lizza.nort
נראה לי שאני אכה אתכם פעם בחודשיים ואז אחזור להתחבא מתחת לאבן שלי. הרעיון ישב לי כבר כמה זמן בראש, רק אחרי הקרב על הוגוורטס, עם הרמיוני כאחות וOC כמספר. החלטתי לשנות אותו למשהו יותר אוניברסלי. אשמח לביקורת וכ"ו וכ"ו, תודה שקראתם, אשמח לתגובות, כתבתי את זה בשעה מוזרה שבה אני לא עייפה אבל אני גם רוצה לישון אז יש מצב שיצאו דברים נורא מוזרים ולא שמתי לב?

זוויות של מלחמה

lizza.nort 09/08/2015 1042 צפיות 11 תגובות
נראה לי שאני אכה אתכם פעם בחודשיים ואז אחזור להתחבא מתחת לאבן שלי. הרעיון ישב לי כבר כמה זמן בראש, רק אחרי הקרב על הוגוורטס, עם הרמיוני כאחות וOC כמספר. החלטתי לשנות אותו למשהו יותר אוניברסלי. אשמח לביקורת וכ"ו וכ"ו, תודה שקראתם, אשמח לתגובות, כתבתי את זה בשעה מוזרה שבה אני לא עייפה אבל אני גם רוצה לישון אז יש מצב שיצאו דברים נורא מוזרים ולא שמתי לב?

זה היה אחרי הרב. המלחמה נשכבה באיברים פשוקים על ספר ההיסטוריה והמתינה לקבורתה, עייפה ושבורה.
ידעתי מה אעשה עכשיו.
וכך קרה שהעברתי שעות מתחת לעץ הגדול בחצר בית החולים. מה שנותר ממני החל לפזר זכרונות על דף גדול, חלקם אמיתיים יותר, חלקם פחות, ובכל זאת הם נצרבו במוחי.
למשל, הנה אחותי התאומה, מיללת לעזרה למרות שהיא יודעת שהאש לא תרחם עליה כעת.
הנה הבן של השכנים מהבית הישן, אני זוכר אותו. הוא גדל להיות רופא שיניים, אני חושב. הוא נראה כאילו הוא משחק כדורגל עם הקליעים.
והנה סתם בחורה שאני לא מכיר, והיא נראית נחמדה. יש לה חזה שופע והיא יפיפיה למרות שהיא עגלגלה. אני תוהה אם היא מחייכת, אבל קשה לי לדעת מהזווית שלי.
ואולי זה הארוס שלה, אבל קשה לי לדעת. סוליות הנעליים שלו נראות יקרות כל כך, חבל שהוא לא החליף אותן.
הייתי יכול להמשיך ימים שלמים, לדבר על דמויות שאולי לא ציירתי ואולי לא ראיתי, אבל הכל חייב להפסיק בגבול מסויים.
הנה הגבול שלי, מופיע בצורת צל כבד יותר ממה שהתחבאתי בו. אני מרים את מבטי מהנייר ומבין שהשמיים מתמלאים בצבעים והשמש נושקת לאופק ללילה טוב. כל אלו קורים, כמובן, מאחורי האחות הרחמניה שלי, שמביטה בציור הפחם שלי.
“הציור יפה,” היא אומרת, ואני ממלמל תודה חלושה. “תצטרך לסיים אותו מחר.”
“אולי.”
היא מתיישבת על הדשא לצידי, ואני תוהה מה הכוונה. היא חדשה בתחום, אני די בטוח שאני הפציינט הראשון שלה.
“מה ציירת?” היא שואלת בתמימות, ואני מחייך לעצמי.
“את המלחמה,” אני נותן תשובה, יודע בדיוק כמה היא לא מספקת.
“לא ידעתי שאתה אוהב לעבוד עם פחם,” היא ממשיכה. “תמיד נראית לי נקי מדי בשבילו.”
“אני לא אוהב אותו, אבל זה התאים לעבודה הזו.”
“מה התאים בו?”
“זו מלחמה. דבר ברוטאלי, חשוך וקשה לשליטה. היא מוכרבת מכתמים כהים של חוסר צבע ומותירה אחריה לכלוך והרס.”
“אני רואה שאתה אוהב מאוד פחם.” היא מצליחה למתוך חיוך קטן על פני.
“מאוד.”
שתיקה משתחררת והיא ממשיכה לבהות בציור. “אפשר לשאול למה בחרת לצייר אותה ככה?”
“ככה איך?”
“מלמטה, מביטה למעלה. כאילו החלטת לצייר מה שהאדמה רואה.”
“זה מה שעשיתי.”
היא השליכה מבט מבולבל לעברי.
“כי אני אוהב את הצד של אדמה במלחמות. אף אחד לא חושב על זה, וחבל שכך. את מבינה, האדמה היא הדבר עליו נלחמים. היא, לרוב, הפרס הנחשק. אבל… תוך כדי הקרב, היא זו שסובלת הכי הרבה. היא זו שדורכים עליה, רומסים אותה ודוחפים לה דם לגרון, והיא לא יכולה להתנגד. אין לה מילה אחת, אפילו לא דעה, למי היא רוצה להשתייך? למה מכריחים אותה לצפות? היא אפילו לא מבינה, לדעתי. הרי כל מה שהיא רואה הן סוליות נעליים, נעליים ששיכות לאנשים מקבוצה כזו או אחרת שמאמינים באמונה שלהם מספיק כדי להרוס את הפרס.”
“אה, אז ככה אתה רואה את זה?”
“מה היא מלחמה אם לא אנשים עם תפיסות מנוגדות?”
“חשבתי שאולי קיווית שאני אראה את השמיים במקום האנשים.”
רוח קרירה החלה לנשוב, העלים מעל לראשינו החלו לנגן.
“השמיים?”
“כן. להביט במלחמה מלמטה, אני חושבת שזה מקסים. מלחמה היא באמת המדרגה הנמוכה ביותר, לכן היא למטה, אבל אפילו בה יש תקווה. מעל להכל, השמיים מעל האנשים שציירת, אולי האדמה רוצה להושיט יד ולגעת בהם. אולי… אפילו בין הגופות והאש, ולמרות שהאדמה שיכורה מדם, אולי אפילו אז היא רואה את השמיים הכחולים למעלה ועדיין מאמינה שיש תקווה.”
חשבתי על המילים שלה, מגולל אותן במוחי שוב ושוב.
“כן,” אמרתי לבסוף. “אולי האדמה מאמינה בתקווה.”
“ואתה?”
“מה איתי?”
“אתה מאמין בתקווה?”
עצרתי לרגע. “אני… אני מאמין באדמה.”

זוויות של מלחמה
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (11)

היי אני לא קראתי עוד הארי פוטר (לא לכעוס עליי, אני אקרא אותו) אני חושבת שזה היה מדהים היו רגעים שלא הבנתי מה כתבת והייתי קצת מבולבלת אבל בקטע טוב !! הרעיון והמילים היו מדהימות בקיצור מושלם !

09/08/2015 06:49

    [אז לכי לקרוא ילדה, מהר!]
    שמחה שאהבת, תודה רבה ^^

    09/08/2015 13:28

ליזה! התגעגעתי אלייך! (המילה הזו תמיד הזכירה ברווזים O- O) בכל מקרה זה גרם לי לחשוב, מה אם בסופו של דבר אנחנו והמלחמות שלנו נהרוג את האדמה? ומה אם היא כבר בתהליך גסיסה והתפוררות איטי, אבל אף אחד לא שם לב? אם הדם שאנחנו שופכים עליה הוא כמו חומצה בשבילה? אבל המלחמות לעולם לא ייפסקו, אז בסופו של דבר אנחנו נילחם על משהו מת? נו, טוב, אחרי הכולהכול גם מלחמות, הן תופעת לוואי של סופניות. כמו הכול בעצם.

09/08/2015 14:23

    את כנראה שינית כינוי, אני עומדת לנחש שאת פריקי? אין לי שמץ, אני לא זוכרת אף ערפדה שרדפה אחרי.
    שמחה שזה גרם לך לחשוב, ואולי זה באמת מה שמלחמות עושות. אבל בסופו של דבר, נסיך היה עושה הכל כדי להציל את הנסיכה, גם אם זה להביא אותה הביתה כגופה. הם רק אמרו להביא אותה והם ישלמו, אז פאק איט, אם היא מתה בדרך זו אשמת הדרקון.

    09/08/2015 14:47

יאיי! לא חשבתי שתזהי אותי (: וחוץ מזה רציתי לשאול, מה לעזעזל התמונה שלך? אני פשוט,לא מצליחה להבין! בהתחלה חשבתי שזה סוג של כוכבים אחרי זה ראיתי עץ כריסמס אחרי זה עץ כריסמס עם עטיפות זוהרות של סוכריות, אחרי זה ליצן באמצע עץ קריסמס עם עטיפות ממתקים זוהרות, אחרי זה מסכה של מיקימאוס באמצע עץ כריסמס

09/08/2015 16:01

עם עטיפות ממתקים זוהרות ועכשיו מסכת ארנב באמצע עץ כריסמס עם עטיפות ממתקים זוהרות…

09/08/2015 16:03

ואז מסע נקמה כדי להרוג את הדרקון

09/08/2015 16:04

אלו סתם אורות מעץ האשוח שלי, חיבבתי את התמונה הזו פשוט. .-.

09/08/2015 21:11

מושלםם הכתיבה שלך כל כך יפה, רק עברתי על נסיפורים הראשונים שלי וראיתי ביקורת שלך ונזכרתי בך. אז אני ממש מקווה שניהיה בקשר כי את כותבת מדהימה וממש אשמח אם תקראי את הסיפורים שלי ותבקרי את הביקורות הארוכות להחריד שלך ><

14/08/2015 11:46

    תודה רבה, אני שמחה שאהבת. אם את רוצה לשמור על קשר, את יכולה לשלוח לי אימייל [ lizza.nort@gmail.com ]
    הייתי שמחה להיכנס לפרופיל שלך ולכתוב איזו ביקורת הגונה אבל אני לא מצליחה להיכנס, זה מוביל אותי לדף לא קיים.

    14/08/2015 23:51

ליז. [פרצוף מתרצן (דגש על המתרצן כי עדיין לא ברור לי היכן הפרצוף שלי נמצא במצב של צחוק או רצינות)]
אז ככה, כל הקטע עם האדמה היה אדיר!!! כלומר מה הבעיה להמציא עוד סיפור על אנשים שמקשקים העל הכוכבים(זה נשמע מיוחד, ובגלל זה זה כבר ממש לא!)
אבל האדמה, הדרך שלה לחוות את המלחמה, זאת החשיבה היחודית והמיוחדת שלך בלבד!
דבר נוסף, ההתחלה הייתה ממש לא ברורה, בהתחלה חשבתי…. אני אפילו לא זוכרת אבל זה בטוח לא התקשר לחייל בשיקום(זה סתם נשמע משעמם בסיפור החייל היה אחלה)
בקיצור ההתחלה לא ברורה, לא מובן(ועוד כמה מילים נרדפות) צריך לשנות אותה(לעניות דעתי)
המסר מעולה. ושורת המחץ האחרונה כבשה אותי(יש לי חולשה לשורות מחץ)
וזה בגדול…
בקטן(אני חזרתי! אסור לך להעלם!!!)

15/09/2015 21:45
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך