Bound סיפור מתורגם על הארי סטיילס – פרק 6

09/03/2018 465 צפיות אין תגובות

פרק 6 – ארוחת ערב וסליחה

-נקודת המבט של קלסי-

למחרת הכנתי לעצמי ספגטי לארוחת צהריים. שמעתי את דלת הבית נפתחת וכשהסתובבתי ראיתי את הארי נכנס. הוא לבש סקיני ג’ינס וחולצה אדומה מכופתרת והכפתורים העליונים היו פתוחים. כשהוא ראה אותי הוא חייך אליי חיוך עם גומות ואני חייכתי בחזרה.

“מה את מכינה?” הוא שאל ונכנס למטבח.

“ספגטי” עניתי. “אתה רוצה?” שאלתי וכיביתי את הגז.

הארי חייך והנהן. “כן” הוא אמר “אני ממש רעב.”

חייכתי וחילקתי את הספגטי לשתי צלחות. הבאתי אחת להארי ואחת לי והוצאתי את הרוטב מהמקרר. שמתי קצת רוטב בצלחת, והעברתי אותו להארי והתחלתי לאכול. ישבנו בשולחן האוכל ואנחנו בשקט. זה היה מביך והבנתי שלי והארי אין כל כך על מה לדבר.

היינו שני אנשים עם סגנון חיים שונה לגמרי שזרקו אותם לתוך הנישואים האלה. אנחנו בקושי מכירים והנה אנחנו חיים ביחד ואפילו נשואים. כשאנחנו ביחד אנחנו אפילו לא יודעים מה להגיד אחד לשני כי אנחנו לא מכירים. זה מוזר ומביך והלוואי שזה לא היה ככה. במיוחד שהתרגלתי לנוכחות שלו.

השקט שלנו נשבר כשהפלאפון שלי התחיל לצלצל ועניתי מיד בלי לבדוק מי התקשר. “הלו” אמרתי והרגשתי את העיניים של הארי עליי.

“היי קלס” שמעתי את החבר הכי טוב שלי ולא יכולתי שלא לחייך.

“היי לוגן” עניתי וסובבתי ספגטי על המזלג. “מה קורה?”

“כלום” הוא ענה ויכולתי לדמיין אותו שוכב בחדרו. “היה לי משעמם אז החלטתי להתקשר. איך בלונדון?”

צחקתי. “טוב” עניתי. “קצת קר אבל. איך אתה?”

לוגן נאנח. “משעמם בלעדייך.”

גלגלתי אל עיניי ובלעתי קצת פסטה. “תתגבר על זה כבר לוגן.”

“חצופה” הוא ענה. “איך הבעל הזה שלך?”

אני מסתכלת על הארי ששותה מים ומסיטה את המבט. “הוא יושב פה מולי.” אני אומרת, הארי מסתכל עליי על גבות מורמות ואני מחייכת אליו.

“מביך” לוגן אומר בטון מעצבן.

אני מרימה גבה כשאני שומעת את הטון הזה. הוא לא צריך לעשות את זה יותר. “אתה יודע מה? אני צריכה ללכת…”

“טוב תהיי ככה אם את רוצה.” לוגן ענה “ביי אוהב אותך.”

“גם אני” צחקקתי וכיביתי את הפלאפון.

הארי מסתכל עליי ומרים גבה. “מי זה היה?”

“לוגן” עניתי. “אתה זוכר אותו נכון?” שאלתי ולקחתי ביס מהספגטי.
 
” איך אפשר לשכוח” הארי אומר ולוקח ביס מהאוכל שלו. אני מסתכלת עליו בשאלה אבל הוא כבר מביט למטה, רומז לי שהשיחה נגמרה.

-נקודת המבט של הארי-

מ: אמא

קח אותה לארוחת ערב. תכיר אותה קצת.

ל: אמא

את בטוחה שזה רעיון טוב?

מ: אמא

בטח שאני בטוחה הארי. אתה צריך להכיר אותה מתישהו. פשוט תצאו ביחד.

ל: אמא

טוב. אני אתקשר אלייך אחר כך.

מ: אמא

אוקיי. אוהבת אותך.

שמתי את הפלאפון בצד והלכתי לסלון. שם מצאתי את קלסי יושבת על הספה ורואה טלוויזיה. כשהיא רואה אותי היא מתיישבת ישר. “אנחנו יוצאים לארוחת ערב היום” אני אומר והעיניים שלה גדלות בהפתעה.

“אנחנו?” היא שואלת ואני מהנהן. “לאן?”

“יש את המסעדה הזו” אמרתי לה “זה מקום ממש נחמד את תאהבי את זה.”

“אוקיי” קלסי מהנהנת. היא סוגרת את הטלוויזיה וקמה. “אני אלך להתארגן.”

הנהנתי בזמן שקלסי עלתה במדרגות. לבשתי ג’ינס, חולצה וג’קט אז חיכיתי שהיא תהיה מוכנה. אחרי עשר דקות קלסי ירדה במדרגות ועיניי נפתחו בהפתעה. היא לבשה שמלה שחורה עם חגורה בצבע זהב וסנדלים שחורות. היא נראתה יפייפיה.

“מוכנה ללכת?” שאלתי בחיוך.

“כן” קלסי אמרה וחייכה חיוך קטן.

שנינו יצאנו מהדירה ומבינה המגורים. תודה לאל שאין פה פאפראצי, חשבתי בזמן שקלסי ואני נכנסנו לרנג’ רובר השחורה שלי.

הנסיעה למסעדה הייתה שקטה אבל זה היה שקט נוח. הרעש היחיד היה מהרדיו שניגן את “Love Someone” של מארון 5. הגענו למסעדה, ראיתי דרך החלון פלאשים של מצלמות וקללתי בשקט.

העברתי את האוטו להילוך של חנייה ופניתי לקלסי. “תישארי פה.”

היה הנהנה ופתחתי את הדלת. הפלאשים של המצלמות סינוורו אותי מיד. הפאפראצי שאלו אותי שאלות אבל התעלמתי והלכתי לדלת של קלסי. פתחתי את הדלת ועזרתי קלסי לצאת.

“תסתכלי למטה” לחשתי קלסי והובלתי אותה דרך הקהל.

ידה של קלסי הייתה בידי כשהובלתי אותה דרך הקהל, מתעלם מכמה שהיד שלה הייתה קטנה בידי, עד שהגענו לדלת המסעדה. התקרבתי למארח ואמרתי לו “שתי מקומות לסטיילס.”

הבחור הנהן ואמר “בואו אחריי.”

קלסי ואני עקבנו אחרי הבחור. הסתכלתי סביבי וראיתי וילונות לבנים ותמונות מקשטים את המסעדה. הגענו לשולחן עגול עם שתי כיסאות לבנים ונוחים. התיישבנו, הבחור הביא לנו תפריטים ואמר שהמלצר יבוא אלינו עוד מעט. קלסי הסתכלה מסביב ונראתה מורשמת.

“מקום מרשים” היא אמרה וחייכה.

צחקתי. ” אני יודע” אמרתי. “תראי אני מצטער על מה קרה בחוץ. לא ידעתי…”

“אל תצטער” קלסי אמרה והסתכלתי על העיניים הכחולות שלה שהיו מלאות בכנות. “אני אצטרך להתרגל לזה מתישהו אז למה לא עכשיו?”

חייכתי אליה קצת מופתע מכמה שהיא מבינה אותי. מלצר הגיע ולקח את ההזמנות שלנו. אני הזמנתי סטייק וקלסי הזמינה סנדוויץ’ עם סטייק. כשחיכינו לאוכל שמתי את הידיים על השולחן והסתכלתי על הבחורה שמולי.

“אז קלסי ספרי לי קצת על עצמך” אני אומר.

קלסי מסתכלת עליי ומחייכת. “האמת שאין מה לספר” היא אומרת. “אני בת 19. אני אוהבת לקרוא ולצייר ואני רוצה להיות אומנית יום אחד.”

“באמת?” אני אומר למשמע המידע החדש. “יש לך חוברת יצירות או משהו?”

קלסי מהנהנת ומחייכת. “כן” היא עונה. “אני אוהבת לצייר נופים וחיות.” היא נושכת את שפתה וממשיכה. “בבית הייתי תמיד יוצאת ליער, מסתכלת על החיות הרצות ומציירת אותן. שקט ורגוע שם אז זה עוזר לי להתרכז.”

חייכתי אליה. “אני אשמח לראות את היצירות שלך יום אחד.”

קלסי מחייכת והאוכל שלנו מגיע. הסטייק שלי ענק וקלסי מסתכלת עליו מופתעת. “בהצלחה עם לסיים את זה” היא צחקה.

חייכתי אליה. “אם אני לא מסיים את זה אני מכריח אותך לעשות את זה.”

“אני אסתדר עם הסנדוויץ’ שלי” היא אמרה, לקחה את הסנדוויץ’ בידיים ולקחה ביס. אני צוחק, חותך חתיכה מהסטייק שלי ואוכל אותה. קלסי שותה קצת מהספרייט שלה ואומרת “אני חייבת להחמיא לך על בחירת המסעדה. המקום הזה מדהים.”

אני מחייך בגאווה. הדייט הזה הולך יותר טוב ממה שחשבתי. “תודה רבה.”

אחרי שאנחנו מסיימים את האוכל אני שואל אותה “רוצה קינוח?”

קלסי מנידה בראשה ושמה את המפית שלה על השולחן. “לא תודה אני מלאה” היא אומרת.

אני צוחק ומסמן למלצר להביא את החשבון. אני משלם ואני וקלסי קמים ויוצאים מהמסעדה. כשאנחנו יוצאים לצערי הפאפארצי עדיין שם.

” הארי! הארי!”

“תסתכל לפה הארי”

“קלסי תחייכי למצלמה”

” הארי! קלסי!”

“איך הייתה הארוחה קלסי?”

” הארי!”

התעלמנו מהדברים שאמרו לנו והלכנו לעבר האוטו. עזרתי קלסי להיכנס, הלכתי לצד הנהג והתנעתי את האוטו.

“סלי..”

“אל” קלסי קטעה את הסליחה שלי, הסתכלה עליי וחייכה. “אל תחשוב על זה אפילו.”

Bound סיפור מתורגם על הארי סטיילס – פרק 6
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך