היהלום
בקרוב פרק 5

ירח השמש פרק 4: הסיפור מתחיל

היהלום 03/11/2015 550 צפיות אין תגובות
בקרוב פרק 5

דוויל
ישבתי לי בתוך הבית חושבת על תוכנית איך לעזוב את הגן עדן הזה בלי שהאדונים יכעסו עליי. הסתכלתי על הקיר שעות על מנת למצוא את התשובה אבל היא פשוט לא עולה אוף.. למה אני פה שוב פעם הלוואי שפניאל היה פה חסר לי מישהו שייערך לי חברה אבל זה כבר מאוחר מדי מאז ההגעה שלי לגן עדן אני לא יכולה להפסיק לחשוב על פניאל אני לא יודעת למה אולי זה בגלל המשימה? יכול להיות שאני השתגעתי? אולי אני מאוהבת בו? לא זה לא יכול שאני מאוהבת בו הרי הוא מלאך מטופש זה לא שאני והוא חולקים מכנה משותף במשהו טוב נכון שנינו שונאים את הפרחים האלו וגם מסכימים שהדלת הזה מכוערת רצח אבל זהו מפה הכל שוני. אני חייבת לחשוב על תוכנית במהירות הזמן אוזל ואין זמן להתברבר מה עשיתי אז כשעברתי בשער? רגע זהו זה אני אעבור בשער עם פניאל הרי בכל זאת הוא יכול להיות כופר רציני כן אני אעבור איתו בשער ואני אגיש אותו לאדונים שלי ככה אני גם יצליח לברוח מהמשימה הזאת וגם לספק את האדון באיזו שהיא צורה אבל איך אני אפתה אותו להיכנס לשער? הוא לא עד כדי כך דפוק שאם אני אגיד לו כנס לשער הוא ייכנס מה אני אעשה? טוב אני אצטרך לפתות אותו איך שהוא להיכנס ואני לא אוהב את מה שאני הולכת לעשות. יצאתי מהבית מרגישה מבולבלת כי לא ידעתי איפה פניאל אז החלטתי להתעופף ברחבי גן עדן לחפש אותו. עברתי ליד ביתן מוזר בתוך הביתן עמד איש הוא צעק לי מלמטה “דוויל דוויל אני יודע שזו את”
ירדתי למטה מבוהלת ונדהמת איך יכול להיות שיש מישהו בגן עדן שמכיר אותי? התקרבתי לדוכן בזהירות רבה ופתאום קפץ מהביתן יצור חצי חתול חצי מלאך צרחתי “אהה” והוא אמר לי “דוויל את לא זוכרת אותי זה אני נביל החבר של אוולין”
לרגע אחד חשבתי לעצמי איך זה יכול להיות שלאוולין יש חבר ולי אין הרי אני יותר מהממת וחכמה ממנה “אז.. מאיפה אני מכירה אותך? אני לא ממש זוכרת”
“היינו יחד בהכשרה הייתי יושב אתכם בצהריים ” הוא ענה לי
“אהה.. אני זוכרת אותך הייתה נדחף לנו לארוחת הצהריים ” אמרתי
“כן…” הוא אמר
“אז מה אתה עושה פה? ושאלה יותר חשובה למה יש לך גוף של חתול?” שאלתי
“נשלחתי על ידי הגיהינום להביא לך אספקה של שיקויים ו.. אחד השיקויים נפל בדרך והפך את הגוף שלי לחתול” הוא ענה
“טוב זה מסביר למה אין קונים” אמרתי
הוא צחק ואמר “כן…”
שמחתי לפגוש מישהו כמוני זה נתן לי הרגשה שאני לא לבד במשימה הזאת “אז… אפשר את השיקויים?”
“כן קחי אותם הם מאחוריי הביתן”
“אוקי תודה”
הלכתי מאחורי הביתן וראיתי מצבורים של שיקויים, הבנתי שהאדונים רוצים שאני אבצע כמה שיותר טוב את המשימה אבל אני כבר החלטתי מה אני עושה. לקחתי ארבעה חמישה שיקויים והתעופפתי משם. המשכתי לחפש את פניאל אבל ככל שעבר הזמן כך צנחו הסיכויים שלי למצוא אותו אוף למה המקום הזה גדול כל כך למה הוא לא יכול להיות כמו עולם הסכנה, כשהייתי בעולם הסכנה תמיד ידעתי איפה אני ותמיד האנשים היו עוזרים לי אבל פה זה כמו להיכנס למבוך ללא יציאה ניסיתי להיזכר בהכשרה שלי אולי יש איזה סיכוי למצוא ככה את פניאל אבל לא מצאתי החלטתי לחזור לבית של אנג’לינה שמה אני יחכה לפניאל שהוא יחזור אני רק מקווה שהוא לא חושד בי כי בפגישה האחרונה שלנו הוא שאל שאלות מוזרות כל כך שאני לא יכולתי להמציא להן תשובות. הגעתי לבית שמתי לב שהשיקוי שלי מתפוגג מזל שלקחתי מנביל בקבוק נוסף אחרת הייתי בצרה צרורה בזמן ששתיתי דפק על הדלת שלי מישהו התבוננתי מהחלון כדי לראות מי זה ופתאום עיניי נכנסו לתדהמה היה זה אריאל אותו מלאך שהיה עוקב אחריי כשהייתי בגיהינום איך הוא גילה אותי? איך הוא יודע איפה אני גרה? האם פניאל חשד בי ורץ לספר לו? נכנסתי לסרטים. פתחתי את הדלת לא הייתה לי ברירה אחרת ושאלתי אותו בקול רגוע “כן אני יכולה לעזור?”
“כן את אנג’לינה?” הוא שאל
“הממ.. כן” עניתי בהססנות
“אפשר להיכנס אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות” הוא אמר בקול עמוק
פחדתי ידעתי שברגע שאני אכניס אותו הוא ישאל אותי שאלות ויגלה מי אני אבל גם ידעתי שאם אני אשאיר אותו בחוץ הוא יבין שמשהו פה לא כשורה וייקשר מי אני.
“בוא כנס” אמרתי
הוא נכנס פנימה ואמר “יש לך בית יפה אנג’לינה”
“אהה.. תודה?”
“הממ… אז אנג’לינה אני יכול לשאול אותך כמה שאלות?” הוא שאל
“אוקי” עניתי
“טוב.. אז איך את מרגישה?” הוא שאל בנימה רגועה
“אהה.. בסדר אני מניחה” עניתי
“תגידי מה את זוכרת שקרה ביום שנכנסת לשער?” הוא שאל
“לא הכי הרבה יצאתי וחזרתי למה? קרה משהו?” ניסיתי להראות המומה
“אממ לא הרבה חוץ מזה שנעדרת חודש ולא יצאת וחזרת” אמר אריאל במן מבט מטורף
“אוקי ו?” שאלתי
“לפי מה שאני יודע אי אפשר כמעט לשרוד יותר מחמש דקות בשער אז איך את מסבירה שילדה בגילך עושה משהו שמלאכים רבים התאמנו אליו הרבה זמן?” הוא שאל
אני לא ידעתי מה לענות. פעם ראשונה אני תקועה במצב כזה, כי תמיד אני יודעת מה להגיד ואיך להגיד בכל זאת אני הכי טובה בתחום הזה.
“ובכן?” שאל אריאל בחשדנות
“אממ אולי היה לי אממ מזל של מתחילים או שאני פשוט יותר טובה ממלאכים אחרים שנשלחו או שאתה מקנא בכל זאת אני מוכשרת מאוד אתה בטח יודע את זה” אמרתי בביטחון
“הממ את מזכירה לי מישהי עם צורת ההתבטאות הזאת יודעת?” שאל והתחיל קצת להתרומם מכיסאו.
“ואתה לא אמור להיות בהוסבן?” שאלתי
“איך את יודעת שאני אמור להיות בהוסבן? אלא אם את מי שחשדתי שהיא” אמר והוא עמד על רגליו
“מה אתה רוצה?” שאלתי קצת מפוחדת
“אני יודע שזאת את דוויל” אמר אריאל והתנפל עליי. נפלתי על השולחן והוא נשבר.
הייתי המומה ולפני שבאתי להגן על עצמי הוא הושיט את שתי ידיו הגדולות לעבר גרוני והתחיל לחנוק אותי. ניסיתי להיאבק, לצעוק לעזרה, אבל לא הצלחתי.
“אנג’לינה” מישהו צעק. לא הצלחתי לזהות את הקול מרוב שנגמר לי האוויר.
הרגשתי שאני נופלת על הרצפה.
התעוררתי. מה קרה עדיין לא הבנתי. אני זוכרת שאריאל בא ודיברתי איתו על משהו לא זוכרת על מה.
“אנג’לינה התעוררת דאגתי לך” אמר הקול
פתחתי את עיני כדי לראות מי זה ופתאום ראיתי את פניאל הוא ישב לידי והתחיל ללטף אותי “אוי אנג’י שלי איך את מרגישה הכול בסדר?” הוא שאל
“כן מה קרה?” שאלתי בלחש
“לא יודע מצאתי אותך מעולפת על הרצפה בזמן שאריאל ברח” אמר פניאל בדאגות
“זהו זה אריאל ” אמרתי
הבנתי שזה רגע מושלם לנסות לשכנע את פניאל לעבור איתי בשער, אבל אני צריכה לפעול מהר אחרת מי יודע מתי אריאל יתקוף אותי עוד פעם
“פניאל לא נוח לי פה” אמרתי בקול מייבב
“אז מה את רוצה שאני אעשה בדיוק?” שאל בטיפשות
“אני רוצה לעבור דרך השער עוד פעם” אמרתי
“מה? תגידי לי את בסדר? נראה לי שהמעבר בשער באמת דפק לך את הראש מכל הכיוונים” אמר
“איך אתה מעז להגיד לי דבר כזה?” אמרתי בטון כעוס
“אני מעז כי זה רעיון הכי גרוע ששמעתי מימיי” אמר כועס גם הוא
“טוב אני הולכת אבל אם אתה לא בא אתה גמור אצלי וכמובן שלא תראה אותי יותר” איימתי עליו אולי זה יזיז לו במשהו
“את לא תעברי בשער הזה כל עוד אני פה” אמר פניאל
“אוקי אני הולכת עכשיו בוא נראה אותך עוצר אותי” אמרתי והתחלתי להתעופף משם.
פניאל התחיל להתעופף אחריי וצעק “לא חכי אנג’לינה את היית שם במשך חודש לא הספיק לך?”
“לא זאת חופשה מגן עדן, פה הדברים כל כך צפויים ושם זה ההפך תאמין לי שכדאי לך וגם אף אחד לא ינסה לחנוק אותי שם” צעקתי חזרה. הגעתי לשער אני מקווה שהוא יכנס איתי אני בטוחה שהוא לא ירצה לוותר על אנג’לינה בכל זאת הוא מאוהב בה. הוא מסונוור מאהבה אליה ומזל שכך כי כשמאוהבים עושים דברים מטופשים ואני כאן כדי להוכיח את זה.
פניאל הגיע דקות ספורות אחריי וצעקתי לעברו “אני עוברת בשער הזה ואתה לא יכול לעצור אותי לא משנה מה”
“את טועה יש פה שומרים הם לא ייתנו לך לעבור” אמר פניאל
“נכון אבל זה לא עצר ממני מהפעם הקודמת שנכנסתי” אמרתי
“בלה בלה בלה בואי כבר אנג’לינה למה את ככה?” שאל פניאל בתמימות.
“טוב אני נכנסת לא אכפת לי, מה עוד יכול לקרות לי אני כבר לא מסוגלת לזה פשוט לא” אמרתי בכעס והתחלתי להתקדם
“לא אל תעשי את זה” פניאל החזיק בי בחוזקה
“די תעזוב אותי זאת ההחלטה שלי מצידי תישאר פה אני הולכת” אבל הוא לא הרפה ממני
“הי מה קורה פה?” אחד השומרים התחיל לצעוק
“תן לי לעבור חתיכת שומר עלוב אני רוצה לעבור ופניאל עזוב אותי כבר” צעקתי
“סליחה איך קראת לי? שומר עלוב? את ממש לא עומדת לעבור את השער” אמר השומר
“אנחנו עוד נראה” אמרתי בתקיפות
“אנג’לינה די לא אל תעשי את זה תפסיקי עם זה את הרגע חזרת לבית שלך” אמר פניאל
“הבית שלי הוא לא פה הוא מעבר לשער” אמרתי לו
“מה? גן עדן הוא המקום שלך הבית שלך לא הגיהינום הדברים שם שונים מפה” אמר פניאל. ואי הוא ממש נואש כנראה התאהב בי חזק. טוב זה ברור לא כל אחד זוכה לפגוש מישהי עם מראה מושלם כמו שלי.
“לכו עכשיו או שתישאו בתוצאות” אמר השומר
“הצחקת אותי ממש לא” אמרתי ונתתי לו בעיטה אבל הוא התחמק
הוא צחק לעברי ובאותו הזמן שלא שם לב התחלתי לברוח לעבר השער אבל פניאל עצר בעדי.
“תעזוב אותי כבר חתיכת מטומטם” אמרתי ומשכתי אותו איתי
“לא אני לא אתן לך לעזוב שוב” אמר פניאל
“אוקי אם אתה ככה אז אני אלך בכוח” אמרתי ומשכתי אותו והוא משך בחזרה.
ניסיתי וניסתי אבל לא הצלחתי. הייתי כל כך קרובה כבר לשער, אבל פניאל עדיין משך אותי לאחור.
“אוקי אני נכנעת” אמרתי
“יופי” אמר פניאל בהקלה.
“אני לא יודעת מה עבר עליי” אמרתי
“זה בסדר בואי פשוט נלך” אמר והוא נעמד אחריי.
מבלי שום אזהרה דחפתי אותו לשער.
“אוי פניאל חבל שאהבה מעוורת אותך אבל לפחות זה עובד לטובתי” אמרתי ונכנסתי לשער.

ירח השמש פרק 4: הסיפור מתחיל
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
16 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך