7 שנים- פרק 1

Shir92 13/06/2019 114 צפיות תגובה אחת

פרק 1:

תנסי- אמר לה הלב.
תימנעי- אמר ההיגיון.
חיים רק פעם אחת- אמר הלב.
את לא צריכה להיכנס לזה-אמר ההיגיון.
ומה עושים כשמתלבטים? כשלא יודעים לאן לפנות? מה עושים כשאין באותו רגע אדם אובייקטיבי שיוכל לייעץ בכנות? האם צריך לציית להיגיון או ללב?
הסיפור הוא על בחורה צנועה ויפה בשם קרן.
למרות יופייה וכישוריה הבולטים, חוסר הביטחון היה חלק בלתי נפרד ממנה. היא האמינה באחרים יותר משהאמינה בעצמה.
קרן חיה בשגרת לימודים מתמדת ולא חיפשה ריגושים והרפתקאות.
הכל החליט מהחלטה, שבדיעבד התבררה לה כשגוייה. היא רצתה לנסות ולהרגיש משהו חדש, לנצל את הרגע. לשם שינוי היא רצתה לאזור אומץ ולקחת סיכון בלי לחשוש ולנתח יותר מדי.
בתקופת התיכון, הייתה נערה מתבודדת המכונסת בעצמה. מאז ומתמיד היא חשה עוף זר, לעומת שאר הצעירים הרעננים שראתה מדי יום במסדרונות בתיכון.
בזמן שצעירים בני גילה התעסקו בסקס, סמים ואלכוהול, היא בילתה בקריאת ספרי מתח בספרייה השכונתית. מאז ומתמיד חשה לא שייכת, חריגה.
לאחר סיום הלימודים, הכירה את “הכנופיה” ומעגל החברים שלה התפתח. “הכנופיה” כללה שלושה אנשים צעירים בני גילה: ג’סיקה האימפולסיבית והמופרעת, דילן רודף השמלות השכונתי וכמובן ג’ון, שהיה ההוכחה החיה עבורה שקיים דבר כזה אחים ללא קשר דם.
בזמן קצר הוא עזר לה להשתלב בכנופיה. הם פתחו בפניה עולמות זוהרים שלא ידעה שקיימים. בשכונה כינו אותם “הכנופיה” מרוב שבילו יחד כמעט עשרים וארבע שעות ביממה.
ערב אחד, קרן קבעה עם הכנופיה בפארק השכונתי. את הערב הזה אף אחד מחברי הכנופיה לא ישכח. הערב הזה שינה את חייהם.
לפני שיצאה מהבית, העיפה מבט קצר לכיוון הסלון. אביה, זאק, נרדם על הספה ולצדו ישבה אמה החורגת והנצלנית, וירג’יניה, שצפתה בתכנית בידור בקולי קולות. הצחוק המפלצתי שלה הדהד ברחבי הבית. הקשר בין קרן לוירג’יניה לא היה על מי מנוחות.
אמיליה, אמה הביולוגית של קרן, נפטרה בתאונת דרכים מחרידה כשהייתה בדרכה לאסוף את קרן מחוג בלט. קרן הייתה בת עשר בלבד כשזה קרה. לאחר מות אמה, היחס של אביה הפך לנוקשה וקריר.
זאק, אביה של קרן ועורך דין במקצועו, שם את הקריירה בראש מעייניו. קרן לא זכתה לקבל ממנו יחס אוהב. מאז ומתמיד היא חשה שהוא מאשים אותה במות אמה.
קרן הגיעה לפארק השכונתי, שהיה מקום המפגש הקבוע של הכנופיה.
לפני שהספיקה לומר שלום, ג’ון מיהר לקפוץ עליה ולפזר את שיערה הארוך, שהיה אסוף בגומייה.
“אמרתי לך לא לאסוף את השיער”- הוא גער בה בחצי חיוך והוסיף: “גברים מעדיפים בחורות עם שיער פזור”
“אני לא מחפשת כרגע שום גבר”- היא דחפה אותו בעדינות והשניים פרצו בצחוק.
“טוב, חמודים. לידיעתכם נפתח פאב חדש, שמעתי עליו ביקורות טובות. נלך?”- ג’סיקה עצרה את האווירה הקיטשית.
“סומכים עלייך”- דילן קרץ ומשך אותה לעברו.
הנסיעה לפאב הייתה מלווה במוזיקה רועשת. במושב האחורי ישבו ג’סיקה ודילן, שלא חדלו להתמזמז. הקשר ביניהם הוגדר כ”קשר לא מחייב”.
קרן אמנם לא הייתה רומנטיקנית, אך עבורה לא היה קיים בלקסיקון מושג “קשר לא מחייב”. היא ציפתה לקשר שמובנה על אמון וכמובן אהבה.
כאשר הגיעו לפאב, היא הביטה סביב בהתפעלות וחיוך בלתי נמנע התנוסס על פניה. ג’ון העיף לעברה מבט חטוף. הוא שמח לראות שהיא מאושרת.
הפאב היה הומה באנשים ואווירת שמחה מדבקת הקיפה את הבליינים.
ג’סיקה ודילן, חיות המסיבות, מיהרו לרחבת הריקודים בעוד שג’ון נשאר לצד קרן, כשבקבוק בירה בידו.
ג’ון היה מסוג הבחורים המרשימים שמסובבים ראשים ברחובות. הבחורות הפשיטו אותו במבטן. הוא לא נהג להתחיל עם בחורות מכיוון שלפני ששם לב, הן התחילו איתו.
ג’ון ניסה להרקיד את קרן, אך היא נרתעה לאחור במבוכה. היא לא טיפוס שאוהב לרקוד בפומבי. המורה שלה בבית הספר תמיד נהגה לומר שהיא “נחבאת אל הכלים”.
“ג’ון!”- בחורה בלונדינית וגבוהה הגיחה ומיהרה לחבק את ג’ון.
“אמה! איזו הפתעה”- אמה הייתה האקסית המיתולוגית של ג’ון. הוא סיים איתה את הקשר מכיוון שהייתה אובססיבית לגביו. הם נשארו בקשר ידידותי מרוחק.
בזמן שג’ון ואמה ניהלו שיחה קולחת, קרן עמדה בצד והשתעממה.
“אפשר להזמין אותך למשקה?”- לפתע היא הרגישה שמישהו נוגע במותנה.
“לא, תודה”- היא נרתעה וסיננה לעברו בזלזול.
“את נראית משועממת, אני משועמם. אולי נשתעשע?”- הבחור לא הרפה.
“מה אתה רוצה מהבחורה שלי “- ג’ון התערב והציל את המצב.
“הבחורה שלך?”- הבחור גיחך והפנה את גבו.
“תודה”- קרן נשמה לרווחה.
“הבטחתי לך שאשמור עלייך”- הוא התקרב ונשק על מצחה. הקשר ביניהם היה מבוסס על כבוד ואכפתיות, בלי שום אינטרס. קרן חייכה לעברו. היא הרגישה בטוחה לצדו.
“תשתחררי!”-ג’ון ניער אותה וחיבק אותה מאחור.
“אתה יודע כמה בחורות מקנאות בי עכשיו?”- קרן התקרבה לאזנו של ג’ון.
“הגיוני. את הכי יפה פה”- הוא השיב בקלילות. תמיד ידע להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון.
“כולן היו רוצות חתיכה ממך!” – היא נתנה לו דחיפה קלה. כל מי שהסתכל מהצד וודאי חשב שהשניים מתחזקים זוגיות ארוכה.
“אפשר לגנוב ממך נשיקה? אולי כך יפסיקו להטריד אותי במבטים”- ג’ון הצמיד אותה לגופו והשניים פרצו בצחוק.
היה בפאב ריח סיגריות בלתי נסבל, שהעכיר את האווירה וגרם לקרן בחילה קלה.
“ריח נוראי”- ג’ון אמר, כאילו שקרא את מחשבותיה.
ג’ון הציע לה ללגום מבקבוק הבירה שלו, אך היא הנידה ראשה לשלילה. היא לא אהבה לשתות אלכוהול בטענה שזה מוציא אנשים משליטה.
“למה את נראית כה מוטרדת, תשתחררי, חיים פעם אחת!”- ג’ון ניסה להעיר את קרן. הוא היה אדם קליל וחיובי. באותו הרגע, קרן כה קינאה בגישה האופטימית שאפיינה אותו מאז ומתמיד.
גם ברגעים הכי לא נעימים, היה לו מן כישרון מיוחד לראות תמיד את חצי הכוס המלאה. בניגוד לקרן, הוא לא פחד מסכנות. הוא ראה בכל סכנה מכשול שניתן לעבור.
“בואי, יש לי משהו שיעזור לך להשתחרר”- ג’ון פשפש בכיס מכנסיו ומשך בידה. השניים יצאו לפינה מבודדת מחוץ לפאב. ג’ון הביט לצדדים כדי לבדוק שאין אף אחד מסביבם, כאילו שהתכוון לעשות משהו אסור.
“למה יצאנו?”- היא שאלה בסקרנות. הוא בתגובה הביט שוב לצדדים ושלף מהכיס שני כדורים לבנים. הוא דחף אותם לידיה בזריזות ולחש: “תבלעי אותם, מהר”.
עיניה של קרן נפקחו לרווחה. היא לא ציפתה שהחבר הכי טוב שלה מתעסק עם סמים.
“השתגעת לגמרי? זה לא חוקי, תחשוב מה יכול לקרות אם יתפסו אותנו”- קרן נבהלה.
“אני מבטיח לך שזה יעשה לך טוב”- ג’ון התעקש והביט עליה במבט המתחנן שלו, שיכל לכבוש כל בחורה.
“אני ממש לא הולכת לקחת את זה”- היא אמרה בהחלטיות.
“מספיק עם השטויות, קרן. איך נראה לך שהאנשים במסיבה כל כך משוחררים? הכל בזכות הכדורים הטהורים האלו. קחי אותם ואני מבטיח לך שלא תתחרטי. את לא סומכת עליי?” – הוא פצח במסע שכנועים.
היא הביטה לתוך עיניו הכחולות, ששידרו כנות, טוב לב וביטחון. היא ידעה שאם חלילה משהו יקרה לה, הוא יגן עליה ולא ישאיר אותה לבד. לבסוף השתכנעה.
כעבור מספר דקות, השניים חזרו לפאב.
“לאן נעלמתם שניכם?”- דילן ניגש אליהם.
“יש לי תחושה שאתם מסתירים מאיתנו משהו”- ג’סיקה הסתקרנה והניחה את זרועה על כתפו החסונה של דילן.
“אתם נראים כאילו עשיתם משהו אסור”- דילן חייך במבט ערמומי.
“תפסיקו לדבר שטויות. רצינו לנשום קצת אוויר צח”- ג’ון הרגיע את הרוחות.
אט אט קרן התחילה להרגיש בעולם משלה. עולם שמח ונטול דאגות. היא הכירה בעצמה צד משוחרר וקליל, שלא ידעה שקיים בתוכה.
הרגישה כאילו היא מישהי אחרת, אך אהבה את התחושה. סוף סוף היא לא הרגישה חריגה. היא חשה משוחררת וחופשיה, בדומה לאנשים שסביבה.
קרן ליפפה את ידיה סביב צווארו של ג’ון, והוא בתגובה משך אותה לעברו והצליח סוף סוף להרקיד אותה.
לפתע, נחלשה המוזיקה בעקבות סירנות שקטעו את האווירה המסחררת. חברי הכנופיה הביטו זה על זו בחשש.
מבטו של ג’ון הפך ממבט שמח וקורן למבט חיוור ודואג.
בתוך מספר שניות, שלוש שוטרים פרצו בסערה למסיבה והחלו לדחוף את כולם החוצה בצעקות ואיומים.
“מישהו הלשין” – אמרה ג’סיקה ברעד.

7 שנים- פרק 1
דרוג הסיפור 2.8 | 5 מדרגים

תגובות (1)

קודם כל, אני מאוד התחברתי ואהבתי את הסיפור , יישר כוח על כתיבתך.

ברצוני להגיד לך מספר דברים:
*הקפידי לרשום בצורה תקינה ונכונה (שלושה שוטרים ולא שלוש, הרי שהמילה “שוטר” ממין זכר).

*השתמשי בכמה שיותר סימני פיסוק, הרי שכך הקוראים יבינו כוונותיך.

חוץ מזה, הכל טוב.
דרגתי אותך 4 כוכבים……
בהצלחה בהמשך!!!!!!!!!

22/06/2019 11:22
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך