Sleepy
סורי שאני לא כותבת הרבה בזמן האחרון פשוט יש עלי הרבה עומס ואני די משתדלת ליכתוב בכל זמן פנוי שיש לי....... מקווה שנהנתם ושבבקשה תגיבו נ.ב. אולי אני אעלה פרק נוסף במהלך הלילה

dont stop me now/ what dosnt kill you make you stronger-פרק 2

Sleepy 28/03/2014 572 צפיות 2 תגובות
סורי שאני לא כותבת הרבה בזמן האחרון פשוט יש עלי הרבה עומס ואני די משתדלת ליכתוב בכל זמן פנוי שיש לי....... מקווה שנהנתם ושבבקשה תגיבו נ.ב. אולי אני אעלה פרק נוסף במהלך הלילה

איך הייתה הטיסה? נהדרת.
רב הזמן ישנתי אבל שאר הזמן תינוקות בכוח, הדילות הגישו אוכל מגעיל והאיש שישב לידי הפליץ…פעמיים

אחרי שנחת המטוס חשבתי רק על דבר אחד, אוויר.
אולי הבן-אדם הפליץ רק פעמיים אבל הוא מפליץ עם ריח נוראי!

אחר כך עמדתי בתורי,עמדתי בתורים ולקחתי את המיזוודות שלי, לא ידעתי מי מחכה לי.
יצאתי מהדלתות המובילות ליציאה סורקת את החדר ומחפשת אחר השלט, רק רציתי לימצוא אותו ולעוף לבית החדש שלי , חח , זה לא יהיה הבית שלי, חשבתי לעצמי.
אחרי חיפוש קצר מצאתי איש גבוה לבוש בגדי ערב שחורים נושא שלט קטן.
עם שמי עליו.

היתקרבתי אל האיש ומילמלתי השקט
‘אני שרון הורן קופר’
‘אני משתתף בצערך גברתי, בבקשה בואי מפה’ אמר האיש והוביל אותי לחניה ושם הוא הכניס אותי למכונית קטנה ואדומה.
הרבה זמן לא הייתי שם, פעם הייתי ממש קרובה לבן דודי מלונדון והיינו כמו החברים הכי טובים אבל אז הלחץ והתהילה החבידו עליו והוא שכח לחשוב על עצמו לרגע.
אחרי נסיעה ארוכה ושקטה הגענו לבית החדש שלי, לא בית גדול, לא בית קטן, לא שמים לב שזה בית של סלב.
מחוץ לבית חיכו לי דודוני הגדולים וגם הוא, נייל.
פעם כשהייתי מבקרת אותם היינו רצים אחד אל השני בחיבוקים ועכשיו, אני הולכת לאט עם הראש מורכן ודימעה בקצה אפי.
הגעתי לבני משפחתי , הם שתקו, לא ציפיתי שהם יאמרו משהו.
הם באמת לא אמרו משהו הם רק חיבקו אותי והיצטרפו לבכי שלי.

אחרי ניראה לי שעות של בכי סוף סוף הלכתי לחדרי החדש, לא רציתי ליראות אף אחד, מאז התאונה שתקתי כלכך הרבה ולא רציתי להפר את השתיקה הממושכת הזאת.

‘שרון?’ שמעתי, זה היה דודני האהוב נייל
‘את בסדר?’
‘בטח שאניי בסדר’ עניתי בלחש אך הייתי רגוזה ‘רק הורי נהרגו לפני שנה ולא היה לצידי שום דבר חוץ מהאחיות, הדוקטורים והמכונת ציפצופים הזאת שהייתה מחוברת לחזה שלי.’

‘שרון אני מצטער..’ אמר נייל
‘על מה? אתה לא עשיתה את זה..’ אמרתי ‘צער לא יחזיר אותם’
‘די שרון את עצבנית ועיפה’ אמר נייל
‘למה שאני יהיה עיפה?! הייתי בתרמת יותר משבוע בזמן שהורי הובאו לקבורה!’ אמרתי והחנקתי את הדמעות שצרבו במורד גרוני.

נייל שם לב שאני צריכה קצת זמן להיות לבד, לא ששנה זה מספיק.
ניזכרתי במה שאימא שלי אמרה שנעשה חודש לפני היומולדת 18 שלי, נצא לשופינג וניקנה:
18 שמלות, 18 חצאיות, 18 זוגות מכנסיים ו-18 חתיכות פיצה.
עכשיו במקום לחגוג עם אמא שלי חודש לפני יום הולדתי אני מתאבלת על מותה.

dont stop me now/ what dosnt kill you make you stronger-פרק 2
דרג את הסיפור

תגובות (2)

תמשיכיייי זה מושלםםםםםםםם

29/03/2014 12:19

אהבתי תמשיכי!
אפשר להצטרף???
אם כן אפשר להיות ילדה בגיליה שאימה נפטרה ואבא שלה מרביץ לה .
ושיום אחד היא הצליחה לברוח עם כמה דברים בודדים ,
אז היא פוגשת אותה ואת נייל …ורואה אותה מולם ונופלת משהו כזה.
איך היא נראת:שיער שטני יחסית חלק,עיניים כחולות אפורות בהירות ,גבוהה רזה אבל לא יותר מדיי ….תחביב שלה זה לשיר ולכתוב…אם צריך עוד משהו להוסיף את יכולה להוסיף!
מקווה שתוסיפי ….

29/03/2014 13:46
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך