מה קורה כשפאף עוברת שנת לימודים. (סולו פאף)

כפי שאתם יודעים, זה כבר סוף השנה, וביום שישי הזה (לפחות במקרה שלי..) מצפה לי יום מחריד ומזעזע, שכנראה יתקע אותי בריתוק לכל יולי: יום קבלת תעודות! (טם טם טאאאאאם! )
לכן, בשביל להקל על החרדות, החלטתי לכתוב את דעתי המפורטת הצינית והביקורתית על שנת הלימודים הזאת.
אישית, שנאתי את שנת הלימודים הזאת. אבל לא בכל המובנים. נתחיל מבית הספר עצמו. השנה תקעו אותנו במבנה ט’ הישנה. מבנה קטן עם כיתות פיציות. ליהקו אותנו גם עם שכבת ט, מה שהופך כל הפסקה לרצף של תמרונים בין קופים, גורילות ו…טירנוזאורים. הפסקה אחת יצאתי מפתח המבנה עם סימן סטירה על הלחי שלא היה לי מושג ממי קיבלתי אותו. אבל הקטע הכי טוב? עונות. נתחיל מהסתיו.: עלים בכל מקום, רובם רטובים ובוציים ולכולם יש נטייה לעוף לכיוון הפרצוף. אז מגיע חורף. בעיה עיקרית: מים. מים בכל מקום. אם יש גשם אני באה עם מגפיים כי הגג שלנו פתוח וכל הרצפה רטובה כאילו חמש מנקות עשו ספונג’ה (עם מי מדיח) בבת אחת. אז מגיע קיץ. בגלל שהבניין פתוח…אין מזגן. נוסיף חבורה של בנים ובנות בגיל ההתבגרות, עם בעיית זיעה והתמכרות לדאודורנט….זה הגרסה הבית ספרית למקלחות גזים. חוץ מזה, הכיתות אולי סגורות אבל זה לא מסוג הדברים שמבטיחים פעילות סדירה ומלאה של מזגן. או, ושלא תחשבו ששכחתי את עניין התלבושת. (תקוללו! תלמידי עירוני! שמותר להם ללבוש גופיות וכפכפים! אההה!)

נעבור לדבר הבא: מורים.
עם מורים יש לי שלוש בעיות:
1. מחנכת.
2.מורה לתנ”ך
3. מורה למורשת.
הטריו הקטלני והמסוכן מכל! קבלו אותן: (תופים….) טוב האמת היא שאין לי כינוי אבל…קבלו אותן וזהו! אתם לא מתמודדים איתן.
אז..המורה לתנ”ך לא מתה עלי כי אני תמיד מתחצפת ומוצאת תירוצים לברוח מהשיעורים שלה. לעומת ידיד מעצבן שלי..אההההם! שיכול פשוט לקום וללכת ולהשאיר אותי לשקוע במרירות אין סופית…סליחה על מה דיברנו? אה כן!
המורה למורשת לא שונאת אותי אבל היא אוהבת להעניש אותי. (גם לפני התקרית.)
המחנכת שלי היא במקרה גם המורה למתמטיקה, וגם המחנכת הכי צמודה שתפגשו. אני גרועה במתמטיקה, ואוהבת את הפרטיות שלי. מאוד, מאוד, אוהבת את הפרטיות שלי. מה שהופך אותנו לשילוב לא טוב. השאלה היא: מי תתפוצץ קודם? (פליז היא! אני צעירה מדי בשביל להתפוצץ!)

נעבור לדבר הבא: בעיות אכילה.
ריטלין משפיע: יותר מדי מרוכזת, לא אוכלת כלום של היום.
ריטלין נגמר: הום נום נום נום נום נום נום נום!!!
זה למה אני מתעתעת בין דבה לאנורקסית. אני מפחדת שבמקרה, ביום בריכה שיהיה בקרוב, אני אתקע במצב דבה. ויש לי בקיני. מה שאומר…מעכשיו: דיאטת ריטלין קיצונית. באסה. יש עוגת שוקולד במקרר. חשוב להגיד שידיד שלי כאן, אומר שאם הוא היה רואה עוגת שוקולד במקרר, כעבור רבע שעה היא הייתה נעלמת.

בעיה הבאה: בגדים.
אוקי יש כמה בעיות: יום רגיל, שישי חופשי, מכנסיים. סדר קצת חסר הגיון, אני יודעת…אבל…תקשיבו לזה:
בימים הרגילים, מותר לבוא רק עם חולצה חלקה עם סמל בית ספר. אסור גופיות, חולצות בטן, וכל דבר שנוח ויפה. (לא שאני בעד חולצות בטן. בחיים לא תדעו מתי מצב דבה יכול להפתיע אתכם.) אם אתה בא בחולצה מקושקשת, צוחקים עליך כי אתה נראה יוצא דופן וזה מוזר.
לאומת זאת, בשישי חופשי, כשמותר לבוא בכל חולצה קצרה שרק תרצה, (כל עוד זה טי-שרט, ממש חופש, באמת.) אם אתה בא בחולצת בית-ספר, צוחקים עליך שאתה חנון. אז מה? כולכם חנונים בכל יום בשבוע ואני באתי להשלים שעות עבודה?! סתמו!

ועכשיו: הדברים הטובים:

חברים. כולכם ידעתם שזה יבוא קודם, אבל בואו נודה, חברים זה משהוא שצריך בבית הספר.
אני לא מנסה להיות חסרת רגישות כלפי אלה שאין להם, או שחושבים שאין להם חברים, עי גם אני הייתי ככה, והאמירה באה מהמקום הזה. אז שלא תבינו אותי לא נכון. חברים הם מישהו שמבין אותך. אתה יכול לקלל לידם, לספר להם סודות, לדבר איתם על דברים שאף מבוגר או מורה לא יבין… החברים שלך איתך באותה סירה,. גם הם לומדים עם מורות, סובלים ממקצועות, חיים בחרדות מהתעודה, מבריזים, משקרים, נענשים, רבים משלימים…בשביל זה הם שם. ולפעמים החברים שלי הם הסיבה היחידה שבגללה אני לא משהו נוראי (לא, אני לא מתכוונת להתאבדות. נסו יותר בכיוון של: הברזה, בריחה, שקר ובכי.)

דבר שני: מקצועות מהנים.
בשביל חלקכם זה ספרות, בשביל אחרים זה מתמטיקה, גיאוגרפיה, אנגלית…יש מיליון מקצועות ואלוהים יודע איזה מהם יכול להיות מהנה או מועיל לטובתכם האישית. נניח, אני בשיעורי אנגלית עולה לספריה כי האנגלית שלי טובה יותר מהכיתה (הרבה יותר) והמורה מבינה שאין טעם שאני אשב בכיתה כשאני יכולה ליהנות בספריה. (המקום האהוב עלי בכל בית הספר.)

ודבר אחרון: חופש. אני יודעת, חלק מכם מתייחס לחופשים באופן ציני: “יש לכם חופש! בואו ניתן לכם 800 עמודים לעשות בשביל שתרגישו כאילו בחיים לא עזבתם את בית הספר!” אבל באמת: הם לא נותנים עד כדי כך עבודה, ו..אתם שוכחים את העובדה שקמים מוקדם, לא עושים כמעט כלום כל היום ושתמיד אפשר לדחות לרגע האחרון. (חחחח…מי שמדברת.)

טוב, זו היא דעתי על שנת הלימודים הזאת. אם יש גם לכם מה להגיד, תגיבו! D:

מה קורה כשפאף עוברת שנת לימודים. (סולו פאף)
דרוג הסיפור 3 | 2 מדרגים

תגובות (3)

חח הכתיבה שלך מדהימה וקלילה. ממש נהנתי לקרוא והזדהות עמוקה (ברוב המקרים) בכל מקרה אני חייבת לצטט את אמא שלי “שאלו יהיו צרותינו” (אמן)

15/06/2014 14:46

לא נו באמת! אלו צרות ממש נוראיות! אל תגידי את זה!

טוב, השנה שלי הייתה דווקא נחמדה, אחרי האמצע שלה בערך. אני אפילו לא רוצה שתסתיים, אבל זה בגלל שאני שונאת להיות בבית. אז לאמשנה.

15/06/2014 14:48

נחמד. גם המקום האהוב עלי בבית ספר זה הספרייה.
הבעיה שלי היא שאני תקוע בכיתה עם השטן, שלמרבה האירוניה, זאת ילדה בשם אנג’ל.

18/07/2014 02:05
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך