~flowers~
הסיפור הקודם שהתחלתי, אני לא יודעת אם אני אמשיך אותו. בנתיים אין לי רעיונות. שיהיו לי אני לא אהסס ואעלה לפה. זה פרלוג שכתבתי לא מזמן וכבר ישלי פרק ראשון מוכן, ורעיון לפרק שני שכבר התחלתי. אשמח אם תראו, תאהבו ותגיבו (:

almost lover- פרולוג

~flowers~ 27/12/2014 1404 צפיות 2 תגובות
הסיפור הקודם שהתחלתי, אני לא יודעת אם אני אמשיך אותו. בנתיים אין לי רעיונות. שיהיו לי אני לא אהסס ואעלה לפה. זה פרלוג שכתבתי לא מזמן וכבר ישלי פרק ראשון מוכן, ורעיון לפרק שני שכבר התחלתי. אשמח אם תראו, תאהבו ותגיבו (:

קולות התלמידים צרמו דרך אוזניי, צעקות, שריקות, הנפות אגרופים באוויר ועוד. ממש כמו אצטדיון כדורגל אחריי שאחת הקבוצות הבקיעה גול.
ידי אוחזת בידו לא מתאמצת. ואילו ידו מזיעה מרוב מאמץ.
הורדת ידיים, שוב.
אני כמעט בטוחה שאנצח. ידו נחלשה מעט לשנייה ואני ניצלתי את הרגע, אוחזת בכף ידו בחוזקה מועכת אותה, ומטיחה אותה כנגד השולחן.
קולות שמחה וקולות בוז נשמעו ברקע, הוא מצדו פלט כמה קללות מעסה את ידו אחרי הכאב.
קמתי מהכיסא, שומרת על קור רוח ועל מבט רגיל, לא מתנשא. תפסתי את רגליי ויצאתי מהכיתה לכיוון מסדרון המלתחות.
בדרך עצרו אותי כמה תלמידים, מחמיאים לי. מושיטים את ידיהם לעברי בתקווה שאחזיר להם "כיף". כמה לחשושים נשמעו מצדדי, זה לא ששונאים אותי זה פשוט שמקנאים בי. ככה אמי נהגה לומר לי. אבל לא ייחסתי אליהם חשיבות. לא מגיע להם.
בית ספרנו הוא גדול יחסית, יש בו מגוון שיעורים, חוגים ופעילויות. אני נמצאת בכולן, טוב, לא בכולן אבל לפחות ברובן. בין אם זה חוגי השחמט ומשחקי החשיבה, לבין אגרוף, קבוצת הכדורגל או הכדורסל.
אני מפתחת את עצמי לדברים שאני כבר יודעת ולדברים חדשים. כמו למשל שפות חדשות. כל פעם שיש חוג חדש, אני הראשונה שתירשם. גם אם זה רק ניסיון. ואם אהבתי את זה, זה יהיה החוג הבא של בית הספר.
נעמדתי ליד קבוצת הילדים שהתאספו במסדרון. נעצרת לצד חברתי הטובה סאם. חייכתי לעצמי. מסתכלת עליה לשבריר שניה, ומחזירה את מבטי לכיוון המאמן שעמד בראש. הוא הסביר כמה דברים על המשחק, על האסטרטגיות שנבצע ועוד. ואני ידעתי את זה בעל פה. פיהקתי, מניחה את ידי על פי מתוך נימוס, ממשיכה להקשיב למילותיו החוזרות על עצמן שוב ושוב.
"טוב, יש לכם שעה וחצי להתארגן." הכריז בקול, בזמן שמניח את כדור הכדורגל בצבעים אדום כחול -צבע הקבוצה שלנו- לצד זרועו כנגד בית החזה שלו. "אתם עוד פה?" שאל בטון גבוה, בין רגע כל התלמידים התפזרו נכנסים למלתחות מתחילים בארגוניהם. פסעתי בצעדים מרושלים לכיוון הלוקר שלי, לוחצת על צירוף המספרים, מניחה את המנעול בצד ופותחת את הלוקר.
הוצאתי מתוכו את מדי הכדורגל שלי ואת נעלי הספורט. הרמתי את חולצתי מעל ראשי, נשארת חשופה לרגע, ולאחר מכן לבשתי את חולצת הכדורגל בצבעים אדום כחול, שמאחוריה מוטבע המספר שמונה. המספר שלי. הורדתי מרגליי את מכנסי הג'ינס הפשוטות שלבשתי והשחלתי את מכנסיי הכדורגל ששני פסים לבנים הופיעו בכל צד. לאחר מכן פשטתי את גרביי ואת נעליי, מכניסה לרגליי את גרביי הכדורגל הגבוהות ונועלת את נעליי הספורט.
קמתי ממקומי מתקדמת לכיוון המראות, בוחנת את עצמי. אספתי את שיערי לקוקו גבוה, מהדקת אותה בחוזקה עם הגומייה. מעיפה מבט אחרון במראה.
* * *
אחזתי בכדור בין ידיי, מסתכלת עליו בפזילה לרגע ומניחה אותו על הדשא שהתפרש על מגרש הכדורגל. התקדמתי כמה צעדים אחורה, בוחנת כל פרט ופרט, מסתכלת על יריביי ועל חבריי. חשבתי לרגע, הסתכלתי על מנדי שעמדה מולי, מחכה שאמסור לה את הכדור. ריכזתי את מבטי עליה, לא משחררת אותו לרגע.
הרמתי את רגליי, רצה לכיוון הכדור ובועטת אותו לכיוון סאם. חברי הקבוצה השנייה כבר היו מוכנים להסתער על מנדי, אבל נעו בבלבול כאשר הכדור נמסר לרגליה של סאם. סאם התחילה להתהלך איתו במגרש נותנת לי קצת זמן.
רצתי לכיוון השער של הקבוצה היריבה, מחכה שהיא תמסור לי את הכדור.
"אנבל!" צעקה שניה לפני שהכדור הגיע לרגליי, התקדמתי בכל כוחי לכיוון השער, מרימה את רגלי ומטיחה אותה בכדור. בועטת אותו לכיוון השער.
השוערת חששה לרגע, ונעה הצידה. מפנה לכדור מקום. החוזק של המכה שהכדור השאיר באוויר הפחידה אותה.
וזה גול. חייכתי לעצמי. פולטת "יש," קטן מפי.
כל חברותיי לקבוצה רצו אליי, מחבקות אותי וזורקות כמה מילות עידוד לכיווני.
"עשית את זה שוב!" סאם צעקה בגאווה, מתקדמת אליי ומחבקת אותי.
"זה הכל בזכותך." חייכתי אליה מחזירה לה חיבוק.
התקדמנו לכיוון מתקן המים. רוצות לקפוץ לתוך ים של מים מתוקים ופשוט להרוות את הצימאון. המשחק הזה באמת מעייף ומתיש. אבל לפחות ניצחנו. וזו הגאווה שהבאנו.
"שלוש- שמונה, לנו!" צעקתי בגאווה, מרימה את כוס המים לאוויר, טיפות מים זעירות נפלו ממנה על פניי. אבל לי זה לא הפריע.
כולם צעקו מרימים את כוסותיהם באוויר ומריעים. הרגשה טובה, של ניצחון. של כיף. שאתה יודע שהבסת את האויב שלך. לפעמים האויב הוא חבר שלך, אבל ברגע הזה, הכל נשכח. אחר כך נשוב להתחבר יחדיו.
אני נשמעת כמו ילדה קטנה שהדבר החשוב לה מכל הוא ניצחון. אבל אני לא.
מה שחשוב הוא ההנאה, תחושת ה-ביחד, האיחוד. גם אם נפסיד, לא נורא. עשינו עוד טעות, אבל הרווחנו יתרון לפעם הבאה.
אבל פשוט הפעם, התחושה הזאת ממלאת אותי. אני מרגישה שמשהו טוב יקרה. זה עוד יגיע.
המשכנו לצחוק ולדבר, לשתות ולהתחבר. הדקות עברו מהר.
"כל הכבוד לכם קבוצה. אני גאה בכם." המאמן התקרב אלינו בחיוך. חייכנו חזרה, שמחים.
* * *
פסעתי בשביל לכיוון ביתי, עוברת דרך גן המשחקים שמעבר לפינה.
ילדים קטנים משחקים תופסת, חייכתי.
תינוק, הנשמה שלו כל כך טהורה. הוא קטן וחמוד. עוד לא חטא בחייו. הכל כל כך רגוע אצלו. הכל קורה בפעם הראשונה. מילה ראשונה, צעד ראשון, נפילה ראשונה.
אבל הוא יקום וינסה שוב. כי ככה זה בפעם הראשונה. אי אפשר להתייאש.
המשכתי בצעדיי לכיוון ביתי. בועטת באבן קטנה שעמדה בצד הדרך.
הגעתי לשער ביתי, מהססת לרגע ואז פותחת אותו בחריקה חלושה. מתקדמת בשביל הגישה לכיוון הבית. מתוכו שמעתי צעקות חלושות שעובי הקיר עמעם אותן.
דלת הבית נפתחה בתלישה ומתוכה יצא אחי הצעיר, דיימון.
״הי, מה קר-״ התחלתי להגיד אך הוא קטע אותי כשהתנגש בי עם כתפו בעצבים.
״דיימון!״ צעקתי לכיוונו מסתובבת בתמיהה, מסדרת את התיק על כתפי.
״עזבי אותו, אנבל. הוא צריך להתמודד עם הדברים לבדו.״ אחי ניק אמר, הסתובבתי לכיוונו, הוא עמד על מפתן הדלת, מסתכל עליי.
התקדמתי לכיוונו. ״להתמודד עם מה?״ לגלגתי, עוקפת אותו, משליכה את התיק על הספה.
״את התיק לחדר!״ שמעתי את אמי צועקת מכיוון המטבח.
פלטתי אנחה מפי, תופסת את התיק ועולה במדרגות לכיוון חדרי.
״ניק, תעלה לפה.״ צעקתי, מתמהמהת לרגע בקצה המדרגות. נכנסתי לחדרי זורקת את התיק בצד הרצפה.
״מה אנבל?״ שמעתי את קולו מבעד לדלת ואת צעדיו העולים במדרגות. הוא פתח את הדלת ונכנס לחדרי, מתיישב על המיטה.
״מה ישלו? למה הוא עצבני? עם מה לעזאזל הוא צריך להתמודד?״ תקפתי בשאלות, מתהלכת במקומי, ידיי אוחזות בראשי.
״הוא בגיל ההתבגרות, אנבל. יש דברים שהוא צריך להתמודד איתם.״ אמר בקול רגוע, מסתכל עליי, מעיר במבטו על תנועותיי הקופצניות.
״כמו מה?״ אמרתי, מתיישבת על הכיסא.
״ההחלטות שלו נובעות ממקום אחר, הם לא באות ממנו. אכפת לו מה ההורים חושבים עליו, הדעות שלהם חשובות לו. וכשהם אומרים ההפך ממחשבותיו זה מטריד אותו.
את יודעת, לא כולם אנבל קינג.״ הסיט את מבטו לעברי, הסתכלתי לתוך עיניו.
"בסדר," פלטתי. "אבל פעם הבאה, תן לי לטפל בזה, טוב?" שאלתי בהרמת גבה. "אני יודעת מה לעשות במצבים כאלה."
"מה שתגידי אנבל." חייך קם מהמיטה, מתקרב אליי ומנשק את מצחי ברכות. הוא התקדם לכיוון הדלת, קמתי איתו מתהלכת אחריו. מחכה שהוא יצא.
הוא עצר על הדלת כשגבו מופנה אליי. "ניק!" צעקתי בחיוך, דוחפת אותו ליציאה.
הוא צחק בתגובה ואני צחקתי איתו. סגרתי את הדלת, מסתובבת עם גבי אליה ומחייכת.
בחנתי את חדרי, מיטת נוער בקצה ליד החלון שמונח עליו וילון אדום. שטיח באמצע החדר, שולחן בצדו השני עם כיסא לידו. ושני מדפי ספרים מוטבעים בקיר. חדר רגיל, פשוט.
התקדמתי לכיוון המיטה, נשכבת עליה ומתמתחת. חושבת על היום הזה מחדש.
אחרי חצי שעה, שישבתי בחדרי והתעסקתי בדברים, התחלתי להרגיש את בטני מקרקרת.
ירדתי למטה, אין אף אחד בבית, אני לבד. ירדתי במדרגות לכיוון המטבח, פותחת את המקרר מוציאה מתוכו קערת סלט ובקבוק מיץ תפוזים קטן.
התיישבתי על הבר, מתחילה לאכול.
שמעתי דפיקה בדלת, בזמן ששתיתי ממיץ התפוזים. עוד דפיקה. שתיתי במהירות מניחה את הבקבוק על השולחן. "רגע," מלמלתי סוגרת את הבקבוק עם הפקק.
קמתי מהכיסא, בדרכי לדלת ניגבתי את ידיי במגבת. פתחתי את הדלת. והופתעתי לגלות מי עומד מולי.


תגובות (2)

וווא דורשת המשךך!
נשמע נוראא יפהה!!
חחח קדימה למה את מחכה? תעלי את הפרקק הבאא
♥♥♥♥♥

29/12/2014 20:13

    אוקי אני אעלה אותו עוד כמה דקות (: תודה אהובה שלי אני אוהבת את התגובות שלך ❤️

    29/12/2014 20:14
12 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך