*7 שנים*- פרק 2

Shir92 24/06/2019 58 צפיות אין תגובות

פרק 2:

המוזיקה נחלשה בהדרגה.
האווירה הקלילה הוחלפה באווירת פחד.
“ג’ון מקדמורט?ג’סיקה אורטיז? דילן גומז? קרן ריצ’רדסון? “- אחד מהשוטרים קרא בתקיפות. לבה של קרן קפא.
“אל תדאגי, אנחנו נצא מזה” – ג’ון הביט על קרן המבוהלת, בניסיון כושל להישמע רגוע, אך קרן הבחינה ברעד שבקול שלו. היא לא הבינה מה הולך סביבה.
“ג’ון.. מה קורה פה?”- משהו בה קיווה שאין לזה קשר לסמים. היא קלטה שכנראה היא מפספסת משהו.
ג’ון וחברי הכנופיה הביטו אחד על השנייה בחוסר אונים.
“מה נעשה? ידעתי שלא היינו צריכים להסתבך בזה!” – ג’סיקה פרצה בבכי.
“להסתבך במה? זה קשור לסמים?”- קרן שאלה בבלבול.
“אין לבכות על חלב שנשפך”- ג’ון אמר בקשיחות. הוא אחז בידיה של קרן והבטיח : “את תצאי מזה”. ג’ון הלך לכיוון השוטר כשה המובל לטבח, שאר חברי הכנופיה השתרכו מאחוריו.

חברי הכנופיה עברו בדיקת סמים ואף אחד מהם לא יצא נקי.
המילים נעתקו מפיה של קרן. היא הייתה המומה מהתקרית. תמיד היא דאגה לשמור על פרופיל נמוך ולא הסתבכה בשום צרה.
כאשר הגיעו לתחנת המשטרה, ג’ון התעקש להישאר עם קרן עד החקירה, ולא עזב לרגע את ידה.
“אנחנו נצא מפה בקרוב, נכון?” – קרן הביטה לתוך עיניו בדאגה.
“מצטער שהכנסתי אותך לזה”- ג’ון חיבק אותה ברעד וליטף את שיערה. בשונה מתמיד, החיבוק היה קר ופניו של ג’ון היו חיוורות כסיד.
לאחר ציפייה ממושכת, השניים נכנסו לחדר החקירות, כשאזיקים מלופפים סביב ידיהם. בחדר שליד, ישבו דילן וג’סיקה, כשאזיקים גם כן מלופפים סביב ידיהם.
השוטר המשופם ביקש מקרן וג’ון תעודות מזהות ולאחר מכן אמר בתוקפנות: “יש לכם הזדמנות אחת לומר מאיפה השגתם את הסמים”.
“סמים?”- ג’ון היתמם. השוטר גלגל עיניים והראה לקרן וג’ון קטע וידאו שצולם במצלמה נסתרת בו השניים נראים בבירור מתעסקים עם סמים.
“אין טעם שתכחישו. מזל שיש מצלמה נסתרת בכניסה של המועדון ובתוכו, לא ככה?”- השוטר שאל בגיחוך. הוא היה שבע רצון שזכה לתפוס אותם על חם.
קרן החלה לרעוד, לבו של ג’ון פעם במרץ. הוא אחז בידה מתחת לשולחן, בניסיון כושל להרגיע אותה ואת עצמו.
“היא לא רצתה לקחת את הכדור. אני הכרחתי אותה, היא לא התנסתה בזה מעולם.” – ג’ון הביט ישירות בעיניו המרתיעות של השוטר ולקח על עצמו את האשמה.
“היא לא צריכה להיות פה, אני האשם היחידי”- הוא הוסיף בנחישות.
“אתה מסכים איתי שבקטע וידאו הזה רואים את שניכם מתעסקים בכדורים לבנים? חשוב לציין שגם לזוג החברים שלכם יש קטע וידאו מפליל דומה”- השוטר ציין.

ג’ון, שתמיד הצטייר כדמות אמיצה וחזקה, לפתע נראה כה שברירי, כאילו שהשלים עם מה שמצפה לו.
“זה לא נכון, הוא לא הכריח אותי”- קרן אמרה ודמעות החלו לזלוג על לחיה.
“למקרה שלא ידעת, לאדון שיושב לידך ולזוג חבריו, ג’סיקה ודילן, כבר קיים תיק במשטרה על שימוש ואספקת סמים. זה נס שהם שוחררו בפעם הראשונה. הפעם שום ערבות לא תציל אותך, ילד”- השוטר הישיר מבט אל ג’ון.
ג’ון הביט על קרן בחוסר אונים ומיד הפנה מבט לשוטר: “קרן מעולם לא התנסתה בסמים. היא בחורה טובה, אל תעשו לה את זה”.
“כנראה שהחודשים שישבת בכלא לא הספיקו לך”- השוטר התעלם מדבריו של ג’ון.
קרן הופתעה. היא לא ידעה שג’ון ישב בכלא בעבר.
“תעשה איתי מה שאתה רוצה. אבל תשחרר אותה”- ג’ון השיב לו בחריקת שיניים.
“אתה והחבורה שלך הפעם לא תצאו מזה בשלום. מה שאמרתם בהחלט הספיק. כמובן שגורלם של ג’סיקה ודילן לא יהיה שונה משלכם, תהיו בטוחים בכך”- השוטר קם ממקומו והורה לסוהרים לשים אותם בתאים נפרדים.
“ג’ון!”- קרן זעקה בבכי.
“תעזבו אותי!”- ג’ון ניסה להיחלץ מאחיזת הסוהרים. מבטיהם של קרן וג’ון הצטלבו לשבריר שנייה, אך הם לא הספיקו אפילו להיפרד.
הם לא תיארו לעצמם שזו הפעם האחרונה שיתראו.

השוטרים דחפו בפרעות את ג’ון לתא אפלולי ומזעזע.
“בבקשה, תעזור לי. הבחורה הצעירה שראית מקודם לא צריכה להיות פה. היא חפה מפשע, זה לא מקום בשבילה”- ג’ון לא ויתר וניסה לדבר בהגיון עם הסוהר האדיש, שתנועות גופו היו כשל רובוט-צייתן וחסר רגש.
ג’ון הרגיש שנכנס למן בועה שחורה שאין ממנה יציאה. הוא העיף מבט נוסף בסוהר האדיש, שלא טרח אפילו להביט לכיוונו.
רגשות אשם החלו להציף את ג’ון. הוא ידע שגם היא וגם הוא לא יזכו לצאת מהסורגים בקרוב.
לראשונה מזה זמן רב, דמעות עלו בעיניו.

באותו הזמן, קרן התכנסה בפינה של התא האפל והמחניק. עיניה היו אדומות מרוב שבכתה. היא בהתה ברצפה בלי שום תזוזה.
המחשבה על מה שמצפה לה ולג’ון לא הפסיקה להתרוצץ בראשה.
היא תהתה מה יעשה אביה כשיגלה שבתו היחידה נכלאה בשל לקיחת סמים. הוא וודאי יתבייש בה ווירג’יניה תצליח לבסוף למצוא סיבה מספקת לכך שקרן לא תשוב הביתה לעולם.

“קומי, באו לבקר אותך”- הסוהרת שלפה את צרור המפתחות המאיים ולא שכחה לכרוך אזיקים סביב ידיה הרועדות של קרן.
“מי הגיע?”- קרן תהתה, אך בתוך תוכה ידעה את התשובה.
“תראי בעצמך. אני לא המזכירה שלך”- הסוהרת סיננה לעברה והובילה אותה לחדר צפוף ומלוכלך, שם מתברר שהאסירים פוגשים את מבקריהם.
“תגידי למבקר שלך שפעם הבאה יגיע בשעות הקבלה. הפעם קיבלנו אישור לחרוג ממנהגנו”- הסוהרת סיננה באדישות לעברה של קרן.
קרן עמדה בכניסה לחדר וקפאה במקום. אביה, זאק, ישב ואצבעותיו טופפו על השולחן בחוסר נחת.
קרן התיישבה מולו בהיסוס. הוא הביט עליה במבט יורק אש. היא הרגישה נשרפת מבפנים.
“יש לכם חמש דקות”- הסוהרת עמדה לצדם כפסל.
“מתי הפכת להיות נרקומנית?”- זאק פנה אל קרן ישירות, כשמבט מאוכזב על פניו.
“אבא, בבקשה תעיר אותי מהסיוט הזה”- קולה של קרן נצרד והיא התקשתה לדבר. הגרון שלה היה כה יבש ועיניה שרפו מבכי. נותרה בה תקווה קלושה שאביה יראה טיפת סולידריות עם מצבה וינסה להשתמש בכל האמצעים על מנת לסייע לה.
“חשבתי שאזכה לראות מקומות כאלו רק בסרטים”- הוא הביט סביבו בקרירות.
“את מודעת לכך שלא תצאי מפה בקרוב?”- הוא הישיר אליה מבט אדיש.
קרן השפילה מבט.
“מחר יתקיים המשפט שלך. מתברר שג’ון, חבר הנפש שלך, סיפק סמים לאנשים רבים בשכונה. עדים רבים ראו אתכם מסתובבים יחד פעמים רבות. את נחשבת שותפה לפשע.”- הוא אמר בכעס. המחשבה על כך שבתו נמצאת מאחורי סורג ובריח, גרמה לו להתבייש בה.
“בנוסף, מתברר שהבן של השוטר ששוחח איתכם נמצא במכון גמילה מסמים כבר מעל שנה. תנחשי מי סיפק לו את הסמים באופן תמידי?”- כמובן שהייתה זו שאלה רטורית.
“זה לא יתכן. זה סיוט, זה רק סיוט. תכף אתעורר והכל יחזור להיות כמו פעם”- היא מלמלה לעצמה ואביה חשב שהיא יוצאת מדעתה.
“השוטר נוטר טינה לג’ון. הוא מאשים אותו במה שקרה לבנו, ובצדק. הוא רוצה לנקום בג’ון ובכל השותפים שלו. בפעם הקודמת שג’ון נאסר, השוטר ניסה למנוע את שחרורו, אך לשווא.”- הוא המשיך.
“את והפושעים שהיו בפאב הארור, הולכים לבלות פה שנים רבות. תראי לאיזה מצב הגעת בגלל המעשים השטותיים שלך. את בחורה משכילה, איך העזת להרוס את החיים שלך בצורה כזאת?”- הוא אמר בזעם. כל מילה שיצאה מפיו הכאיבה לה כדקירת סכין.
“שכרתי לך עורך דין שיגיע לבקר אותך פעם בשבועיים, למרות שאני בספק שהוא יועיל. במקרה הטוב תקבלי לפחות חמש שנים להיות כאן”- הוא אמר באדישות. למרות שבעצמו היה עורך דין, הוא לא יכל להתערב במקרה.
“אבא, בבקשה תעזור לי. אני מצטערת”- קולה של קרן כמעט ונחנק.
“תשמרי על עצמך”- הוא בתגובה סידר את עניבתו והחל ללכת לכיוון היציאה.
הקשר בין קרן לאביה מעולם לא היה קשר נורמטיבי בין אב לבת. היא לא זכתה לקבל ממנו מילה טובה. רק באירועים משפחתיים הוא נאלץ לעשות רושם של אב אוהב.
לפני שיצא, זאק הסתובב לשבריר שנייה והבחין בסוהרת שאזקה את ידיה של קרן. הוא סירב להאמין שהבת שלו אסירה.
קרן לא תיארה לעצמה שהוא ייעלם מחייה בצורה כזו. נותרה בה עוד תקווה קלושה שהוא יחזור.

את 7 ימי ההולדת הבאים, היא תאלץ לחגוג בין הסורגים- כך החליט בית המשפט.
היא הבינה שעל מנת לשרוד שם, עליה להשלים כמיטב יכולתה עם המציאות ולהסתגל לחיים החדשים.
לאחר שלבשה את המדים הכתומים היא הביטה בחשש על השתקפותה החדשה במראה וניסתה לעצור את הדמעות, אך ללא הצלחה. היא התקשתה לקבל את הסטטוס החדש שלה: “אסירה”.
קרן הבינה כי השנים הבאות הולכות להיות שנים של הישרדות. כעת היא לבד במערכה וצריכה ללמוד להגן על עצמה ולשמור על חוזק נפשי. ג’ון כבר לא לצדה וגם אביה לא.

היא נכנסה לחדר האוכל, יחד עם יתר האסירות שהביטו עליה כאילו ראו עב”ם. הן תהו מה בחורה עדינה כמוה עושה במקום כזה.
“אז מה בובה, מה עשית?”- הגיחה מולה אישה נמוכה ומלאה, הנראית בשנות ה-50 לחייה. קרן התעלמה מהשאלה ומזגה לעצמה כוס מים.
“אז מתברר שאת סנובית. את יודעת שכדי לשרוד במקום הזה, הדבר הראשון שאת צריכה לעשות זה להתנהג אליי כמו שצריך. וזה אומר, בין היתר, לענות לי כשאני שואלת שאלות!”- האישה הוולגרית העיפה את כוס המים מידה של קרן והתקרבה אליה, עד שאפה נגע באפה.
“אני לא צריכה להיות פה”- קרן מלמלה במבט מושפל.
“את מה?”- האישה גיחכה והרימה את הקול: “שמעתן, חברות יקרות? היא לא צריכה להיות פה! מה קרה בובה, המקום לא לרמה שלך?”. קרן הביטה סביבה. כל הנשים לגלגו וצחקו לעברה.
“פולה, אל תבזבזי את הזמן. בואי לאכול!”- אחת הנשים קראה לאישה המאיימת.
“סימנתי אותך, בובה חסרת נימוס שכמוך. וכשאני מסמנת מישהו..”- חיוך זדוני התנוסס על פניה. היא חטפה לחמנייה והלכה לכיוון השולחן.
קרן הבינה שלצערה הרב כבר פתחה ברגל שמאל עם פולה, שמתברר שהיא האסירה “המלכה” שכולן סוגדות לה. המנהיגה שכולן מפחדות ממנה.
היא חיזקה את הגומייה בשיערה וציפתה בכל כולה שכמו תמיד ג’ון יצוץ מאחוריה ויוציא את הגומייה. אך הוא לא בא.
“מעניין למה היא פה”- אחת האסירות שאלה.
“הצעירות שנראות תמימות הן הכי מסוכנות. מים שקטים חודרים עמוק”- אחרת העירה.
“היא עוד לא עיכלה לאן היא נכנסה. אני אעשה לה קבלת פנים מפוארת, כמו שמגיע לבובה כמוה”- פולה פרצה בצחוק מתגלגל.

קרן נכנסה למלתחות והביטה סביב. בכל מלתחה היו לפחות 20 בנות מיוזעות ולא נעימות. היא נגעלה להיכנס אך מצד שני הייתה חייבת להתרענן.
“בובה, מה העניין. לא לרמה שלך להתקלח איתנו?”- פולה הגיחה במפתיע וצבטה בלחייה. קרן נרתעה לאחור. ילנה, חברתה הטובה של פולה נתנה לקרן דחיפה חזקה שהפילה אותה על הריצפה החלקה.
“בגלל שאת בובה כל כך יפה, מגיעה לך קבלת פנים יוצאת דופן”- פולה אמרה בקול.
“בבקשה, לא..”- קרן מיררה בבכי. היא לא הצליחה להוציא מילה.
“מחר בשעה חמש אחה”צ, תלבשי את השמלה הכי יפה שלך. אעשה לך קבלת פנים שלא תשכחי”- פולה קראה ופרצה בצחוק המאיים שלה, שגרר צחוק של נשים נוספות.
“מחר בשעה 5 אחה”צ, לא לפספס”- ילנה חיזקה את דבריה של פולה. קרן הבינה שהכניסה את עצמה לבלגן, שאין לדעת איך תצא ממנו.

המשך יבוא…

*7 שנים*- פרק 2
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
16 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך