ירח אפל: פרק 7 (ירח השמש 2)

היהלום 22/05/2016 534 צפיות אין תגובות

פרק 7
אנג’לינה
“אוי לא אוי לא אוי לא אוי לא….” אמרתי עד שאוולין החטיפה לי סטירה
“מה קרה אנג’י? למה את כל כך חוששת?” שאלה אותי אוולין
“אני לא חוששת בח” אמרתי לה
“אז את חוששת בסמך?” שאלה אותי אוולין
“כן איך את יודעת?” שאלתי בחיוך גדול
“דפוקה” אמרה לי אוולין
“הי זה לא יפה יא יא….” אוי יש לי כל כך הרבה קללות לצעוק לה כדי שאני אגיד לה יא גרגרית או פשטידה? אולי אני אצעק לה יא יא פסטרמה היא בטוח תעלב מזה
“יא מה אנג’לינה?” שאלה אותי אוולין כמלגלגת
“יא פסטרמה” אמרתי בחיוך גדול
“אוי וי פסטרמה נפגעתי” אמרה אוולין
“הידד לי נביל שמעתה הצלחתי עוד הפעם וואו אני צריכה להוסיף את המילים האלה לספר שלי” אמרתי מאושרת
“לספר המילים הגדול של אנג’לינה” שאלה אותי אוולין עם טון צוחק
“לא לספר החדש שלי אוהבים אותך אנג’לינה מאת אני אנג’לינה” אמרתי בחיוך רחב מאוד
“אוי וי נביל העולם הזה לא עושה לה טוב ” פנתה אוולין לנביל
“מה זה באמת העולם הזה? למה הוא שחור כל כך?” שאל נביל
” זה עולם אפל בצבע שחור” עניתי כמבינה
“יופי אנג’לינה” אמרה אוולין והוסיפה “גילית לנו את עולם המומיה”
עולם המומיה למה הם חושבים שזה פה? הם לא יודעים שעולם המומיה זה עולם שמלא חול ועוד חול ובחורים עם נייר טואלט סביב הגוף שלהם? באמת כשהייתי שמה קינחתי בנייר את האף רק חבל שהמומיה שהייתה איתי לא נשארה.
“זה לא עולם המומיות אין פה בכלל חול” אמרתי כמבינה
“אז איזה עולם זה?” צעקה אוולין
“אולי תפסיקי לצעוק” קפץ פתאום שלד
“אהההההההההה” צעקה אוולין
“סליחה אנחנו מנסים פה לישון” קפץ עוד שלד
“אהההההההה” צעק נביל פתאום
“אההההההההה” צעק עוד שלד שקפץ
“אהההההההה” אני צעקתי
“אההההההההה” זימרו שלושת השלדים
“מה… מה.. מה אתם?” שאלה אוולין כמפוחדת
“דה הם שלדים אפשר לראות לפי העצמות השיער שלהם” אמרתי כמבינה
“אנחנו אנחנו אנחנו” שרו שלושת השלדים
“לא סתם שלדים” הם המשיכו לשיר
“אלא שלדי” אותו מנגינה נשמעה
” כן כן הבנו אתכם שלדים מזמרים” אמרה אוולין
” שלדי דוגמן” הם סיימו את השירה
“אוי וי אם אתם שלדי דוגמן אני הנשיאה של גיהינום והיא הבחורה הכי חכמה בגלקסיה הזאתי” אמרה אוולין בצחוק
“את באמת חושבת ככה אוולין? וואו אני כנראה מקללת כל כך טוב שאת חושבת שאני גאונית אני אוסיף את זה לספר המילים הגדול של אנג’לינה את זה” אמרתי מתרגשת
“גאונית? אומרים גאונה דפוקה” אמרה אוולין כועסת
“בשפת אנגליקה אומרים גאונית תקני את המילון ככה תביני” אמרתי לה בחוכמה רבה
“אבל לא הוצאת עדיין את הספר” אמרה אוולין כועסת
“בעיה שלך” אמרתי לה
“אווו אנג’לינה ירידה טובה” אמר נביל צוחק
“אני לא מבינה על מה אתה צוחק אני מנסה לחשוב איך לארגן לאוולין מילון אנגליקי כדי שהיא תבין את השפה אתה קצת מבלולי היום נביל” אמרתי לו
“מבלול? מה זה? לא משנה” אמר נביל
“אני מת על המטומטמת” אמר שלד אחד
“ואני מת על החכמה” אמר שלד שני
“אז מה מביא אתכם לעולם השאול?” שאל השלד השלישי
“זה עולם השאול? אוי וי שמעתי שאפשר לפגוש פה את מי שמת” אמר נביל בפחד
“מה הבעיה בזה נביל נוכל לפגוש את קול המורה שלנו לפני שהוא נפטר בשיבה טובה אחרי השיעור האחרון שלנו איתו” אמרה אוולין
“אוולין בפעם ה50 אני אומר לך את זה קול לא נפטר בשיבה טובה הוא היה בן 320 זה צעיר אצלנו אני מהמר שהאדונים הרעילו אותו או משהו” אמר נביל
“ילדונת למה את לא מדברת?” שאל השלד הראשון
“את נראית לי מוכרת” אמר השלד השני
“רגע אחת את…” אמר השלד השלישי והם הכינו את הקול שלהם
“את אנג’לינה” הם שרו
“נכון שמעתם את זה מהשיחה” אמרתי להם במהירות
“מה?” הם שאלו ביחד
“שמעתם את זה מהשיחה שלנו” דיברתי יותר באיטיות
“לא אני זוכר אותך את היית פה לפני 3 חודשיים”
“לא” אמרתי מנסה להסתיר
“בגלל זה היית במבט מפוחד כשנכנסנו למערבולת את מכירה את העולם הזה” אמרה אוולין כמבינה
“כן הייתי פה אבל הגעתי בטעות אני לא יודעת איך הגעתי זה היה בימים הראשונים שלי בעולם המימדים” אמרתי להם
“על מה את מדברת? את נכנסת צוהלת ושמחה לעולם הזה שמעתי אפילו אותך צועקת לפני שנכנסת אני מחפשת את עולם השאול עולם השאול עולם השאול” אמר השלד השני
“אתה לא אומר את זה טוב” אמר השלד השלישי
“צודק צריך לשיר את זה” אמר השלד השני והם התחילו לשיר
“אני הולכת לעולם השאול עולם השאול עולם השאול אני הולכת לעולם השאול כל היום הידד”
“לפחות הם שרים יפה” אמר נביל
“כן לפחות זה” אמרה אוולין
“אז מה הפעם הביא אותך אנג’לינה באת לחפש אחר החבר שלך רוג’ר?” שאל השלד הראשון
“לא, הגענו לפה בטעות כי ניסינו להגיע לגן עדן אבל מישהו צחק באמצע הריקוד והכניס אותנו לכאן” אמרתי כועסת
“הוא צחק בשאלאלאלאלה או בקטע שצריך להוציא לשון?” שאל השלד השלישי
“הוא צחק בסוף כאשר היינו צריכות לסיים את זה” אמרתי להם
“אוי לא הוא מקולל זה לא טוב” אמרו השלדים בהתלחשויות בניהם
“מקולל אני?” שאל נביל
“כן נערי אתה מקולל בקללת השאול לא תוכל לצאת מהעולם הזה עד שיעברו שנים” אמרו השלדים ברצינות
“שנים? לאאאאאאאא” צעק נביל
“תירגע נביל ” צעקה אוולין ונתנה לו סטירה
“אבל אני מת” אמר נביל
“מת? מי אמר משהו על מת? אנחנו מתים אתה חי אתה בסך הכול קוללת אתה מקסימום שלוש ארבע שנים תצא מזה” אמר השלד הראשון
“שלוש ארבע שנים?” שאל נביל
“10 מקסימום” אמר השלד השני
“אבל בינתיים נוכל לערך לך חברה” אמרו השלדים ושרו
“אנחנו חברים של נביל ונביל חבר שלנו אנחנו חברים של נביל ונביל חבר שלנו”
“אוולין הצילו” צעק נביל
“מה רע נביל? סוף סוף יהיו לך חברים בנים אתה כל הזמן בגיהינום היית נדבק אליי ואל דוויל סוף סוף תוכל לדבר עם מישהו על בובות ומשחקים לשיער” אמרה אוולין צוחקת
“אני מעדיף לדבר איתכם על שטנרגל מאשר איתם” אמר נביל והוסיף “אוולין תעזרי לי”
“נביל אני לא מבינה למה אתה בוכה ברור שאני אעזור לך אתה הרי חבר שלי לא עזבתי אותך גם כשניסתה להרוס את גן עדן” אמרה אוולין בביטחון
“טוב זה לא מדויק אני די רדפתי אחריך כל היום” אמר נביל בבישנות
“שלדים יש לנו פה סיפור רומנטי בין שני אלה” אמר השלד הראשון
“ונראה שהבחורה הזאתי היא מה שמחבר בניהם” אמר השלד השני
“מה? אנג’לינה מחברת ביני לבין נביל? זה פשוט שטויות נביל חמוד עם הדרכים שבו הוא מחזר אחרי זה פשוט” אמרה אוולין בביטחון
“אבל אני רוצה להבין דחית אותו המון פעמים נכון?” שאל השלד השלישי
“נכון” אמרה אוולין
“ורק כשהייתם איתה חזרתם להיות זוג ביחד נכון?” שאל השלד השני
“כן אבל..” ענתה אוולין ונעצרה
“אז אם אנחנו מבינים נכון ואנחנו מבינים נכון אם לא הבחורה הזאתי את עדיין היית רווקה ללא מערכת יחסים והיא בטח הייתה כלואה איפה שהוא אני צודק קדימה תענו לי שלושתכם” אמר השלד הראשון
“כן” ענינו שלשותינו
“שלדים תנו כיף עצמות” הם נתנו אחד לשני כיף
“טוב לאחר שהכרנו קצת תוכלו להסביר לנו על המקום? אולי בעצם לערוך לנו סיור? או להראות לנו איזהו שהיא דרך להפיג מנביל את הקללה?” דרשה אוולין
“טוב תבחרי מה את רוצה?” אמר השלד הראשון
“היא רוצה את שלושתם בטח” אמר השלד השני
“אז יש לי רעיון אתה תסביר לבחורה על המקום אתה תעשה לבחור המפוחד והמקולל סיור ואני אקח את אנג’לינה למצוא את התרופה” אמר השלד השלישי
“לא לא נלך כולנו לחפש את התרופה” אמרה אוולין
“טוב אם אתם בטוחים בכך בואו נצא כולנו” אמר השלד השלישי ושלושת השלדים התחילו לצעוד ולשיר
“אנחנו השלדים” מחיאות כפים “אנחנו השלדים” מחיאות כפים “ולשיר אנחנו אוהבים” הם שרו
“טוב שנתחיל לצעוד” שאלתי
“לא בואו בכיוון הזה הרי הם אמרו שנלך לחפש את התרופה אז אם נתפצל נצליח הכי טוב” אמרה אוולין בשקט
“חשבתם שתיפטרו מאיתנו?” הופיעו פתאום שלושת השלדים
“לא אנחנו רק רצינו להתכונן לקראת השירים שלכם” אמרתי במהירות
“אהה.. אוקי אז בוא נתחיל” אמר השלד השני והתחיל לשיר כשהוא לידנו, הנה הלכה לה תוכנית להסתלק מהעולם הזה אני רק מקווה שאני לא אפגוש את רוג’ר למה השלדים לא יודעים את הסיבה למה ברחתי מהעולם הזה בסופו של דברת, יש דברים שפשוט לא כדי לך לספר כי הם יכולים לפגוע באנשים הכי קרובים אליך מזל שאוולין ונביל הם האנשים הכי קרובים אליי אחרת המצב היה פוגע בי ובפניאלוש שלי.

ירח אפל: פרק 7 (ירח השמש 2)
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך