זבל בעננים

30/03/2015 685 צפיות אין תגובות

“אין ברירה, נצטרך להרדים אותו.” אמר הוטרינר. לפתע קם פוצ’י ותקף את הרופא, כאילו ידע מה הוא אמר. הסתכלתי על פוצ’י בעודו קורע את גרונו של הרופא ומנקב את קנה הנשימה שלו. הוטרינר הפסיק לזוז. “עבודה טובה, פוצ’י!” קראית וטפחתי על שכמו. “תודה ג’ק!” כשכש פוצ’י בזנבו, פניו מלאים דם. “ג’ק,” הוא אמר וזנבו נפל “באמת יש לי כלבת.” “אוי, אלוהים! למה?” זעקתי לשמיים וקרסתי על ברכיי. פוצ’י חייך בעצב. “בוא ננצל את הזמן שנותר לי לחיות.” הוא התקרב אליי לאט. הוא היה שרירי, שעיר ומחוטב. פניו התקרבו לשלי. היה לו ריח של שקיעת דובדבן. רוחי סערה בי כשתחושות מוזרות מילאו את גופי, חדשות ומרגשות. מין רעד עבר בגופי וגרם לי להרגיש פגיע אך נרגש. “בוא נלך ללונה פארק!” אמרתי בהתרגשות. “בסדר” פוצ’י נראה מאוכזב מעט.
היה ממש כיף בלונה פארק. עליתי על כל המתקנים והקאתי בכל אחד מהם. פוצ’י פחות נהנה. לא הרשו לא להכנס ללונה פארק כי הוא כלב. אכלתי מלא נקניקיות, המאכל האהוב על פוצ’י. היה פשוט נהדר. לבסוף, יצאתי וראיתי אותו שוכב על הכביש. “פוצ’י!” קראתי. הוא לא הגיב. הוא מת. ידעתי את זה הייתה לו סכין תקועה בין העיניים. הו, פוצ’י, כלב מפגר.

זבל בעננים
דרוג הסיפור 3 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך