היהלום
חזרנו בעונה חדשה לספר מצחיק יותר ודבילי יותר מקווה שתאהבו

ירח הזמן: פרק 1 עונה 3

היהלום 19/08/2016 583 צפיות אין תגובות
חזרנו בעונה חדשה לספר מצחיק יותר ודבילי יותר מקווה שתאהבו

דוויל
“הוו כירבולי שלי אתה כל כך נעים וחמים ורטוב” אמרתי באופן מוזר
“הוו שמיכי שלי את כל כך נעימה ורכה אני יכולה לחבק אותך כל היום” נשמע קול דומה של אוולין
רגע אחד? למה אני במיטה? למה רטוב כל כך? אהה זה בטח לא משנה
“הוו שמיכי ” נשמע עוד פעם הקול ו…….” התעוררתי
“אההההההההההההההההה” צעקתי
“אההההההההההההההההה” צעקה אוולין
“איכס מה את עושה פה?” שאלתי במבט מתנשא
“מה את עושה פה? לא הספיקו לך המכות?” שאלה אותי אוולין גם בטון מתנשא
“למה אנחנו מחובקות במיטה?” שאלתי
“לא יודעת עכשיו עזבי אותי” היא אמרה בכעס
אוולין התלבשה היא הסתכלה אליי במבט כועס וזועם לא יכולתי לא לענות לה
“את איתי חומד? את איתי?” אמרתי ונקשתי באצבעות
“איפה התיק שלי?” שאלה אוולין מתעלמת
“תוכלי להפסיק להתעלם לשנייה ולחשוב איתי איך הגענו לכאן?” אמרתי בכעס
“אני לא מתכוונת לעזור לך יותר בכלום דוויל את לא שווה את זה” אמרה אוולין
“עם ככה אני עוזבת” אמרתי בדרמטיות ועזבתי את הבית
לא עברה שנייה וחזרתי
“אוולין אני מצטערת תסלחי לי” אמרתי כשאני בוכה
“דוויל! אנשים מסתכלים” צעקה אוולין
פתאום עבר אוטבוס
“אם תסתכלו פה אנחנו רואים את דוויל ואוולין במשבר אירוע סנסציוני שאין כמוהו בעולם” אמר המדריך שהיה עליו
הם התחילו לצלם
“רגע אני צריכה לשים איפור” צעקתי ושמתי את האיפור המגניב שלי
“אני נראית טוב?” צעקתי
“אמא ,אמא למה היא נראית כמו מסטיק?” שאל ילד פתאום
“אוי וי זה ורוד יקירי אל תסתכל על זה שלא תחטוף משהו” אמרה האמא
“אני מהממת צלמו אותי!” אמרתי במבט דורש
“המממ…. לא ” צעק המדריך והאוטבוס עבר
“אני צריכה מראה” אמרתי והוצאתי מאיזה שהוא ארנק שלא זכור לי שהוא שלי מראה
“אוי וי אני נראית נורא מאיפה הצבע הזה?” אמרתי
“בטח מפניאל” צעקה אוולין
“פניאל…” חשבתי לעצמי
“למה את עומדת ככה? בואי כנסי עשית מספיק בושות ברחוב” אמרה אוולין
“טוב ” אמרתי ונכנסתי
ישבנו בשולחן על אף שהיינו כועסות אחת על השנייה אבל אוולין היא שטנית שמאוד מכילה היא יכולה לשכוח הכול לשנייה על מנת לעזור למישהו
“מה קרה דוויל” שאלה אוולין
“לא יודעת מה קרה? לא לפני שנייה רבנו בעולם האבירים?” שאלתי
“ועכשיו התנשקנו במיטה” אמרה אוולין
“חחחח כן אבל איך הגענו לכאן?” שאלתי
“ראיתי את האדונים” אמרה אוולין
“את חושבת שהם לקחו אותנו לכאן?” שאלתי
“יכול להיות אבל בשביל לשאול אותם צריך…..” פתאום צלצל הפעמון
“רגע אני כבר באה” אמרה אוולין והלכה להביא שמלה שחורה ומדהימה
“מה זה אוולין?” שאלתי
“אולי החבר הבא שלי מחכה פה” אמרה אוולין
“מה?” שאלתי צוחקת
“בעלי לעתיד מחכה פה זה צירוף מקרים מדהים עכשיו אחלי לי בהצלחה למה כי אחרי זה חתונה!!” צעקה אוולין מהתרגשות
אוולין פתחה את הדלת וראינו אדון
“אוי אתה אדון” אמרה אוולין
באתי אל הדלת
“שלום לכן אוולין ודוויל אני האדון עם הברדס הכחול ורציתי לשאול האם אתן יכולות לעזור לי?” הוא שאל בנחמדות
“כן אשתך תסכים לעזור לך” אמרתי
“הממ.. אוולין אשתי?” הוא אמר עשה לי פרצוף נשיקה
“אוי וי עדיף להיות רווקה” אמרה אוולין
“מה אוולין היא כל כך צנועה היא ממש מעוניינת בחתונה הנה קח אותה עכשיו” אמרתי
“נשמע רעיון מצוין” אמר האדון
“דוויל!” צעקה אוולין
“הנה אני אכין את הרכב” אמרתי
“יופי דוויל אני אכין את החופה” אמר האדון חשבתי שהוא צוחק אבל אוולין נעלמה אחר כך
“ביי דוויל” צעק האדון
“דוויל!” צעקה אוולין
והם נסעו רחוק רחוק רחוק מכאן שתי מטר ככה קוראים לרחוב נגמרה היצירתיות פה עכשיו כל הרחובות זה רחוב האדון המגניב 2 נשמע כמו סרט
“הממ… מה אני צריכה לעשות להציל את אוולין או לחשוב על הקלמר הורוד הזה?” חשבתי לעצמי בקול
“ביי אוולין הארנק יותר חשוב” אמרתי
לא באמת חשבתי ככה אבל עניין אותי מאוד מאיפה הארנק הגיע כדי שאוכל לנקום ביצור ששם לי את הקלמר בכיס זה בטח נביל אוו כמה שאני מתעבת אותו עכשיו צריך לעשות לו איזה שאלאלאלה אחד או משהו
“אני צריכה מישהו חכם מישהו מושלם כמוני שזוכר מה קרה? נביל!!!!” צעקתי
“היי דוויל” צץ פתאום נביל במטבח של אוולין
“בדיוק חיפשתי בחור לא מוצלח ולא חכם כמוך רוצה לעזור לי?” שאלתי
“הממ….” הוא חשב
“תן לי לתקן רוצה לעזור לאוולין?” שאלתי
“הוו בטח” אמר נביל בנמרצות
“יופי תפסיק לעקוב אחרינו זה מטריד עכשיו של מי הארנק הזה?” שאלתי
“הממ… זה הארנק של פניאל אני מזהה אותו” אמר נביל
“איך? אני יודעת שיש לו ארנק ורוד אבל איך אתה יודע שזה שלו?” שאלתי
“בטח בגלל שרשום פה בנצנצים וחדי קרן הארנק של פניאל” אמר נביל צוחק
“המ.. מה קרה?” שאלתי
“אני לא זוכר אבל אני זוכר שפתאום הופעתי בבית העץ שלי שבאופן די הגיוני ולא מטריד ממוקם ליד החדר של אוולין” אמר נביל
“תזכיר לי לכרות את העץ מחר למען איכות הסביבה” אמרתי לו
ונביל נעלם מהר פתאום נשמעה גזימה
“זה יותר טוב דוויל” צעק נביל כשהוא כורת את העץ
“דביל זה ייפול…” וזה נפל על הבית
“טוב עכשיו אני יוכל לבקר את אוולין כללללללל הזמן” הוא אמר בשמחה
“דביל אתה…. מה זה הנייר הזה?” שאלתי
“לא יודע זה לא נייר שמיוצר אצלנו” אמר נביל
“יש לזה ריח של פרחים פניאל” אמרתי
“טוב הם בכיכר העיר” אמר נביל
“איך אתה יודע?” שאלתי “כוחות מיוחדים?”
“מה לא אפילו קללת שואל לא תגרום לי לדבר כזה” אמר נביל והוסיף “רשום מאחורה אנחנו נמצאים בכיכר העיר יש פה אפילו מפה מהבית שלנו” אמר נביל
“הבית שלי ושל אוולין” אמרתי
“כן אני חי פה 7 שנים זה הבית שלנו” אמר נביל והתקדמנו לכיכר העיר

ירח הזמן: פרק 1 עונה 3
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך