דיירקשנית במעמקים
אם אתם רוצים להרשם תנו לי תיאור (אופי וחיצוני)
בן מועדף, קשר רומנטי או ידידותי
מה היא אוהבת מה היא שונאת
עדיף גם סיפור רקע
ועוד דברים אם מתחשק לכם
נ.ב. תציעו בבקשה בבקשה רעיונות חדשים לשם של הסיפור

מה לעשות ככה זה כשאני זה אני פרק 1+הרשמה

אם אתם רוצים להרשם תנו לי תיאור (אופי וחיצוני)
בן מועדף, קשר רומנטי או ידידותי
מה היא אוהבת מה היא שונאת
עדיף גם סיפור רקע
ועוד דברים אם מתחשק לכם
נ.ב. תציעו בבקשה בבקשה רעיונות חדשים לשם של הסיפור

“היי כן, חכי אני רואה את ‘אריה הסגנונות’” אמרתי לחברתי, ג’ניפר בזמן שראיתי את הארי סטיילס
*****סיפור רקע*****
קוראים לי אמילי, אבל כולם קוראים לי אמי.
ג’ניפר דיירקשנית בדם, אבל אני, לא.
טוב אני כן אוהבת אותם, אני פשוט לא מטורפת עליהם, יש להם אחלה מוזיקה.
האמהות שלי ושל ג’ניפר חברות טובות וכך גם בקשר לאבות שלנו, אני מכירה את ג’ניפר כל החיים, היא יותר גדולה ממני בשלושה חודשים, אבל אני רגילה להיות הכי קטנה.
שתינו נולדנו בלונדון ובגיל 5 עלינו לארץ, אתם אולי חושבים שאם אני בארץ, איך אני רואה את הארי סטיילס. אז ככה בגיל 13 חזרנו חזרה ללונדון, מספיק זמן בשביל ללמוד עברית, כשאנחנו לא רוצות שיבינו אותנו אנחנו מדברות עברית.
לפני בערך חודש, ג’ניפר ישנה אצלי. ככה זה כשיש לך בית ענק ומלא דברים לעשות בו, כולם רוצים לבוא אלייך, ואת אף פעם לא רוצה ללכת לאחרים, כי התרגלתי וכי אני עצלנית.
בכל מקרה ג’ניפר באה לישון אצלי ועשינו אמת או חובה בשתיים בלילה. אחת מהחובות שהיא נתנה לי היה, שאם אני פוגשת את הארי סטיילס אני צריכה להתנהג כאילו אני לא מכירה אותו ולומר את הדברים שתראו ממש עוד מעט… אבל לפני זה, אני חייבת לחלוק איתכן שזה ממש מוזר שהיא צפתה שאני אפגש עם אחד מוואן דירקשיין. ואם כבר נפגשת עם אחד מהם איך היא ידעה שאני אפגש דווקא עם הארי? תמיד חשבתי שהיא מגדת עתידות, היו הרבה מקרים כאלו.
*****חזרה לסיפור*****
“מה?” שמעתי את ג’ניפר אומרת בבילבול.
“תחשבי על מה שאמרתי, חייבת לזוז ביי” אמרתי וניתקתי לפני שהיא תחליט להשאיר אותי עוד שעה ארוכה בטלפון, יש לי חובה להשלים.
“היי” שמעתי קול גברי אומר לי מאחוריי, הסתובבתי.
“היי” אמרתי וחייכתי בזמן שאני דוחפת את האוזניות שלי לאוזניים ועושה כאילו אני שמה מוזיקה.
“מה את שומעת?” שמעתי אותו שואל, אבל בשביל ההצגה…
“מה?” שאלתי והוצאתי אוזנייה אחת.
“שאלתי מה את שומעת”
“חברה שלי שלחה לי שיר של להקה אחת, לא זוכרת איך קוראים לה, וואן משהו, בכל אופן לשיר קוראים best song ever לא שאני מבינה למה…” אמרתי ובלב קיללתי את ג’ניפר שגורמת לי לומר את זה בפני אחד מהבנים הכי חמודים בעולם.
“וואן דיירקשין?” הוא שאל.
“כן, נראה לי” אמרתי והוספתי “לא הצגתי את עצמי, אני אמילי.”
“הארי, את לא מזהה אותי?” הוא שאל.
“לא, אני אמורה”
“את שומעת שיר שלי, של הלהקה שלי יותר נכון.”
“אתה מוואן דיירקשין? אופס… מביך” אמרתי.
“כן, אל תדאגי אני לא כועס או נעלב או משהו כל אחד והדעות שלו.” אמר וחייך את החיוך המקסים שלו.
“בכל מקרה מגיעה לך סליחה” אמרתי והתפללתי שג’ניפר לא תכעס שאני אספר לו שזאת הייתה חובה ואני לא באמת חושבת ככה, הוא אולי חייך אבל ראיתי בעיניים שלו שהוא נפגע
“אז סליחה” הוספתי וחייכתי חיוך קטן
“הכל נסלח.”
“טוב אני צריכה לספר לך משהו” אמרתי וכשהסתכלתי על פניו של הארי ראיתי שהם עטו מבט מבולבל.
“אז ככה, חברה שלי ג’ניפר היא דיירקשנית היא נתנה לי חובה, כדי לבדוק אם אני שקרנית טובה, אני אומרת שאני כן היא אומרת שאני לא. אני מחבבת אותכם, את הלהקה שלכם, יש לכם אחלה שירים best song ever זה שיר מצויין היא אמרה לי לומר את זה, אבל היא גם אמרה לי לא לגלות שהיא נתנה לי את החובה הזאת אז ברגע שהיא יודעת אני מתה.”
סיפרתי והרגשתי הקלה גדולה.
“את אחלה, את יודעת. אני יכול להזמין אותך לקפה?” הוא שאל ומיד הנהנתי בראשי

מה לעשות ככה זה כשאני זה אני פרק 1+הרשמה
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך