ירח אפל: פרק 12 (ירח השמש 2)

היהלום 10/07/2016 458 צפיות אין תגובות

דוויל
“אההההההההה” צעק פניאל כשעברנו בשער
“פניאל למה אתה צועק אנחנו בסך הכול הולכים” אמר סול לא מבין
“עזוב אותו הוא הזוי ” אמרתי לסול
“אבל הוא עדיין מיוחד ” אמר לי נביל
“מיוחד במה? הוא כמו כל המלאכים” אמרתי בכעס
“הוא לא כמו כולם דוויל יש בו משהו שונה אני מרגישה בזה ” אמרה אוולין כמבינה
“כרגיל אוולין האינטואיציה שלך” אמר נביל
“מה הבעיה אם האינטואיציה שלי היא בדיוק כמו של כל השטניות” אמרה אוולין בענווה
“כמו כל השטניות? את צוחקת אליי? אוולין בגיהינום את היית השטנית היחידה שלקחה קורס באינטואיציה את הכי למדת על זה ותמיד כשהיית אומרת שיש לך אינטואיציה היית צודקת תפסיקי להיות ענווה ותתחילי לתת לעצמך מחמאות זה יהיה לך טוב” אמרתי לה
“כמו מה? מושלמת ואין עליי כי אני מכיר מישהי שמדברת ככה” אמר נביל
“מצחיק מאוד נביל רק שתדע שהביטחון העצמי הגבוה שלי הוא זה שהעניק לי אז את המשימה בגן עדן לא המבחן האחרון ולא שום דבר הביטחון הזה הוא בזכות זה שאני מחמיאה לעצמי המון לא תאמין מה זה עושה לי” אמרתי גאה בעצמי
“אבל איפה הצניעות דוויל? זה גם לא נשמע טוב שאת מחמיאה לעצמך יותר מידי? נכון תחמיאי לעצמך אבל תמיד צריך מקום לעוד” אמר נביל
“אני לא רוצה להתווכח על זה אתה יודע שאני צודקת לכן אתה מתווכח איתי ” אמרתי כועסת
“טוב” אמר נביל
“אז..? נביל מה אתה חושב שייקרה לך?” שאלה אוולין
“כלום מה אמור לקראות לי?” שאל נביל
“קללת השאול הרי אתה מקולל ואנחנו עוברים עולם” אמרה אוולין כחוששת
“כלום אוולין את לא זוכרת שהסברת לנו שיש שערים פנימיים לעולם הזה ועם אני אעבור ביניהם הכול יהיה בסדר גמור זה הרי מדעי” אמר נביל
“נביל אני לא רוצה להסתמך על שאלה במבחן שלנו אבל אני מציעה שתחשוב על ראש פתוח” אמרתי גם חוששת
“וואו בנות תירגעו זה לא שהוא מתכוון למות או משהו” אמר סול והוסיף “אני מניח שהכי נורא זה הוא יחטוף צינון או איזה שהיא מחלה”
“כן זה בטח זה” אמר נביל
יצאנו מהשער והגענו לעבר עולם האבירים הוא היה יפה וצבעוני ומלא פריחה מדהימה הצבעים היו ממש יפים היה אדום צהוב חום כחול ירוק בשלל צבעים זה הזכיר לי את ימי החג בגיהינום הלוואי כל שנה.
“דוויל, אוולין אני מרגיש רע” אמר נביל
“זו בטח הקללה אל תדאג לא ייקרה לך כלום” אמרה אוולין
“את בטוחה?” פתאום צץ סוג של סנאי היכן שנביל עמד
“אהההההההההההההה” צעקה אוולין
“מה קרה?” שאל פניאל
“זה.. זה… זה.. סנאי אהההההה” צעקה אוולין
“אוי וי שכחתי לספר לכם שאוולין מפחדת מחיות כאלה” אמרתי צוחקת
“זה לא מצחיק דוויל זה סנאי” אמרה אוולין מפוחדת
“זה נביל בטח בגלל הקללה הוא הפך לסנאי” אמרתי כמבינה
“כן אוולין זו בטח בגלל הקללה” אמר נביל
“אוקי אני אנסה להירגע” אמרה אוולין
ופתאום צץ מהמקום של נביל הסנאי ארנב
“אהההההההההההה” צעקה אוולין שוב
“זה…זה…זה… ארנב….” היא אמרה והתעלפה
“טוב לפחות היא שתקה” אמר פניאל
“כן לפחות זה, עכשיו תעזרו לי להרים אותה” אמרתי להם
“איך אני אעזור אני ארנב” שאל נביל
“תהפוך למשהו יעיל” צעקתי לו
פתאום נביל הפך ליצור גדול כמו פיל אולי באמת בגלל שזה היה פיל
“יותר טוב?” שאל נביל
“כן” עניתי והעמסנו את אוולין על נביל
התחלנו להתקדם בעולם מתוחים חושדים ומחפשים ניסינו לעקוב אחר העקבות של הסוס של רוג’ר אבל הם כל הזמן התבלבלו עם עקבות של מישהו אחר
“דוויל מי זה?” שאל פניאל
“זה… דומה לרוג’ר” אמרתי מופתעת
“בנו לו פה פסל? אוי כנראה הסתבכנו בצרות גדולות משחשבנו” אמר סול מודאג
“אוי וי אנג’לינה! אנג’לינה!” צעק נביל עם החדק
“מה? מה קורה פה?” פתאום קמה אוולין
אבל נביל השתנה פתאום לנמר שזה במקרה החיה האהובה על אוולין
“יואו מדליק!” צעקה אוולין
“היא מתה על נמר” הסברתי להם
“אוקי אבל מה נביל מצא?” שאל סול
“הנה זה כתובת חול כתוב שם פני.” אמר נביל והוסיף “חסרה למד על בטוח”
“זה לא בטוח זה לא נראה כמו כתב עכשווי” אמר סול
“אז מי עוד יכול לכתוב פני?” שאלתי זועמת
“יש אלף סיבות להוכיח שזה לא פניאל הראשונה הכתב הוא לא כתב עכשווי , השנייה אנחנו קרובים לעיר בטוח יש פה ילדים שמשחקים בחול , שלישית בפעמים שנלחמתי כאן יצא לי לשמוע לא מעט את השם פני” אמר סול בביטחון
“אבל זה הכתב של אנג’לינה אני בטוח בזה” אמר פניאל
“מאיפה אתה יודע?” שאל סול עצבני
“היא חברה שלי” ענה פניאל בעוקצנות
“די לריב הכיתוב הזה הוא רמז אבל איך נמצא את אנג’לינה?” שאלה אוולין
“אני יודעת אוולין זוכרת את המבוכים של הילדים הקטנים תמיד יש איפה שהוא עוד רמז” אמרתי בביטחון
“וזאת אומרת שהאזור בלי הבוץ יכוון אותנו לאנג’לינה ” פתרתי את החידה
“וואו דוויל כל הכבוד” מחאה לי אוולין כפיים והתחלנו ללכת בשביל היבש. הגענו לכפר לא היו בו הרבה אנשים אבל הוא היה כפר מאוד גדול ומשפחתי כזה
“את רואה עקבות?” שאל סול
“לא” עניתי
“אמרתי לכם שאין קשר בין הכיתוב לאנג’לינה” אמר סול
“יש קשר חייב להיות תן לנו זמן ואתה תראה שנמצא” אמרתי לו
“אוקי” הוא ענה לי באי אמון
וואו נראה לי זה משבר ראשון ביחסים ביני לבין סול זה יחסית מהר יחסית לקשר של יום אבל איך אומרים הזוגות הכי מאושרים הם אלה שרבים.
“בואו נשאל בבר” הציע נביל
“איך נכניס…” רציתי לשאול אבל פתאום קרה עוד שינוי
“אוי ויייייייי” אמר סול והוסיף “מי כל היצורים דווקא לזה?”
“אני חושבת שזה בדיוק במקום” אמרה אוולין
“למה הפכתי?” שאל נביל
“לאביר” ענה סול בכעס
“על מה הוא כועס?” שאל נביל
“עזוב נביל נסביר לך פעם אחרת עוד פעם” אמרנו לו
נכנסנו לבר כמובן שזה שנביל אביר היה טוב כי כולם קיבלו אותנו ממש טוב ואפילו הביאו לנו משקאות בחינם. התיישבנו על הכיסאות בר כשלפתע הסתובבה אלינו ברמנית בגובה מטר שמונים רגלה היו אזוקים לבר והיא נראתה סובלת
“שלום מה תרצו?” היא אמרה בפנים נפולות
“שמחת חיים וקצת כיף דוויל רוצה משהו?” שאל נביל
“קצת טקט נביל טקט” אמרה אוולין
“אל תדאגי בחורה נחמדה אני רגילה לזה מה לעשות שאני כלואה למקום הזה” אמרה הברמנית
“למה הם כלאו אותך? את נראית כמוהם” שאל סול ברגש
“זה מה שעושים פה לבוגדים ואויבים וזה עונשי על שהייתי אויבת של האבירים” אמרה הברמנית
“את אויבת שלהם?” שאל סול נראה כמבין אותה
“כן אני אויבת שלהם ואסירה שלהם אני הייתי פעם ערפדית אבל זמנים עברו וכשנלחמתי נגד האבירים טוב זה קרה” אמרה הברמנית בעצב
“היית לי חברה ערפדית קראו לה פטרישה” אמר סול
“פטרישה? זה השם שלי ולי היה חבר איש זאב וקראו לו….” היא נעצרה
“סול” הוא ענה
“סולי זה אתה אוי כמה זה מרגש” היא קרבה ונשקה לו.
רתחתי מזעם איך מישהי מסוגלת לחשוב ולנשק את החבר שלי? למה הוא לא בורח ממנה? אני הייתי בורחת אם זה היה פניאל ולמה הוא נראה נהנה מזה
“ווהו דוויל תרגיעי” אמר נביל
“אני לא כועסת או לחוצה עכשיו תפסיק לשאול אותי שאלות יצור מטומטם שכמוך” צעקתי על נביל בכעס
“אז זאת החברה החדשה שלך?” שאלה פטרישה
“כן אני החברה החדשה שלו ואין לך שום זכות לנשק אותו כמו שעשית , ולך אין שום זכות לנשק אותה במיוחד אחרי מה שהיא עשתה לך” אמרתי זועמת
“דוויל…” ניסה נביל להרגיע אותי
“אני לא זועמת כמה פעמים אמרתי לך מה אתה לא מבין אתה רוצה שאני איית לך את זה?” צעקתי על נביל
“דוויל אני סלחתי לפטרישה זה פשוט נסלח את יכולה להבין את זה?” אמר סול בפשטות מידי
“לא אני לא מבינה את זה, ואני גם לעולם לא אבין אני לא אוהבת לשפוט אנשים אבל מה לעשות שאני צריכה להעמיד לכם מראה במיוחד לך סול חשבתי שאתה חכם אבל אתה לא חכם יותר ממני אני לא יודעת עם זה אופי או משהו אבל אם אני הייתי עוברת את מה שאתה עברת איתה בסוף לא הייתי אפילו מסתכלת על אותו אדם סול היא הבחורה שבגללה אנשים קראו לך בוגד בעולם אנשי הזאב בגללה נאלצת לחיות במערה הרחק מהעיר בגללה אתה נקרא שם אויב הציבור ואתה מוכן לקבל אותה ככה? זה נראה לך הגיוני? אני יודעת שאוולין היא דוגמה מצוינת לשפיות נביל לא עשה לה דבר שהיה מוציא אותה רע אבל אתה?” אמרתי לו בוכה
“דוויל” אמרה אוולין והוסיפה “לא סיפרתי לך אבל… גם אני למדתי לסלוח לנביל על מה שעשה”
“מה הוא עשה?” שאלתי
“נביל כמעט הרס את גן עדן הוא תכנן להוציא את גיהינום ותרנים בנוסף לכך והיה לי כעס נוראי אליו” אמרה אוולין
“תגידו העולם משוגע? ערכי המולדת שלנו והעולמות שלנו לא עומדות מול עינכם מלא איתך אוולין שנביל הוא יצור של הגיהינום אבל סול אתה רואה את עצמך כאיש זאב אתה אפילו מתגאה בזה אבל פה אתה מתנהג כמו שלד.” אמרתי זועמת
“אני… אני…” סול לא יכל לדבר
גם אני לא יכלתי לדבר ולא בגלל שהנאום שלי היה סוחט דמעות ומרגש אלא בגלל שגם אני הייתי במצב כזה כמעט ויתרתי על המשימה שלי בשביל חיים עם פניאל, אבל אני לא מרגישה שזה נכון לעשות את זה.
סול יצא החוצה לחשוב אוולין ונביל יצאו יחד איתו רק אני ופניאל נשארנו עם פטרישה בבר
“אז..” היא אמרה
“אז..” פניאל אמר
“אני מבינה איך את מרגישה ילדה אני לא רציתי בזה בעצמי” אמרה פטרישה
“על מה את מדברת אני.. נישקת אותו הוא לא התכוון לזה כישפת אותו בעזרת שפתיך היפות וגופך המהמם” אמרתי לה
“תודה על המחמאות אבל אני וסול זה לא איזה סיפור אגדות זה הרגשה של חיבור” אמרה פטרישה
“ואני וסול זה כן סיפור אגדות? את לא מאמינה שאני והוא נצליח לחיות לנצח? אני אראה לך את עוד תצטערי על כך שהעזת לצחוק על דוויל את תראי” אמרתי ויצאתי מהבר
חיכינו שפניאל יצא אבל אחרי זמן רב הוא יצא. כשהוא יצא כולנו הסתכלנו עליו במבט כעוס
“מה לקח לך כל כך הרבה זמן?” שאלה אוולין
“השארתי טיפ” אמר פניאל
“טיפ?” עכשיו באמת שאלה אוולין
“טוב עם אתם חייבים לדעת שאלתי אם היא ראתה את רוג’ר” אמר פניאל
“אוי נכון אנג’לינה אנחנו מחפשים אותה ” אמרתי כנזכרת
“היא אמרה שהיא ראתה אותו מתקדם בכיוון הנהר מהר אם ניקח סירה נספיק להגיע אליו” אמר פניאל
רצנו לעבר הסירות שחיכו על הנהר ונכנסנו כולם התחלנו לשוט ופתאום נביל התחיל להשתנות.

ירח אפל: פרק 12 (ירח השמש 2)
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
16 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך