היהלום
לאן נעלמה אוולין? לאן ייתקדם הסיפור? כל זה בפרק הבא

ירח השמש פרק 7:בטראג’ן

היהלום 14/11/2015 527 צפיות אין תגובות
לאן נעלמה אוולין? לאן ייתקדם הסיפור? כל זה בפרק הבא

אוולין
“העולים לטראג’ן נא לעלות על רציף 8” אמר הכרוז
אותו קריאה בישרה לי שאני סוף סוף הולכת לפגוש את דוויל, על אף שאני חוששת שאולי היא לא נמצאת שמה, בכל מקרה אני זוכה לטיול נהדר לצד השני של גיהינום, אבל איפה נביל? אני לא מתכוונת לחכות לו עוד יותר זאת פעם אחרונה שהוא עושה לי את זה. לא מספיק שבזכותי ובזכות דוויל הוא נעשה פופולארי עכשיו הוא גם מבריז לי איך זה עוד יכול להשתבש? כאילו איך? לא באמת אני שואלת אני לא יודעת?
עליתי על הרכבת ונכנסתי לקרון שלי הסתכלתי מבעד לחלון מתחילה לנופף לכולם כאילו אני מלכת השטנים. האנשים הסתכלו עליי כאילו הם לא מכירים אותי והם באמת לא אבל אי אפשר לנופף לי בחזרה? לדוויל זה לא היה קורה. עלינו פעם אחת על הרכבת וכולם התחילו לנופף לה ואני? אני מנופפת למישהו עכשיו והוא עושה לי אצבע משולשת קיבינימט איתו.
טוב לפחות אני יכולה לנוח עכשיו עד שאני אגיע לטראג’ן יעבור איזה חצי יום. הנחתי את הראש על כרית בקרוון ואז פתאום דפיקה נשמעה על הדלת.
“שלום סליחה יש פה מישהו?” שאל הקול
איזה נימוסים חשבתי שאני מנומסת זה בכלל גן עדן לנימוסים
“כן מי זאת?” השבתי
“מישהי” ענתה
“אוקי מישהי בואי כנסי “פתחתי את דלת הקרוון ופתאום ראיתי זקנה בת נראה לי 800 אולי לפחות אני נראית יותר טוב מי משהיא
“תודה לך יקירתי” היא אמרה
“אין על מה בואי” עניתי
ישבנו בקרון במשך שעה אף אחת לא הוציאה מילה מפיה ניסיתי לשבור את השתיקה
“טוב אז…” אמרתי
“אז…” היא אמרה
“רוצה להזמין שירות חדרים?” שאלתי
“סבבה תזמיני לשנינו שלקס” היא ענתה בנחמדות
“שלקס את בטוחה? את יכולה לאכול את זה?” שאלתי בפליאה
“ברור יקירתי לא סתם אני מחזיקה שיניים בתיק” היא ענתה בחיוך
“אוקי” עניתי בלחץ
התקשרתי לשירות חדרים וביקשתי שני שלקס.
השתיקה המשיכה והיא התחילה לשאול:
“טוב אז… לאן את נוסעת?” היא שאלה במבט מתעניין
“לטראג’ן לאן את?” עניתי ואז שאלתי
“מסייפל” היא ענתה ושאלה “אבל את לטראג’ן זו עיר של זקנים כמוני מה את תעשי שמה תאכלי שטנים בדייסה?”
“לא יש לי חברה שמה” עניתי לה
“אוו חברה ואיך קוראים לחברה הזאת שלך?” היא שאלה בסקרנות
“דוויל בטח שמעת עליה” עניתי
“דוויל? לא לא מוכר לי” היא אמרה
“באמת את לא מכירה את דוויל? כאילו היא הדבר הכי מושלם ביקום” אמרתי
“טוב נו מה אכפת לי איך קוראים לך יקירתי?” היא שאלה בנחמדות
“אוולין” עניתי בשמחה
“אוולין שם יפה לסבתא שלי קראו אוולין” היא אמרה בנחמדות
אוי יופי קראו לי על שם של זקנה.
פתאום דפיקה נשמע על הדלת “שירות חדרים”
“יופי סוף סוף השלקס הגיעו” צהלה הזקנה
קמתי ופתחתי את הדלת ופתאום עמד מולי מלצר עם מגש. הוא אמר לי “פתחי את המגש וקחי את המנה”
זה נשמע לי קצת מוזר שהמלצר אומר לי לקחת את המנה מהצלחת, אבל זה שלקס אפשר לאכול את זה ביד.
פתחתי את המגש ומה ראיתי? אצבע משולשת לעברי.
“אתה רציני? זה אתה ממקודם?” צעקתי ונתתי לו סטירה
” הי איפה השלקס שלי?” צעקה הזקנה
“הוא אכל לנו אותם ועשה לי אצבע משולשת בפעם השנייה” אמרתי
“חחחחח” צחק המלצר
“חכה חכה אני הולכת להרביץ לך חזק” אמרה הזקנה
“חחחח הצחקת אותי” אמר המלצר
“או זה נראה לך מצחיק?” אמרה הזקנה ובלי אזהרה נתנה לו עם המקל מכה בין הרגליים.
“עכשיו זה מצחיק אותך?” שאלה הזקנה “לפחות סירסתי אותך למשך שעתיים” צחקה הזקנה וצחקתי איתה
“פעם הבאה תלמד שאסור להתעסק עם השלקס שלי” אמרה הזקנה
“סוטה” צעקתי פתאום המלצר האמיתי הגיע והביא את השלקס
“לא לא אתה סוטה זה שעשה לי אצבע משולשת כאילו לא טוב תביא את השלקס וקח את הדביל הזה מכאן” אמרתי למלצר הנדהם מהמראה.
“תביא את השלקס מותק” אמרה הזקנה
“ושוב סוטה” וטרקתי את הדלת
“הגיע הזמן שזה יגיע” אמרה הזקנה ולקחה חתיכה מהשלקס
לקחתי גם אני שלקס והזקנה הוציאה משהו מהתיק שלה. רק שזה לא אוסף השיניים שלה רק לא זה למה ראיתי מספיק שיניים בחיים שלי.
היא הוציאה תמונה מהתיק שלה ולמזלי הכרוז אמר “התחנה הבאה טראג’ן”
“אוי חבל רציתי לספר על התמונה שלי” אמרה הזקנה בעצב
“לא נורא תמיד יש פעם הבאה” אמרתי בנחמדות ויצאתי “אה ותודה מקודם על שהצלת אותי מהסוטה” אמרתי
“אין על מה יקרתי ותמסרי לחברה שלך דש ממני” אמרה הזקנה ונופפה לי לשלום. פעם ראשונה שמישהו מנופף לי לשלום. חייכתי ויצאתי מהתא וירדתי לטראג’ן. הסתובבתי בעיר בתקווה למצוא את דוויל אני מקווה שמה שחשבתי הוא לא נכון והיא נמצאת פה.
נכנסתי לבר על מנת להירגע. הלכתי ישירות אל הבר בשביל לשתות לי כוס של לבה מוגזת ועמדה מולי אישה לא נראית צעירה. טוב הזקנה אמרה שכולם פה זקנים קראתי לעברה “שלום אפשר להזמין?”
פתאום הסתובבה אלי שטנית גבוהה ונראית צעירה יותר ממני
“שלום לך מה תרצי לשתות?” שאלה אותי הנערה
“הממ.. לבה מוגזת בבקשה” עניתי לה
“לבה מוגזת את בטוחה? את לא רוצה דייסת נטיפים או משהו?” שאלה אותי בתדהמה
“לא איכס מה אני נראית לך זקנה?” עניתי בפליאה
“לא אבל בדרך כלל באים לפה זקנים אני שמחה שסוף סוף יש פה מישהי קצת יותר צעירה ממני” היא אמרה ברוגע
“קצת יותר צעירה בת כמה את?” שאלתי בנימוס
“70”היא אמרה
צחקתי בלב איזה צעירה אני בת 90 זה גיל יפה ומדהים לא כולם זוכים להגיע אליו.
“תודה לך לא ראית מישהי במקרה גם בגיל שלי?” שאלתי
“לא אני היחידה פה שבגיל הזה כל השאר בני 650 ומעלה” היא ענתה
“מה?! מה את עושה פה תברחי תעברי עיר תעשי הכול רק אל תישארי פה” אמרתי לה בבהילות
“לא אני לא יכולה זה התפקיד שלי אחרי הכול מישהי צריכה לדאוג פה לזקנים” היא ענתה בעצב
“מי נתן לך את התפקיד?” שאלתי
“האדונים האלה העצלנים האלה השאירו אותי להתמודד לבד עם הזקנים האלה” היא ענתה בכעס
פתאום רעש נשמע בעיר, צלצולי סירנה התחילו.
שאלתי את הנערה “מה קורה?”
היא ענתה לי “מישהו נכנס לגיהינום ”
יצאתי במהירות מהבר ורצתי למיקום של השער פתאום ראיתי ממרחק כמה רחובות את דוויל התחלתי לרוץ אליה עד שפתאום הופיע לעברי אחד האדונים והוא אמר “את באה איתי”
הוא לקח אותנו לבר והוא אמר לנערה “היית צריכה להסתיר את זה ממנה עכשיו את תישאי בתוצאות” הוא הרים את ידו והנערה התחילה לפרכס עד שמתה
“מה עשית לה?” שאלתי בכעס
“זה לא משנה עכשיו בואי יש לך משימה” הוא ענה ברוגע
הוא הרים את ידו ונעלמנו משם

ירח השמש פרק 7:בטראג’ן
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך