רוקסן

גיא שמש 15/01/2018 370 צפיות אין תגובות

עבר הרבה זמן מאז שהוא ישב על צוק וקפץ. היום הוא חמור גדול, ממש פיל, ויש עליו איזה מאה עשרים אלף קשקשים. הוא יושב ליד מקווה המים, ומביט בבבואה שלו באגם. זה לא מראה יפה, כי הוא מכוער, והמים מכערים אותו עוד יותר, אבל הוא שואב הנאה ממראה עיניו שזורחות כמו כוכבים. מה שהעיניים האלו ראו… הוא ממלמל לתוכו בהתמוגגות. ואז קופץ ומרביץ שחייה מרעננת. הוא יוצא זך ורועד, ועוטף את עצמו במגבת, והולך בצעדים רועדים מקור אל הבקתה שלו אשר ליד האגם. יש לו מים מתוקים מבאר, ואוכל מזרעי חיטה אותם הוא אופה ללחם. ויש לו פרה (אחת) שמביאה לו גבינה וחלב, ויוגורט, ויש את השמיכות להתעטף בהן כש-קר. השמיכות היו פה עוד קודם. הוא לא עשה אותן ולא קנה אותן. מישהו או מישהי אחר התעטף בהן לפני שהיה פה. היו בהן חורי סיגריות, והן הריחו מאוכל מרקיב שנדבק לסיבים. אבל זה היה בסדר, כל עוד זה מחמם. לפעמים הוא מדמיין שלוחם ללא חת התעטף בהן תוך שהוא מנחם את גופו החזק בין קרב לקרב על גאוות האמת. ולפעמים הוא מדמיין שאישה לוחמת וחטובה ושרירית התעטפה בהן בין נקמה לנקמה במי שרצח מישהו מבני משפחתה. אלו היו דמיונות תלושים מעט מהמציאות, אבל הן היו שם ועשו לו טוב. קרוב לוודאי שהתכסו בהן נוודים, גברים או נשים, תוך כדי שהם נלחמים על הישרדות בין חיים לחיים. כך או כך השמיכות חיממו אותו אחרי שהוא התנגב, והתכרבל ביניהן עירום כמו בתוך כירבולית. הזין שלו עמד מרוב שהיה נעים לו בתוך השמיכות. מגען, וההיסטוריה העלומה שלהן, כאילו השמיכות שומרות איזה שהן זיכרונות, ויש להן מחשבות ורצונות. ותשוקות – השמיכות נמשכו אליו, והוא נמשך אליהן, ונעים היה לו המגע שלהן על גופו ואיברו ששמח לקראתן.

אנשים הקיפו את הבקתה עם מקלות בוערים, וזרקו סחבות בוערות טובלות בשמן דרך החלון אל הבקתה. כלבים שחורים וחזקים נבחו, ואנשים גדולים וחזקים אחזו ברצועות שלהם בחוזקה, ואז שחררו אותם, כשהכלבים רצים לפלס להם דרכים בין הלהבות כדי לנגוס בו. שמיכות של בכי התגלגלו מתעגלות מעל האופק החשוך, כמו ערפל מבכה, כמו קינת עשן. והאגם עלה על גדותיו וניסה להציל אותו. הוא היה רקוב כולו בתוך השמיכות שהצמיחו ניצנים קטנים של פרחים סגורים. גופו היה חסר תועלת, והוא לא היה יכול להגן על עצמו. להבות ליחכו את קורות הבקתה מבפנים, והאש אחזה בשעורה שריפדה את רצפת הבקתה הפרוצה. ענן וירח טיילו בשמיים שאננים, ורעם התנפץ בשמיים וירה ברקים, שאחזו בארובת הבקתה והעלו אותה באש בעוד הוא בפנים בחיים.

הוא התעורר בביעותים, כאילו גופו נשרף. היה זה רק חלום, וראשו שחה בין מציאות למציאות על חושית. הוא שטף את פניו והזליף מים על גופו העליון. מצחצח את שיניו מעל לגיגית מתכת עם שבר מראה שהציב על מקל עץ. עיניו השתקפו במראה לא מחוברות, ופוזלות, בעוד הקצף ניגר משיניו על מברשת השיניים ואל הגיגית. תחושה של חוסר התמצאות ושבר מציאות התגנבה אליו כמו גל מפכה במימי האגם, כמו ערפל בלילה. הוא ירק מים וניגב את פניו. בחוץ זרחה השמש ויום חדש ריקני וחסר מעש. כל מה שהוא רוצה הוא יכול לעשות עם היום הזה.

רוקסן
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך