ביושר, מרסל.’, חשב לעצמו זאק. הוא הסתכל בכוונתו, כיוון את הרובה לראשו של מרסל ולחץ על ההדק. הדף הרובה העיף את זאק החלשו לאחור, אבל הכדור פילח את ראשו של מרסל. הוא נפל, ובנט חטף את נשקו של מרסל מידיו המתות וירה ברגלו של המוטנט השני, מייסון. הוא זעק בכאב ונפל גם הוא, ובנט בעט את נשקו מחוץ להישג ידיו. זאק ירד למטה והצטרף לבנט ולשני הזקנים האחרים, שעדיין עמדו קפואים ומפוחדים למראה הקרב הקצר שהתחולל זה עתה. “אתה זז מהר יחסית לאדם מבוגר.”, אמר זאק לבנט. לבנט לא היה מצב רוח לבדיחות. “למה לעזאזל חיכית?!” הוא שאל את זאק בכעס, “למה לא ירית בו כשיצאנו החוצה?!”
“לא יכולתי לכוון עליו מהזווית הזו עם יד אחת, בנט. אני מצטער.” ענה לו זאק בכנות. בנט עדיין לא נרגע מהעניין. “לעזאזל, הייתי צריך לדעת שזה מה שיקרה ברגע שראיתי את מרסל יוצא מהג’יפ… לו ולמנאול היו יחסים לא טובים במיוחד, כמו שראית בעצמך. הוא רק חיפש את ההזדמנות לסיים את מה שהוא לא הספיק בפעם הקודמת שהיתה בינהם תקרית.” בנט נשם נשימה ארוכה. “אבל אין טעם לבכות על זה עכשיו, אנחנו לא יכולים להישאר פה לנצח. מה אנחנו עושים הלאה? איך אתה מתכוון להגיע למחנה לייצור חומרי נפץ?”

זאק התסכל על מייסון, שעדיין שכב ותפס בפצע ברגלו, ובג’יפ. “יש לי רעיון, ואני חושב שגם מנואל חשב עליו.”

2099 – פרק 7
דרוג הסיפור 5 | 12 מדרגים

תגובות (4)

אתה חייב להמשיך את זה!
בדרך כלל אני לא חובבת סיפורים כאלה אבל משהו בכתיבה שלך גרם לי לשבת ולקרוא את כל הפרקים בלי להוריד את העיניים מהמסך (קוראת חדשה אגב).
בקיצור, תשקול להוציא ספר ^^ (אבל תמשיך את הסיפור לפני)

16/06/2014 21:31

    תודה רבה :)

    17/06/2014 15:39

קראתי עכשיו -3:02 בלילה- את כל הפרקים בסיפור, אתה כותב מעולה!!
אני מחכה להמשך וכמו שראיתי באחד הפרקים, שכתבו לך תגובה על לרדת שורה אחרי שכל אחד מדבר, זה נורא יעזור לסיפור… למרות שהוא גם ככה מעולה לגמריי!!!

18/08/2014 03:03

    תודה רבה :) אני אישית לא ממש מתחבר לקטע של לרדת שורה, זה עושה את הטקסט מפוזר מדי על המסך… לפחות לטעמי. שמח שאהבת ותודה על התגובה, זה מדרבן אותי לכתוב את ההמשך!

    18/08/2014 03:08
סיפורים נוספים שיעניינו אותך