הזחל מארץ הפלאות
לסיפור זה יש מוסר השכל חשוב בעיקר אם אתה, במקרה, צדפה.

הסיפור המשונה מאוד על מישהו ששמו אדון-מר-איש

לסיפור זה יש מוסר השכל חשוב בעיקר אם אתה, במקרה, צדפה.

היה זה בשלהי מתישהו, בארץ רחוקה-רחוקה, ששמה רחוקה-רחוקה, שם היה איש אחד שנקרא איש, או באירוך- אדון-מר-איש. לאדון-מר-איש היו חיים לא קלים- אשתו הייתה אלמנה, ילדיו היו יתומים מאב, והוריו היו צעירים ממנו בשנתיים. הוא היה עני מרוד, שישן על ספסל רחוב בווילה ענקית. יום אחד אדון-מר-איש קם, והחליט שהיום הוא יעשה משהו. וזה לא חשוב מה או מי- כי זה לא חשוב ה-מה או מי. הוא יצא מפתח ביתו, והתחיל ללכת ברחוב. כיוון שהוא היה מובטל, הוא הלך לעבודתו והתיישב במשרד. הוא ישב אל מול המקלדת והקליד- כי על זה משלמים לו. הוא הקליד והקליד, עד שלפתע נזכר במה שהוא הבטיח לעצמו באותו הבוקר- היום הוא יעשה משהו. משהו שהוא לא עשה מעולם. וזה לא חשוב מה או מי- כי זה לא חשוב ה-מה או מי. אדון-מר-איש הרגיש שהמשהו המסוים שהוא עושה עכשיו הוא לא אותו משהו שהוא התכוון לעשות. הוא קם מהכיסא, ויצא ממשרדו. אדון-מר-איש הלך ברחוב בחיפוש אחר אותו משהו שהוא התכוון לעשות באותו בוקר, ומולו הוא פגש איש קירח, בלונדיני, בעל תספורת קצוצה וחבוש פאה. האיש החזיק בידו מקל הליכה, ולבש חליפה. לעינו היה משקף, שהשווה לאותו אדון מראה מכובד עד כדי מאוד.

“שלום לך, אדון-מר-איש,” אמר האדון. “ברצוני לשאול אותך שאלה שאלתית במיוחד, ואשמח אם תענה עליה.”

אף על פי שאדון-מר-איש היה עסוק מאוד במציאת את המשהו הזה שהוא רצה
לעשות (וזה לא חשוב מה או מי- כי זה לא חשוב ה-מה או מי) הוא הסכים לענות לשאלתו של האדון. “מה שמך, אדון?” שאל אדון-מר-איש.

“שמי אדון.” ענה האדון ששמו אדון. “ענה על שאלתי, בבקשה- אתה יודע מה?”

אדון-מר-איש היה סקרן לדעת מה, לכן הוא שאל- “מה?”

אדון זעף, כשקיבל את תשובתו של אדון-מר-איש, וניסה להסביר לו את כוונתו בנחת- “אם אני שאלתי אותך אם אתה יודע מה, אז אתה אמור לצאת מנקודת הנחה שאני לא יודע מה. ואתה עונה על השאלה עם- ‘מה’, מה שאומר שאתה יודע מה, אז בבקשה, אם אתה יודע מה, כפי שהתברר, אמור לי מה.”

אדון-מר-איש התבלבל לרגע, אבל אז הבין את כוונתו של אדון. “אני באמת יודע מה.”

“מה?”

“תפוח אדמה.”

תשובה זו ריצתה את אדון, והוא חייך. “תודה לך, איש צעיר.”

“לא, לא-” תיקן אותו אדון-מר-איש, “איש צעיר זה שמו של אחי. שמי אדון-מר-איש.”

“הו, נכון. אלף סליחות, אדון-מר-איש, ותודה שאמרת לי מה.” אדון שרק שריקה חדה, ובין רגע נשר ענק נחת מהשמיים, ולקח אותו איתו אל השחקים.

אדון-מר-איש המשיך בחיפושו ברחוב אחר אותו המשהו שהוא יעשה, ובדיוק כשחשב שמצא אותו, קרקס נודד עבר ברחוב למולו, וקהל רב התקהל סביבו. מנהל הקרקס הכריז על תחרות במיקרופון שלו- “מי מתנדב לנסות להרים שמונה קופים בבת אחת? מישהו מהקהל מוכן להתנדב?” המנהל בעל השפם, שהיה גדול ממנו עצמו בכמה מידות, סקר את הקהל, ועינו קלטה את אדון-מר-איש. “אתה! אדון…”

“אדון-מר-איש.” הציג את עצמו אדון-מר-איש.

“אדון-מר-איש!” קרא המשופם בקול נרגש. “האם אתה מסוגל להרים שמונה קופים בבת אחת?”

אדון-מר-איש, שמעט התרגז על כך שמפריעים לו באמצע שהוא מחפש את המשהו הזה שהוא רוצה לעשות (וזה לא חשוב מה, או מי- כי זה לא חשוב, ה-מה או מי), הסכים בכל זאת לעלות אל במת הקרקס. הוא הרים את הקופים בחוסר התלהבות בולטת. הקהל הריע, ומנהל הקרקס נתן לו פרס יוקרתי, אבל לאדון-מר-איש היו תכניות חשובות יותר. הוא היה חייב למצוא את המשהו הזה- וזה לא חשוב מה, או מי- כי זה לא חשוב ה-מה או מי. הקהל התפזר, והקרקס נרתם ליָחְמורים מעופפים, וטס משם אל שמי התכלת.

אדון-מר-איש חזר לעיסוקיו. הוא היה חייב למצוא את המשהו הזה. בדיוק כשחשב שהוא לא מצא את המשהו הזה, יצא מתוך סמטה חשוכה איש שלאוזנו אוזנייה, ולעיניו משקפי שמש. הוא היה נראה כמו סוכן חשאי חשוב מאוד.
“פססט!” לחש לו האיש שנראה כמו סוכן חשאי חשוב מאוד, אף על פי שלא היה שם איש ברחוב מלבדם. “בוא הנה!” והוא סימן לו לבוא אל הסמטה החשוכה.
אדון-מר-איש, שכעת היה נרגז מאוד על שהפריעו לו בחיפושים אחר אותו המשהו שהוא רצה לעשות (וזה לא חשוב מה או מי, כי זה לא חשוב ה-מה או מי), ניגש באי-רצון אל הסמטה- הרי אי אפשר לסרב למישהו שנראה כמו סוכן חשאי חשוב מאוד.

“מה שמך?” שאל את האיש שנראה כמו סוכן חשאי חשוב מאוד.

“שמי איש-שנראה-כמו-סוכן-חשאי-חשוב-מאוד. אתה חייב לעזור לנו, אדון-מר-איש. יש פושע שמסתובב חופשי בעיר. אתה חייב לעזור לנו למצוא אותו.”

אדון-מר-איש נאנח. בקצב הזה הוא לא יימצא את המשהו הזה! אחרי כמה שעות הוא מצא את הפושע, והוא הושם מאחורי סורג ובריח. הסוכן החשאי אמר לו תודה, ונעלם בנפנוף שרביט. אדון-מר-איש היה קרוב לייאוש- הרי הוא מוכרח לעשות משהו שהוא לא עשה מעולם! משהו מלהיב, משהו מרגש, משהו מסעיר, משהו יוצא דופן!

לצערנו סיפורו של אדון-מר-איש לא נגמר על הצד הטוב ביותר. לדאבונו של אדון-מר-איש תמיד הפריעו לו אנשים בשעה שחיפש את אותו המשהו שהוא יכול לעשות. עד שהוא הגיע לביתו הוא עשה כמה דברים אבל כיוון שחיפש אחר אותו המשהו, הוא עשה אותם בחוסר התלהבות. הוא נלחם בצבא של שודדי ים, הציל נסיכה שהייתה כלואה בתוך מגדל שעליו שמר דרקון, מצא תרופה לסרטן, הציל מדינה שלמה בכך שנטרל את פצצת האטום שעמדה להתפוצץ- אוף, כמה הפרעות!

לבסוף אדון-מר-איש חזר אל ספסל הרחוב שלו, שהיה בתוך הווילה הענקית שלו, ושכב לישון.

לעזאזל, חשב לעצמו, לא הספקתי לעשות היום כלום.

נו טוב, חשב. אולי מחר.

הסיפור המשונה מאוד על מישהו ששמו אדון-מר-איש
דרוג הסיפור 1 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך