וואנשוט נייל הורן & ג'ייד

וואנשוט על נייל הורן:
~שנת 2014~
"נייל," אמרה ג'ייד.
"מה ג'יידוש?" שאל נייל את בת זוגתו ג'ייד.
"דבר ראשון אל תקרא לי בחיים ג'יידוש ודבר שני מה יש לך להגיד על זה?" אמרה ושאלה ג'ייד והראתה לו תמונה מהעיתון. תמונה שלו ושל עוד נערה מתנשקים. התמונה הייתה בכתבה שהכותרת שלה הייתה "נייל הורן בוגד?"
"קיוויתי שלא תראי את התמונה הזאת." הוא מלמל והשפיל את ראשו.
"נישקת אותה?" היא שאלה.
"תקשיבי אני אוהב אותך-" הוא התחיל לומר אך נקטע על ידי ג'ייד שצעקה "תענה לי נייל!"
"כן נישקתי אותה." הוא אמר. היא הרימה את סנטרו עם אגודלה והסתכלה בעיניו כמה שניות ואז סטרה לו.
"תקשיבי ג'ייד אני אוהב אותך, באמת." אמר נייל מנסה לשכנע את חברתו ג'ייד שהוא אוהב אותה, הוא ניסה אבל לא הצליח.
"אני לא מאמינה לך." היא אמרה ודמעות התחילו לזלוג מעיניה הירוקות.
"אני אוהב אותך יותר מכל דבר בעולם. את חשובה לי יותר מהכל. את מי שאני רוצה." אמר נייל והצטברו בעיניו דמעות.
"חשבתי שאני חשובה לך כמו שאתה חשוב לי. חשבתי שאתה אוהב אותי כמו שאני אוהבת אותך. חשבתי שאני יקרה לך כמו שאתה יקר לי. מסתבר שטעיתי." היא אמרה.
"את טעית." הוא אמר.
"ידעתי," היא אמרה.
"את טעית כי את יותר חשובה לי משאני חשוב לך. אני יותר אוהב אותך משאת אוהבת אותי. את יותר יקרה לי משאני יקר לך." הוא אמר.
"זה נגמר נייל," היא אמרה בעצב.
"ג'ייד בבקשה תסלחי לי זו הייתה טעות שנישקתי אותה." הוא אמר.
"על טעויות משלמים." היא אמרה והתחילה ללכת לכיוון דלת ביתו של נייל.
"חכי רגע," הוא אמר והיא הסתובבה אליו.
"מה אתה רוצה?" היא שאלה אותו.
"את אולי לא יודעת את זה אבל אני אוהב אותך לא בגלל המראה שלך." הוא אמר.
"אתה בוגד בי ואז קורא לי מכוערת?" היא שאלה.
"לא! את נראית מדהים פשוט לא בגלל זה אני אוהב אותך. אני אוהב אותך בגלל שכל פעם שכמעט התייאשתי ממשהו את חיזקת אותי וגרמת לי לא להתייאש. כל פעם שבכיתי עודדת אותי ואמרת לי שלא משנה מה אני לא צריך לבכות. את תמיד לצידי, כשרבנו מהר מאוד סלחת לי. אני אוהבת בגלל האישיות שלך. אני גם חושבת שאת יפיפייה, השיער הג'ינג'י המתולתל שלך שמגיע לך עד אמצע בגב, העיניים הירוקות שלך וזה שאת לא מלאה מידי ולא רזה מידי. אבל אני לא מסוגל לתאר כמה אני אוהב אותך. אני אוהבת אותך בגלל מי שאת ולא בגלל שום דבר אחר." הוא אמר עם דמעות בעיניו. היא התקרבה אליו.
"נייל, אני לא מאמינה לך ואני בחיים לא אאמין לך." היא אמרה.
"בבקשה תאמיני לי." הוא אמר ואחז בידה. במהירות היא ניתקה את ידה וידו.
"נייל אני שונאת אותך! אל תתקרב אליי בחיים!" היא פתאום צעקה עליו לא מבינה מאיפה זה בא.
"ג'ייד," אמר נייל.
"זה נגמר." היא אמר.
"ג'ייד," הוא אמר שוב.
"ביי נייל," היא אמרה והלכה. היא נזכרה איך הכל התחיל בשנת 2008.
~שנת 2008~
ג'ייד הייתה בהופעה של הזמרת האהובה עליה דמי לובאטו. השירים של דמי פשוט נתנו לה סיבה לחיות, ג'ייד עברה בריונות וחתכה ובזכות דמי היא כבר לא חותכת. היא לא רק אהבה את השירים של דמי, היא גם אהבה את הקול של דמי, היא ראתה חלק מן הסרטים והסדרות אשר דמי שיחקה בהם ואהבה אותם ומאז שדמי התחילה את הקריירה המוזיקלית שלה בזכות השירים שלה ג'ייד התעוררה עם חיוך וחשבה לעצמה בסוף הם יפסיקו להתעלל בי וללעוג לי. בסוף הם יבינו שהם בזבזו זמן רב מהחיים שלהם בלהיות בריונים שמציקים לי. יצאה לדמי אלבום אחד בשם Don’t Forget. השירים האהובים על ג'ייד מהאלבום של דמי הם La La Land ו Believe In Me. דמי בדיוק התחילה לשיר את השיר Don’t Forget שזה גם שמו של האלבום. אחרי Don’t Forget דמי שרה את Believe In Me. דמי שרה עוד כמה שירים ונגמרה ההופעה. כשג'ייד התחילה ללכת לביתה היא נתקעה במישהו או מישהי.
"מצטער," היא שמעה קול של נער אז היא הבינה שזה מישהו. ג'ייד הסתכלה על הנער, הוא היה נמוך יחסית לג'ייד, שיערו היה בלונדיני מחומצן ועיניו היו כחולות.
"זה בסדר," אמרה ג'ייד והסתכלה בעיניו של הנער. עיניו היו כחולות והן היו העיניים המדהימות ביותר שג'ייד ראתה בכל חייה.
"אני אעזור לך לקום." אמר הנער והושיט את ידו כדי לעזור לג'ייד לקום. ג'ייד תפסה בידו ונעזרה בה כדי לקום.
"תודה," היא אמרה וחייכה.
"זה בסדר, מצטער שנתקעתי בך." אמר הנער.
"זה בסדר," היא אמרה והוא חייך.
"טוב ביי," הוא אמר.
"ביי," היא אמרה.
"מצטער שנתקעתי בך." אמר הנער והלך משם. ג'ייד הלכה לביתה והגיעה בערך אחרי רבע שעה הליכה. היא נכנסה לביתה והלכה לחדרה. היא פתחה את ארונה הלבן. היא הוציאה את הפיג'מה שלה ושמה את הפיג'מה על מיטתה. היא הלכה להתקלח. היא נכנסה להתקלח והתקלחה בכמה דקות בודדות. היא התלבשה מהר וצחצחה שיניים. אחרי שהיא צחצחה שיניים היא הלכה לישון. היא נשכבה במיטתה, התכסתה עם השמיכה הדקה שלה, בכל זאת היה קיץ, היא כיבתה את האור, היה מתג ליד מיטתה ונרדמה. בבוקר היא קמה מתכוננת לעוד יום של הצקות. היא יצאה לבית הספר שלה. היא הלכה ובבית הספר שוב התחילו לקלל אותה ולקרוא לה בכינויי גנאי. קראו לה "שמנה", "מסריחה" ובעוד כמה כינויי גנאי. אמרו לה גם "חבל שנולדת." ו"בטח הורייך מאוכזבים מכך שנולדת." הפעם היא לא התייחסה. היא לא נעלבה. נשמע הצלצול והיא הלכה לכיתתה.
"שלום תלמידים היום מצטרף אלינו תלמיד חדש בשם נייל הורן." אמרה המורה ונכנס נער, הנער שנתקע בג'ייד. היא זיהתה אותו. מאז היא ונייל התחילו לבלות ונהפכו לזוג.
~חזרה לשנת 2014~
ג'ייד הייתה שבורה. היא הסתגרה בבתה ולא יצאה משם אלא אם כן הייתה צריכה לקנות משהו.
~שנת 2015~
ג'ייד כבר התחילה להתגבר על הפרידה שלה ושל נייל אבל עדיין הלב שלה שבור. נשמעו דפיקות בדלת ביתה. היא פתחה אותה וראתה את נייל עומד עם ראש מושפל. "מה אתה רוצה?" היא שאל.
"אין תירוץ למה שעשיתי, לזה שבגדתי בך אבל אני מצטער. את אפילו לא יכולה לתאר כמה. תכננתי לתת לך ללכת כי אולי תהיי מאושרת בלעדיי אבל אני לא מסוגל. אני לא ישן בלילות, לא מרוכז בחזרות עם הלהקה ואפילו לא אוכל בגלל הטעות שעשיתי." אמר נייל. ג'ייד הופתעה כיוון שנייל אוכל הרבה ואם הוא לא באמת לא אוכל כפי שהוא אמר הוא כנראה באמת אוהב אותה. אבל היא לא מסוגלת לסלוח לו.
"נייל," היא אמרה.
"מה?" הוא שאל.
"אני אוהב אותך מאוד." היא התחילה לומר וראתה תקווה בעיניו "אבל אני לא מסוגלת לסלוח לך. אני פוחדת להיפגע שוב." היא אמרה מרסקת את תיקוותו. היא ראתה שמפרצוף עם תקווה הפרצוף של נייל נהיה עצוב מאוד.
"תקשיבי אני יודע שלא מגיע לי אבל אני לא מסוגל להיות בלעדייך. אני רוצה שתהיי מאושרת לא משנה מה, איתי או בלעדיי אבל אני לא מסוגל לחשוב על המחשבה שלא תחזרי אליי. שתהיי אם מישהו אחר. את חשובה לי. מאוד. יותר מכל דבר אחר בלעדייך. אפילו הברזתי מחזרה של הלהקה כדי לבוא לפה ואת יודעת שאני בקושי מבריז מהלהקה. בבקשה תתני לי עוד הזדמנות אחת, אחרונה. אם אני שוב אפגע בך אז אל תתני לי יותר." הוא אמר ובלי שהם שמו לב שפתיו נחתו על שפתייה.
"אני מצטערת נייל אבל זה נגמר לעד." היא אמרה וטרקה את דלתה.
~הסוף!~