ירח השמש פרק 11: בורחים

היהלום 05/12/2015 554 צפיות אין תגובות

“מאיפה נתחיל בדיוק?” שאל פניאל
“קודם כל נצא מהסמטה המסריחה הזאת” אמרתי לו
“אבל איך? אנחנו מבוקשים ויודעים איך אנחנו נראים” אמר פניאל בלחץ
“נסתיר את הפנים שלנו גאון” אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון היציאה מהסמטה.
“רגע אנג’לינה” צעק פניאל
“מה?” אין לי זמן לזה עכשיו אני רוצה לצאת מפה כמה שיותר מהר.
“סתכלי בגדים” הסתכלתי לאחור וראיתי שפניאל מצביע כלפי מעלה.
“סוף סוף אתה יעיל במשהו קדימה הגיע הזמן לשנות את הלוק שלנו” אמרתי לו
“אבל זאת לא גניבה?” שאל פניאל
“מה עדיף לך שיתפסו אותנו ונרקב בכלא או שנשאיל כמה בגדים ונצא מהמקום המסריח הזה?” שאלתי
“טוב צודקת בואי ניקח את הבגדים ונעוף מפה” אמר לי פניאל ושנינו התחלנו לקחת בגדים.
מצאתי חולצה אדומה חלקה ומכנסיים שחורות ולבשתי אותם. אני מקווה שזה נראה עליי טוב.
“פניאל אתה מסתדר שם?” שאלתי
“לא” אמר לי ובא אליי
“מזה?” שאל פניאל וראיתי מה שהוא מחזיק.
“זה משקפיים?” שאל ושם אותם על העיניים שלו. “לא רואים כלום” אמר.
“זאת חזייה” אמרתי והסמקתי שוב
“מההה? אההההה” צרח וזרק את החזייה על הפנים שלי.
תפסתי את החזייה ואמרתי “ששש אתה רוצה שיתפסו אותנו? עכשיו שים את זה ונצא לדרך” והושטתי לו את החזייה. הוא לקח אותה בקצה האצבעות לבש אותה שם חולצה ורודה וג’ינס כחול.
“איך אני נראה?” שאל פניאל
“מעולה. איך אני נראית?” שאלתי
“יפה כמו תמיד” ענה פניאל
“יופי עכשיו בוא נצא לדרך. נשים את הבגדים שלנו בפח כדי שלא ידעו שהיינו פה” אמרתי. כששמנו את הבגדים בפח והיינו מוכנים יצאנו לעבר הרחובות הרועשים.
התקדמנו ברחוב אנשים הסתכלו עלינו די מוזר אך לא נראה שהם זיהו אותנו בדרך ראינו על הבניינים מודעות של מבוקשים ואנחנו היינו עליהם והטלוויזיה שידרה בלופים את הדריסה
“את חושבת שמישהו עלה עלינו?” שאל פניאל
“לא נראה לי עכשיו עצור ותסתכל” אמרתי לו
“מה, מה קרה?” הוא שאל אותי
“אתה רואה את הבר שמה? בוא ניכנס לשמה אולי נצליח להשתלב בציבור” אמרתי בקול גברי עמוק
“רגע אבל לא הגיוני שככה יעלו עלינו?” הוא שאל בפחדנות
“פניאל תפסיק לפחד זה סיכון שאנחנו מוכרחים לקחת וחוץ מזה המקום הומה אדם אני מניחה שיש שם המון פושעים כמונו” אמרתי לו
“אוקי” הוא אמר באנחה
נכנסנו לבר ואכן הוא היה מלא אנשים שתו ורקדו שם כאילו אין מחר צעקות נשמעו פה אבל של שמחה
“אוי המקום הזה לא עושה לי טוב” צעקתי לפניאל
“מה???” הוא אמר
“מה???”שאלתי אותו
פתאום בא אליי רקדנית וארחיקה אותי מפניאל היא הושיבה אותי על הבר והזמינה לשתינו משקה
“מה אתה רוצה?” היא שאלה בפלרטטנות
“אהה.. לבה” עניתי לה
“לבה??? מה זה משקה חדש?” היא שאלה בבלבול
“אהה.. זה מוכר מהמקום שאני באה” עניתי בחיוך
“באה? מאיזה מקום אתה באה?” שאלה בגיחוך
“אמממ ניטריקין” עניתי בהיסוס
“ניטריקין אני חושבת שהייתי שם פעם” אמרה הבחורה בתהייה
“באמת? איך היה?” זרמתי למזלי זה עבד לטובתי היא התחילה לספר לי על מגדלור ענקי ועל שמש יפה שזורחת מהים
“אוו זה נחמד מאוד” אמרתי לה
“אז רוצה לרקוד?” היא שאלה במבט חושני
“הממ.. אני עכשיו הולך לחברה שלי אז אולי פעם אחרת” אמרתי בנחמדות שלא אופיינית לי
“אוי עזוב אותה לא תמצא עוד מישהי כמוני” היא אמרה בפלרטטנות ולקחה אותי לרקוד
היא התחילה להזיז את הגוף שלה ואני הרמתי את היידים באוויר כמו שלימדו אותי האדונים והיא התחילה לומר לי “אוי אתה רקדן מצוין הלוואי שהיו רוקדים כמוך” מסתבר שמשתלם ללמוד מהאדונים
המשכנו לרקוד והבחנתי מבעד לחלון בספינות
אמרתי לה “תשמעי אני צריך לחזור לחברה שלי”
והיא אמרה לי “מה אתה צריך את המתולתלת הזאת יש לך אותי”
ניסיתי להיפטר ממנה אבל היא הייתה חזקה מדי יחסית לבת.
“עזבי אותי חתיכת” התחלתי לצעוק אבל כמובן שאף אחד לא שמע רק היא ואני. דחפתי אותה ממני ופתאום היא שלפה את השיניים שלה החוצה. אוי וי היא ערפדית.
“מה אתה צריך אותה? נחיה ביחד לנצח נצחים” אמרה לי עם הניבים שלופים ועיניים אדומות כדם. היא התנפלה עליי מבלי התראה מוקדם וניסתה לנשוך אותי, אבל משהו מנע ממנה מלנשוך אותי.
“עזבי את החברה שלי חתיכת” אמר פניאל
“אוי נו באמת” אמרה הערפדית עדיין עם הניבים שלופים והעיניים האדומות והסתכלה לעבר פניאל.
הוא התנשף באימה אבל לא הרפה ממנה. “חפשי מישהו אחר לאכול חברה שלי לא באה בחשבון” אמר והעיף לעברה בוקס והיא נפלה ארצה.
“בואי לפני שהיא תתעורר” אמר פניאל ולקח אותי אל ההמון הרוקד שלא שם לב למה שקרה הרגע.
“בני אדם הם כאלה אטומים איך הם לא שמו לב למה שקרה שם הרגע?” צעקתי לעבר פניאל
“טוב שהם לא שמו לב ככה זה לא משך אלינו תשומת לב” אמר פניאל
המוזיקה תחילה קצת להאט את הקצב וכולם התחילו לרקוד צמוד אחד לשני ולא ידעתי מה לעשות. אסור שהערפדית תמצא אותנו.
“בוא נרקוד” אמרתי לפניאל
“אוקי” אמר בשמחה ונצמדנו אחד לשנייה והתחלנו לרקוד. הייתה לי מן הרגשה מוזרה כזאת שלא הרגשתי לפני כן. בטח זה בגלל הערפדית מקודם שמצאה קורבן אחר.
“פניאל תקשיב לפני שהערפדית התנפלה עליי ראיתי שיש פה ספינות אפשר לעלות על אחת מהן” אמרתי לו בהתרגשות
“אממ אוקי כל עוד לא נתקל בעוד ערפדים או יותר גרוע מזה אין פלא שהשלד אמר שאין לו זיכרונות טובים משם” אמר פניאל
“כן” אמרתי חייכתי והוספתי “תודה שהצלת אותי ממנה לא ידעתי מה לעשות אני שמחה שבאת בזמן”
“זה כלום היית עושה אותו הדבר בשבילי” אמר וחייך בחזרה.
הסמקתי לא יודעת למה אבל הסמקתי. למה אני מסמיקה?
פתאום פניאל קירב אליי את שפתיו ואני בלי לחשוב שניה קירבתי את שפתיי והצמדנו אותם אחד לשני כן התנשקנו. התנתקתי מהנשיקה ורצתי לבחוץ.
הלב שלי התחיל לפעום חזק זאת בכל זאת הנשיקה הראשונה שלי ולא דמיינתי שהיא תיקרה ועוד עם מלאך איך תגיב אוולין כשאני אספר לה על זה? האדונים יודעים על זה? ולמה אני מתאהבת בו? למה?
פתאום פניאל יצא אליי הוא שאל אותי “הכל בסדר”
“הממ.. כן אתה יודע זה פשוט בא בהפתעה” אמרתי בהסמקה
“אהה.. כן מצטער על זה” הוא אמר
“לא אל תצטער זה היה מאוד חמוד ומאוד נהניתי” אמרתי לו בחיוך
“אוי זה כל כך חמוד נהניתם עכשיו אני אהרוס לכם את זה” פתאום הגיחה משום מקום הערפדית
“בוא פניאל נרוץ אל הספינות לפני שהיא תתפוס אותנו” אמרתי לפניאל ותפסתי את ידו
התחלנו לרוץ על עבר הספינות הסתכלתי אחורה כדי לראות מה המרחק שלנו מהערפדית ושמתי לב שהיא רצה עם טלפון שמעתי אותה מתקשרת למשטרה ואומרת להם שהיא עלתה עלינו ועכשיו היא בורחת מאתנו. שניה לא עברה ופתאום גם המשטרה התחילה לרדוף אחרינו רצנו מהר אני ופניאל מול אלפי שוטרים כשהגענו לרציף השוטרים יצאו מהניידות והתחילו לרדוף אחרינו איתם הייתה הערפדית חיפשנו ספינה מתאימה שיוצאת עכשיו אבל לא ראינו כל הספינות היו ריקות. חשבתי שזה סוף הדרך עד שפתאום פניאל צעק “הנה ספינה בואי מהר” עלינו על הספינה והיא התחילה לנסוע והתחמקנו מהם.

ירח השמש פרק 11: בורחים
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך