סליחה על האורך, ועל זה שזה בשני חלקים.
אני מבקש מימכם להגיב, זה מאוד חשוב לי. לא אכפת לי עם זה ביקורת רעה.

משפחת כהן

24/06/2012 908 צפיות 5 תגובות
סליחה על האורך, ועל זה שזה בשני חלקים.
אני מבקש מימכם להגיב, זה מאוד חשוב לי. לא אכפת לי עם זה ביקורת רעה.

פרק 1: רוחות ושדים

מיריים היתיישבה על הספה לצד אחיה, חיים. “מה אתה רואה?” שאלה.
“זאת תוכנית על רוחות ושדים.” ענה לה. “עכשיו מדברים על סימנים שמראים עם הבית רדוף רוחות.”
“איזה סימנים?”
“עם כול האורות בבית מהבהבים, או עם נשמעים חריקות משונות בלילה, סימן שאולי הבית רדוף.”
“ומה עושים עם הבית רדוף?”
“לפי התוכנית צריך להזמין איש דת, כמו רב או כומר, כדי שיגרש את הרוח. ובזמן שמחכים שהוא יבוא צריך לתת מינחה לרוח, כדי שלא תכעס. כמו תפוחים, או קרקרים עם גבינה.” אמר.
“מה אתם רואים?” שאלה אישתו, שושנה, בעודה מניחה מגש מלא בענבים ירוקים.
“תוכנית על רוחות.” אמרו מיריים ואחיה חיים.

מיריים יצאה ממכוניתה והתקדמה לכיוון הביניין. “סליחה, מה הולך פה?” שאלה טכנאי שעמד על מנוף וטיפל בעמוד חשמל. “אני מתקן את החיווט פה.” ענה לה “את מבינה, הרבה שכנים התלוננו על הבהובים מהמנורות בביניין הזה. שהאורות נכבו ונידלקו כול הזמן.”
“אה, נכון, אני זוכרת. גם לי זה קרה.” אמרה והמשיכה ללכת. לפני שהיא נכנסה לביניין היא ראתה איש הדברה יוצא מהחצר האחורית. “מה אתה עושה פה?” שאלה.
“אני מדביר את האזור נגד חולדות. מישהו התלונן שהוא שומע חריקת ציפורניים של חולדות באיזור הזה, אז באתי לרסס.”
היא נכנסה לדירה, כשמיסביבה כול האורות מהבהבים. “אמא, מתיי יתקנו את האורות האלה?” שאל בנה, שלמה. “עכשיו הטכנאי עובד על תיקון האורות, מתוק שלי.” אמרה.

…כעבור כמה ימים…

מישהי נכנסה לקליניקה הפסיכולוגית של מיריים. “דוקטור,” אמרה למיריים “דוקטור אני חושבת שאני משתגעת. אני חושבת שהבית שלי רדוף רוחות.”
“ספרי לי למה את חושבת ככה.”
“כי לא מיזמן ראיתי תוכנית על רוחות רפאים בסופר נשיונל גיאוגרפיק-“
“גירוש שדים בדתות שונות? גם אני ראיתי את זה!” אמרה מיריים בשימחה.
“את רוצה לתרום לשיחה בעוד צורה, או שאת רוצה לתת לי לדבר?!”
“סליחה.”
“בכול אופן, לא מיזמן ראיתי תוכנית על שדים, והם סיפרו על סימנים שמראים האם הבית רדוף. וכול הסימנים היתקיימו אצלי כבר הרבה זמן. בהתחלה הזמנתי ריסוס וטכנאי, אבל אף אחד מהם לא עזר.
ואז גיליתי שלעוד אנשים זה קורה, וגם הם הזמינו ריסוס וטכנאי שלא עזרו. התחלתי לתת מנחות לרוח, כמו תפוחים או ביסקוויטים, וגיליתי שמישהו אכל אותם כשחזרתי מהעבודה. לאט לאט התחתי לשמוע גם כול מיני לחשושים ונחירות, למרות שאני גרה לבד.”
“אוי אוי אוי.” אמרה מיריים. “גם לי יש את התסמינים שתוארו בתוכנית הזאת, כמו הבהובים של מנורות, או חריקות משונות, כמו ציפורניים של חולדות. וגם אני הזמנתי בעליי מקצוע שלא עזרו. וגם אני שומעת נחירות חזקות בלילה, למרות שאני גרה רק עם הבן שלי.”
“את חייבת לשים מינחה לרוח, כדי שלא תציק לך ולבן שלך.” אמרה הפציינטית.
“אני יודעת. ואת ואני חייבות להתקשר לאיזה רבי, כדי שיסלק את הרוח מביתנו.

כשמיריים חזרה הבייתה היא מצאה את שלמה, בנה, גולש בפייסבוק בריכוז מוחלט.
“מתוק שלי,” אמרה “מחר אני הולכת להניח איזה תפוח וקרקרים עם גבינה על השיש בסדר? אבל זה לא בישבילך, אלה למישהו אחר.”
אין תשובה.
“בסדר?” שאלה פעם נוספת.
“אהה” הייתה תגובתו של בנה.

…יום למחרת…

“קום, שלא תאחר לבית ספר.” אמרה מיריים לבנה. “עם לא תקום עכשיו, אני יוצאת ולא תיהיה לך הסעה לבית ספר, אתה תאלץ ללכת ברגל.”
ובנה עדיין לא קם. “אז ביי” אמרה ויצאה מהדלת.
כעבור חצי שעה שלמה קם וגילה שהוא מאחר. הוא ראה את התפוח והקרקרים שאמו השאירהלרוח. ‘יופי של ארוחה היא השאירה לי’ אמר לעצמו ואכל את הכול. אחר כך הוא התארגן ויצא לבית ספר.

משפחת כהן
דרג את הסיפור

תגובות (5)

יש לך כתיבה יפה והעלילה מתפתחת יפה. אני רק מציעה לך לכתוב במקום “.. כעבור כמה ימים..” ו ” יום למחרת..” לכתוב את הסימן הבא – *** בין כל קטע. הסימן הזה מסמן מעבר בין קטעים, ימים, שבועות חודשים וכו’…

25/06/2012 07:47

יש’ך כתיבה טובה, מעניין איך זה יתפתח

26/06/2012 09:53

תודה על המחמאות, והעצה.

27/06/2012 07:58

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח יואווו זה כזה מוזר לקרוא את זה..משפחת כהן…
הזדהות מוחלטת!!
הבית שלנו נבנה על בית קברות של מוסלמים!!

25/07/2012 06:49
.

כתיבה מעולה!
נשמע מאוד מעניין
מצפה להמשך

25/07/2012 06:50
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך